רבי שמעון, שהתיר להשתמש בגט שנכתב ביום ונחתם בלילה, ראוי לסמוך עליו בשעת הדחק. לפיכך, משעה שגט כזה נכתב ונמסר, האישה מגורשת.

הגמרא מקשה: אבל האם ריש לקיש לא אמר: רבי שמעון הכשיר גט כזה רק אם הוא נחתם מיד, אבל לאחר עיכוב מעתה ועד עשרה ימים, לא. הגמרא משיבה: לגבי אותה שאלה, האם האחרים חייבים לחתום מיד, רבי יהושע בן לוי סבור בהתאם לדעתו של רבי יוחנן, הסבור שהם רשאים לחתום לאחר עיכוב.

הגמרא מקשה: אבל האם רבי יוחנן לא אמר: שניים מהם משמשים כעדים, וכל השאר שבהם חותמים על הגט רק בשל התנאי? ברור שרבי יהושע בן לוי אינו סובר בהתאם לדעתו של רבי יוחנן, שכן רבי יהושע בן לוי חושש לעדים האחרים ורואה את הגט ככשר רק מחמת נסיבות דוחקות. הגמרא משיבה: לגבי עניין זה, כלומר, מדוע האנשים הנוספים חייבים לחתום, הוא סובר בהתאם לדעתו של ריש לקיש שכולם משמשים כעדים.

משנה:אפשר לכתוב גט בכל חומר הראוי לכתיבה: בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס, בקנקנתום או בכל דבר שיוצר כתב של קיימא. אולם, אין לכתוב בשאר משקים, ולא במי פירות, ולא בכל דבר שאינו יוצר כתב של קיימא.

באופן דומה, באשר למסמך עצמו, מותר לכתוב על כל דבר, אפילו על עלה של זית, או על קרן של פרה. ואם נתן לה את כל הפרה, הרי זה כשר. וכן, מותר לכתוב גט על ידו של עבד, והרי זה כשר אם הוא נותן לה את העבד. רבי יוסי הגלילי חולק ואומר: אין כותבין גט על שום דבר חי, ולא ייכתב על אוכל.

גמרא: הגמרא פותחת בהסברת המונחים שנעשה בהם שימוש במשנה: דיו מתייחס למה שנקרא בארמית דיותא, דיו. סם מתייחס ל־סמא, ארסן. לגבי סיקרא, רבה בר בר חנה אמר: שמה בארמית הוא סיקרתא, צבע אדום, המופק ממיניום, הידוע גם כעופרת אדומה. קומוס, שרף עצים, ידוע בארמית כ־קומא. לגבי קנקנתום, רבה בר בר חנה אמר ש־שמואל אמר: זהו החומר השחור שמשתמשים בו הסנדלרים, סולפט ברזל.

המשנה לימדה שמותר לכתוב גט בכל דבר שמפיק כתב קבוע. הגמרא שואלת: אמירה זו באה לרבות מה? הגמרא משיבה: לרבות את מה שלימד רבי חנינא: אם כתב אותו במי טריא או במים שבהם הושרו עפצים [aftza], הרי זה כשר, שכן הכתב קבוע. רבי חייא מלמד: אם כתב אותו בעופרת, בפחמים, או בצבע שחור הרי זה כשר.

§ נאמר שהיה דיון קשור על סוגים שונים של כתיבה: במקרה של מי שמעביר דיו על גבי אותיות הכתובות בצבע אדום בשבת, רבי יוחנן וריש לקיש שניהם אומרים שהוא חייב להביא שתיים קורבנות חטאת על כך: אחת משום שעבר על האיסור של כתיבה בשבת, מפני שכעת הוא כותב אותיות בדיו, ואחת משום שעבר על האיסור של מחיקה בשבת, מפני שכאשר הוא כותב הוא מוחק את מה שכתוב בצבע אדום. הם גם מסכימים במקרה של דיו הכתוב על גבי דיו, או צבע אדום על גבי צבע אדום, שלדעת הכול הוא פטור, מפני שלא שינה דבר בכתיבתו. אולם, אם כתב בצבע אדום על גבי דיו, אז יש אומרים שהוא חייב ויש אומרים שהוא פטור.

הגמרא מסבירה דעות אלו: יש אומרים שהוא חייב משום שזו מחיקה, שכן הוא מוחק את הכתב המקורי, האיכותי יותר. יש אומרים שהוא פטור משום שהוא מקלקל, והעושה דרך קלקול פטור, שכן לא עשה מלאכה מתוכננת ובונה בשבת.

