הַנִּצּוֹק, וְהַקָּטַפְרֵס, וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – אֵינוֹ חִיבּוּר לֹא לְטוּמְאָה וְלֹא לְטׇהֳרָה!
זרם של מים, ומים היורדים במדרון [katafres], ונוזל שהרטיב חפץ אינם מחברים, לא לטומאה ולא לטהרה. נוזלים אלה אינם מתחברים לעניין טומאה; למשל, אם מים טמאים נמצאים במקום אחד ומתחברים למקור מים אחר הנשפך מעליהם, המים שמעל אינם נחשבים מחוברים למים הטמאים ואינם נטמאים. וכן אינם מתחברים לעניין טהרה; למשל, אם שני מקווי מים מחוברים באמצעות זרימת זרם, הם אינם מצטרפים יחד לשיעור המים הדרוש ליצירת מקווה כשר, שבאמצעותו אנשים וחפצים יכולים להיטהר. אם כן, נוזל שהרטיב יד לא צריך לשמש לחבר את שני חצאי היד כאשר רוחצים אותה.
לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא טוֹפֵחַ לְהַטְפִּיחַ. הָא נָמֵי תְּנֵינָא: טוֹפֵחַ לְהַטְפִּיחַ – חִיבּוּר!
הגמרא משיבה: לא, ספק זה נצרך במקרה שיש בו נוזל שהרטיב חפץ במידה מספקת להרטיב חפץ אחר . במילים אחרות, חצי היד שנשטף אינו רק לח מעט, אלא לח במידה מספקת כדי להרטיב דבר אחר. הגמרא שואלת: גם את זה כבר למדנו: לגבי נוזל שהרטיב חפץ במידה מספקת להרטיב חפץ אחר , הוא מצרף עם נוזל אחר. אם כן, מהו ספקו של אילפא?
דִּלְמָא לְעִנְיַן מִקְוָאוֹת, וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא. דִּתְנַן: מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכוּוָּנוֹת, וְיָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ (שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת – טְהוֹרִים),
הגמרא מציעה: אולי ההלכה שנוזל שהרטיב פריט במידה המספיקה כדי להרטיב פריט אחר מצטרף עם נוזל אחר נאמרה רק לגבי עניין המקוואות, וזה הוא בהתאם לדעתו של רבי יהודה. כפי שלמדנו במשנה (מקוואות ז:ו): במקרה של מקווה שיש בו בדיוק ארבעים סאה של מים, ושני אנשים ירדו וטבלו בו, אם שניהם טבלו באותו זמן הם טהורים.
בְּזֶה אַחַר זֶה – רִאשׁוֹן טָהוֹר, וְהַשֵּׁנִי טָמֵא.
אם הם טבלו בזה אחר זה, אזי האדם הראשון הוא טהור, שכן הוא טבל במקווה שיש בו השיעור הנדרש של מים, אך השני הוא טמא, מפני שבוודאי מעט מן המים נדבק באדם הראשון כשיצא מן המקווה. לפיכך, לאחר טבילתו של האדם הראשון היו במקווה מעט פחות מארבעים סאה מים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם – אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר.
רבי יהודה אומר: אם רגליו של הראשון עדיין נוגעות במים במקווה כאשר האדם השני טבל, אז השני גם הוא טהור מבחינה טקסית. לפי דעתו של רבי יהודה, המים שנותרו על גופו של האדם שטבל מתחברים עם המים שבמקווה כדי להשלים את השיעור הנדרש של מים. ברור שלדעת רבי יהודה, נוזל שהרטיב חפץ במידה המספיקה להרטיב חפץ אחר מצטרף עם נוזל אחר. אולם הלכה זו נאמרה רק לגבי מקווה. עדיין לא ברור אם נוזל שהרטיב חפץ במידה המספיקה להרטיב חפץ אחר מצטרף עם המים המשמשים לרחיצת החצי השני של היד. אולי זו הדילמה שהעלה אילפא.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, הֲרֵי אָמְרוּ: הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רוּבּוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם שְׁאוּבִין – טָמֵא; בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: חֶצְיוֹ בְּבִיאָה וְחֶצְיוֹ בִּנְפִילָה, מַאי? תֵּיקוּ.
הגמרא מביאה שאלה נוספת בנוגע לסוגיה זו. רבי ירמיה אומר: הם אמרו במשנה (זבים ה:יב): במקרה של מי שראשו ורוב גופו נכנסו אל מים שאובים לאחר שטבל במקווה כדי להיטהר, ואדם טהור אשר שלושה לוגין של מים שאובים נפלו על ראשו ורוב גופו, שני האנשים הללו הם טמאים. ביחס למשנה זו, רבי ירמיה מעלה דילמה: אם חצי ממנו נטמא על ידי כניסה אל מים שאובים וחצי ממנו נטמא על ידי כך שהמים נפלו עליו, מהי ההלכה? האם המעשים הללו מצטרפים כדי לטמא אותו או לא? לא נמצאה תשובה, ולכן הגמרא אומרת שהדילמה תעמוד ללא הכרעה.
אָמַר רַב פָּפָּא, הֲרֵי אָמְרוּ: בַּעַל קֶרִי חוֹלֶה, שֶׁנָּתְנוּ עָלָיו תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם – טָהוֹר; בָּעֵי רַב פָּפָּא: חֶצְיוֹ בִּטְבִילָה וְחֶצְיוֹ בִּנְתִינָה, מַאי? תֵּיקוּ.
באופן דומה, רב פפא אומר: הם אמרו במשנה (מקוואות ג:ד): במקרה של חולה שאירעה לו פליטת זרע, ושפכו עליו תשעה קבין של מים שאובים, די בכך כדי לעשותו טהור מבחינה טקסית. אין הוא צריך לטבול במקווה. רב פפא מעלה דילמה: אם מחציתו נטהרת בטבילה ומחציתו באמצעות מעשה היציקה הזה, מהי ההלכה? גם לדילמה זו לא נמצאה תשובה, והגמרא אומרת שהיא תעמוד ללא הכרעה.
אֶחָד אוֹמֵר ״בְּפָנַי נִכְתַּב״ וְאֶחָד אוֹמֵר כּוּ׳: אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם, אֲבָל גֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם –
§ המשנה לימדה שאם אחד אומר: בפני נכתב, ואחד אומר: בפני נחתם, הגט פסול. רב שמואל בר יהודה אומר שרבי יוחנן אומר: לימדו שהמסמך פסול רק אם הגט לא הובא על ידי שניהם לבית הדין. במילים אחרות, הלכה זו חלה רק אם שניהם לא היו שליחים להבאת גט זה. אלא אחד מהם בלבד מילא תפקיד זה והוא לא אמר: בפני נכתב ובפני נחתם, בהתאם לגזירת חכמים. אבל, אם הגט הובא על ידי שניהם,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria