הגמרא דוחה טענה זו: אילו הגג בחלק המקורה של הקרפף היה עשוי כמו אכסדרה סגורה שגגה ישר, אכן, גם רבא וגם רבי זירא היו מסכימים ששפת הגג יורדת עד הקרקע וסוגרת את השטח. במה אנו עוסקים כאן? אנו עוסקים במקרה שבו הגג עשוי כמו ערסל, כלומר משופע, ולכן אי אפשר לומר ששפת הגג יורדת עד הקרקע ומקיפה את השטח.

רבי זירא אמר: אני מסכים עם רבא בנוגע לקרפף שנפרץ במלואו לחצר, כלומר שכל הכותל שביניהם נפרץ, שאסור לטלטל בו. מה הטעם לכך? מפני שהשטח הנוסף של החצר מצטרף אל הקרפף והופך אותו ליותר מבית סאתיים. לפיכך, אסור לטלטל בו.

רב יוסף מתנגד בחריפות להסבר הזה: האם מקום שבו מותר לטלטל, החצר, אוסר את הקרפף, ואוסרו? מאחר שקודם לכן היה מותר לטלטל מן החצר אל הקרפף, מדוע לומר שעכשיו, כשהמחיצה שביניהם נפרצה, השטח הנוסף, שהיה אף הוא מותר כשלעצמו, צריך לאסור את הטלטול בקרפף?

אביי אמר לו: בהתאם לדעתו של מי אתה אומר זאת? לכאורה, הרי זה בהתאם לדעתו של רבי שמעון, הסבור שמותר לטלטל מחצר לקרפף. אבל אפילו לשיטת רבי שמעון, ישנו המקום שבו עמדו המחיצות שנפרצו כעת. מקום זה לא היה ראוי לטלטול מלכתחילה, אפילו לשיטת רבי שמעון; לפיכך, אם הקרפף היה בתחילה בדיוק בשטח של שני בית סאה, היה אסור לטלטל בכל הקרפף כולו בגלל השטח הנוסף של המחיצות שנפלו.

כך הוא מה שאמר רב חסדא לגבי קרפף שנפרץ במלואו לחצר: בחצר מותר לטלטל ואילו בקרפף אסור לטלטל.

הגמרא שואלת: באשר לחצר, מה הטעם שהדבר מותר? האם זה מפני שיש בה שרידים של המחיצות המקוריות משני צדי הפרצה, המאפשרים להתייחס לפרצה כאל פתח? אבל לפעמים אתה מוצא בדיוק את ההפך; אם החצר הייתה צרה יותר מן הקרפף והמחיצה שביניהם נפרצה לגמרי, הרי זה הקרפף ששומר על שרידי המחיצות המקוריות משני צדי הפרצה, בעוד שהחצר פרוצה במלואה.

אלא, זה מפני שאנו אומרים שלגבי זה, הקרפף, שלא הוקף לשם דירה ושמותר לטלטל בו רק אם אין בו יותר משני בית סאה, המקום של המחיצות שנפלו מעמיד אותו על יותר משני בית סאה. אולם, לגבי ההוא, החצר, שהוקפה לשם דירה ושאין בה הגבלת גודל שמעליה אסור לטלטל, המקום של המחיצות שנפלו אינו מעמיד אותה על יותר משום גבול.

הגמרא מביאה מעשה קשור: בוסתן אחד [bustana] היה סמוך לחומה של אחוזה [apadna]. הבוסתן היה גדול משני beit se’a והוקף לשם דירה על ידי חומה, שחלק ממנה היה חומת האחוזה. יום אחד החומה החיצונית של האחוזה, ששימשה גם כחומה לבוסתן, קרסה. רב ביבאי סבר לומר שאפשר לסמוך על אחת החומות הפנימיות של האחוזה כדי שתשמש מחיצה לבוסתן, ובכך להתיר לטלטל שם גם בעתיד.

רב פפי אמר לו: משום שאתה בא מאנשים קטועים [מולאי], שכן משפחתו של רב ביבאי ייחסה את שושלתה לבית עלי, שכל צאצאיו נגזר עליהם להיות קצרי ימים (ראו שמואל א׳ ב:לא), אתה אומר דברים קטועים [מולייתא], שכן אי אפשר להסתמך כלל על הקיר הפנימי. זאת משום שקירות אלה נעשו עבור החלק הפנימי של הטרקלין, ולא נעשו עבור החלק החיצוני; כלומר, מלכתחילה הם לא נועדו לשמש מחיצות לפרדס.

הגמרא מספרת: לראש הגולה היה ביתן משתה [אַבְוַרְנְקָא] בפרדסו שהיה גדול משני בית סאה ושלא הוקף מלכתחילה לשם דירה. ראש הגולה אמר לרב הונא בר חיננא: יעשה מר איזה תיקון כדי שמחר, בשבת, נוכל לאכול שם לחם, כלומר, כדי שיהיה מותר לנו לטלטל אוכל וכלים מן הבית אל הביתן דרך הפרדס.

רב הונא בר חיננא הלך והקים גדר של קנים, כשכל קנה מופרד מן הבא אחריו בפחות משלושה טפחים. כלומר, הוא הקים שתי מחיצות כאלה בין הבית לבין הביתן, וביניהן מעבר, שדרכו יכלו ראש הגולה ואנשיו לשאת כל מה שנצרך להם, שכן המחיצות נבנו כהלכה לצורך מגורים. רבא, לעומת זאת, הלך