מחלוקת זו נוגעת להלכות שבת. בנוגע לחתימה על מסמכים, ריש לקיש העלה דילמה לפני רבי יוחנן: אם יש עדים שאינם יודעים לחתום את שמותיהם, מהי ההלכה: האם מותר לכתוב עבורם את שמותיהם בצבע אדום, ולאחר מכן הם יחתמו מעליו בדיו? השאלה היא: האם הכתיבה העליונה, שלא נכתבה ישירות על המסמך אלא על גבי דיו אחר, נחשבת כתיבה, או שאינה כתיבה? אמר לו: אין זו כתיבה. לפיכך, אין לעשות כן לעדים שאינם יודעים לחתום.

ריש לקיש אמר לו: והרי רבנו, כלומר, רבי יוחנן, לימד אותנו שהכתב העליון נחשב כתב לעניין ההלכות של שבת? רבי יוחנן אמר לו: וכי משום שאנו משווים את ההלכות הנוגעות לגיטי נשים לההלכות של שבת, נעשה מעשה ונלמד שאפשר לכתוב גט באופן זה?

§ נאמר שהייתה מחלוקת לגבי השאלה הבאה: מה יש לעשות עבור עדים שאינם יודעים כיצד לחתום? רב אומר: קורעים עבורם נייר חלק, כלומר, יוצרים שבלונה של שמותיהם מנייר חלק ומניחים אותה על גט. לאחר מכן העדים ממלאים את החללים בדיו כך ששמותיהם יופיעו על המסמך. ושמואל אומר: תחילה כותבים את שמותיהם על המסמך בעופרת, והעדים כותבים מעל אותן אותיות.

הגמרא שואלת: האם יעלה על דעתך לומר שהם אכן כותבים עבורם בעופרת? והרי רבי חייא לימד: אם כתב זאת בעופרת, בפחמים, או בצבע שחור, הרי זה כשר? ניתן לראות מברייתא זו שכתיבה בעופרת נחשבת לצורת כתיבה כשרה, וכפי שלימד רבי יוחנן, אם אדם כותב על גבי כתב אחר, אין הכתיבה השנייה מתקבלת לחתימת מסמכים. הגמרא משיבה: אין זו קושיה: זה, ששמואל התיר לעדים לחתום על גבי כתיבה בעופרת, חל רק כאשר הכתיבה הראשונה נעשתה בעופרת עצמה, שאינה נחשבת לכתיבה בפני עצמה. ואילו זה, דברי רבי חייא שהיא כשרה לכתיבת גט, חל רק כאשר הכתיבה הראשונה נעשתה במי עופרת, כלומר, מים שנצבעו בשחור בעופרת.

רבי אבהו אמר: פתרון יהיה לכתוב את שמות העדים הללו במי עפצים [mei milin] ולגרום להם לעבור על שמותיהם בדיו. הגמרא מקשה: והרי רבי חנינא לימד שאם כתב גט במי תריא או במים שהושרו בהם עפצים, הרי הוא כשר? אם כך הוא, כל כתיבה נוספת על גבי הכתיבה במי עפצים לא צריכה להתקבל כחתימה כשרה.

הגמרא משיבה: אין זה קשה. הצעה זו של רבי אבהו, שהמסמך יוכן כששמות העדים כתובים במי עפצים, מתייחסת למקרה שבו הקלף עובד בעפצים. אותה אמירה של רבי חנינא, שמי עפצים יכולים לשמש לבדם לכתיבת גט, מתייחסת למקרה שבו הקלף לא עובד בעפצים. הטעם להבדל הוא מפני שמי עפצים אינם מתקיימים כאשר הם נכתבים על גבי מי עפצים, כלומר, על קלף שעובד בעפצים. לכן, אם הקלף עובד באמצעות עפצים, כתיבת שמות העדים, שנעשתה במי עפצים, לא תהיה בת קיימא, והעדים יוכלו לחתום את שמותיהם על גבי אותה כתיבה. כאשר הברייתא קובעת שעדים רשאים לחתום את שמותיהם במי עפצים, היא מתייחסת למקרה שבו הקלף לא עובד בעפצים, ולכן חתימת מי העפצים תהיה בת קיימא.

רב פפא אמר: פתרון יהיה לכתוב את שמות העדים הללו ברוק ולתת להם לעבור על שמותיהם בדיו. וכך הורה רב פפא לפפא רועה הבקר, שלא ידע כיצד לחתום את שמו, שבית הדין יכתוב את שמו ברוק והוא יעבור עליו בדיו. הגמרא מעירה: דבר זה, ההקלה להתיר לעדים לעבור על שמותיהם, חלה רק בגיטי גירושין, שכן יש חשש שלא יימצאו עדים, והאישה לא תוכל להינשא מחדש. אבל לגבי מסמכים ממוניים, החכמים לא התירו זאת, ויש למצוא עדים שיודעים לחתום את שמותיהם.

מסופר שהיה אדם מסוים שעשה מעשה ואפשר לעדים לשרטט את שמותיהם במקרה של מסמכים אחרים, שלא היו גיטי גירושין, ורב כהנא הורה להלקותו על כך.