בשני בתים נפרדים, ולפיכך שתי החצרות החיצוניות אינן מתחברות יחד ונעשות לאחת.

הגמרא שואלת: בהתאם לדעתו של מי אמר רב ששת שעירוב שהונח בשני בתים, אפילו בתוך אותה חצר, אינו מצרף את הבתים יחד? ודאי אמר זאת בהתאם לדעת בית שמאי, כפי שנלמד בברייתא: לגבי חמישה אנשים שאספו את העירוב שלהם והניחו אותו בשני כלים נפרדים, אפילו בבית אחד, בית שמאי אומרים: אין העירוב שלהם עירוב כשר, שכן שני חלקי העירוב לא הופקדו באותו מקום, ובית הלל אומרים: העירוב שלהם הוא עירוב כשר כל עוד כל העירוב הופקד ברשות אחת.

הגמרא דוחה טענה זו: אפילו אם תאמר שזה בהתאם לדעת בית הלל, בית הלל ייתכן שאמרו את דעתם רק שם, בנוגע לשני כלים הנמצאים בבית אחד ולכן הם מצטרפים יחד. אולם, אם שני הכלים נמצאים בשני בתים נפרדים, אפילו בית הלל מודים שהעירוב אינו תקף.

רב אחא, בנו של רב אביה, אמר לרב אשי: ההסבר של רב יהודה קשה וההסבר של רב ששת קשה. ההסבר של רב יהודה קשה, שכן אמר שמדובר במקרה שבו האמצעית החצר הניחה את העירוב הראשון שלה באחת החצרות ואת העירוב השני שלה באחרת החצרות. אולם, משהאמצעית החצר מקימה עירוב עם אחת מן החיצוניות, הן נחשבות כאחת, כך שכאשר לאחר מכן היא מקימה עירוב עם האחרת החצר החיצונית, היא פועלת גם מטעמה של החצר החיצונית הראשונה, שכן שתיהן נחשבות כחצר אחת.

וְהַהֶסְבֵּר שֶׁל רַב שֵׁשֶׁת קָשֶׁה. מִכֵּיוָן שֶׁשְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת הַחִיצוֹנוֹת הִנִּיחוּ אֶת העירובין שֶׁלָּהֶן בֶּחָצֵר הָאֶמְצָעִית, כּוּלָּם נֶחְשָׁבִים כְּדַיָּרִים שֶׁל הֶחָצֵר הָאֶמְצָעִית. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל אַחַת מֵהַחֲצֵרוֹת הַחִיצוֹנוֹת הִנִּיחָה אֶת העירוב שֶׁלָּהּ בְּבַיִת אַחֵר, הַמִּקְרֶה צָרִיךְ לְהֵיחָשֵׁב כְּמוֹ מִקְרֶה שֶׁל חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים שֶׁגָּרוּ בְּאוֹתָהּ חָצֵר, וְאֶחָד מֵהֶם שָׁכַח וְלֹא הִצְטָרֵף לָעירוב, שֶׁבּוֹ הֵם כּוּלָּם אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר. כָּךְ גַּם בַּמִּקְרֶה הַזֶּה, עַל כּוּלָּם לְהֵאָסֵר לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר הָאֶמְצָעִית, גַּם דַּיָּרֵי הֶחָצֵר הָאֶמְצָעִית וְגַם דַּיָּרֵי הַחֲצֵרוֹת הַחִיצוֹנוֹת.

רב אשי אמר לו: אין זה קשה לפי ההסבר של רב יהודה, ואין זה קשה לפי ההסבר של רב ששת. אין זה קשה לפי ההסבר של רב יהודה, שכן דיירי החצר האמצעית עשו עירוב עם כל אחת משתי החצרות החיצוניות, ואילו דיירי שתי החצרות החיצוניות לא עשו עירוב זו עם זו. דיירי כל אחת מן החצרות החיצוניות הראו כי רצונם היה להצטרף עם החצר האמצעית, אך לא רצו להצטרף עם החצר החיצונית האחרת. מאחר שדיירי החצרות החיצוניות הוכיחו שאין הם רוצים להצטרף יחד ולעשות עירוב משותף, אין לכפות עליהם לעשות כן.

וזה אינו קשה לפי ההסבר של רב ששת. אם אמרו שהאנשים הגרים בחצרות החיצוניות נחשבים דיירים של החצר האמצעית לקולא, כדי שיהיה מותר להם לטלטל בחצר האמצעית, האם פירוש הדבר שיאמרו שהם נחשבים דיירים של החצר האמצעית גם לחומרא, כך שיהיה אסור להם לטלטל בחצר האמצעית כאילו הם גרים שם?

רב יהודה אמר שרב אמר: זו האמירה במשנה, שחפצים מותר לטלטל מכל אחת מן החצרות החיצוניות אל החצר האמצעית וגם מן החצר האמצעית אל כל אחת מן החצרות החיצוניות, היא דבריו של, כלומר, בהתאם לדעתו של, רבי שמעון. אבל חכמים אומרים: רשות אחת משמשת שתי רשויות. כלומר, מותר לטלטל חפצים מכל אחת מן החצרות החיצוניות אל הפנימית, שכן אין איסור חל על החצרות החיצוניות, מאחר ששתיהן עשו עירוב עם החצר האמצעית. אבל שתי רשויות אינן משמשות רשות אחת, כלומר, אסור לטלטל חפצים מן החצר האמצעית אל אחת משתי החצרות החיצוניות. כליה של החצר האמצעית נגררים אחר שתי האחרות, כלומר, שאם יביאם לאחת מן החצרות החיצוניות, ייחשב כאילו הוציאם מן האחרת.

רב יהודה מספר: כאשר דקלמתי לימוד זה לפני שמואל, הוא אמר לי: