אילו היית עושה עמי שלום אתמול, האם לא הייתי נותן לך נתח מן השור המפוטם שהכנתי אתמול? האיש האחר אמר לו: אף על פי כן אכלתי מן המובחר שבמובחר של אותו שור שהכנת. הקצב אמר לו: מאין קיבלת אתה חתיכה? האחר אמר לו: פלוני הגוי קנה אותה והאכיל אותה לי. הקצב אמר לו: שניים הכנתי שוורים אתמול. אחד היה כשר, אבל זה שאכלת היה טרפה, ולכן מכרתי אותו לגוי.

רבי יהודה הנשיא אמר כששמע על המקרה הזה: בגלל הטיפש הזה שנהג שלא כראוי ומכר בשר לא כשר לקצב הגוי מבלי לפרסם שעשה כן, האם נאסור את כל הבשר מחנויות הקצבים של הגויים בעיר?

הגמרא מציינת כי רבי יהודה הנשיא תואם את קו ההיגיון הרגיל שלו, שכן רבי יהודה הנשיא אמר: אם יש חנויות קצבים בעיר וקצבים יהודים מכינים את הבשר, כל בשר שנמצא ברשותו של גוי, כלומר, בחנות הקצבים של גוי, מותר. אין לחשוש שהבשר הוא מבהמה שהייתה טרפה, משום שהקצב היהודי לא היה מוכר אותו לגוי כדי שימכור אותו בחנות הקצבים שלו.

הגמרא מציגה גרסה חלופית לתגובתו של רבי יהודה הנשיא על המקרה שהוזכר לעיל: יש שאומרים כי רבי יהודה הנשיא אמר: בגלל הטיפש הזה, שהתכוון רק לגרום צער לחברו, האם נאסור את כל הבשר מחנויות הקצבים של גויים ? אותו קצב כנראה שיקר לגבי כך שהבשר היה מטרפה.

הגמרא מציינת כי הסיבה שרבי יהודה הנשיא מחשיב את הבשר לכשר היא שהקצב התכוון רק לגרום צער לחברו. מכאן עולה שאם לא היה כך, כל הבשר שבחנויות הקצבים של הגויים היה אסור. והרי שנינו בברייתא שרבי יהודה הנשיא אמר: אם יש חנויות קצבים בעיר וקצבים יהודים מכינים את הבשר, כל בשר שנמצא ברשות גוי מותר? הגמרא משיבה: כאן שונה הדבר, מפני שהוחזק שיש בשר אסור הנמכר בחנויות הקצבים. מאחר שידוע שקצב יהודי מכר בשר לא כשר לבעלים גוי של חנות קצבים, יש לחשוש שאין זה מקרה בודד.

§ אגב בשר המצוי ברשותו של גוי, הגמרא מביאה דיון קשור. רב אומר: משעה שהבשר הוסתר מן העין ונשאר ללא השגחה, הוא אסור, שכן יש לחשוש שהוחלף בבשר שאינו כשר. הגמרא מקשה על יסוד ברייתא: רבי יהודה הנשיא אמר: אם יש חנויות קצבים בעיר וקצבים יהודים מכינים את הבשר, כל בשר הנמצא ברשותו של גוי מותר. הגמרא מתרצת: בשר הנמצא ברשותו של גוי שונה, מפני שהבשר לא הונח ללא השגחה.

הגמרא מעלה קושיה נוספת על דברי רב. בוא ושמע את הברייתא הבאה: לגבי תשע חנויות בעיר, שכולן מוכרות בשר כשר של בהמה שנשחטה, ואחת אחרת שמוכרת בשר של נבלות, ואדם קנה בשר מאחת מן החנויות ואינו יודע מאיזו חנות קנה את הבשר, במקרה זה של ספק, הבשר אסור. אבל במקרה של בשר שנמצא בחוץ, הולכים אחר הרוב. לפיכך, מאחר שרוב החנויות מוכרות בשר כשר, ניתן להניח שהבשר שנמצא בחוץ כשר, דבר שסותר את דברי רב שבשר שהושאר ללא השגחה אסור. הגמרא משיבה: כאן גם כן הברייתא מתייחסת למקרה שבו הבשר לא היה ללא השגחה אלא נמצא ברשותו של גוי.

הגמרא מביאה קושיה נוספת על דעתו של רב: בוא ושמע את המשנה הבאה (מכשירין ב:ט): אם אדם מצא בשר בעיר שמתגוררים בה גם יהודים וגם גויים, אם הבשר נא, הולכים אחר רוב הקצבים, כך שאם רוב הקצבים יהודים, הבשר בחזקת כשר. ואם הבשר מבושל, הולכים אחר רוב אוכלי הבשר, שכן אפילו אם רוב הקצבים יהודים, אם הבשר בושל על ידי גוי הוא אסור. משנה זו מלמדת שיש נסיבות שבהן הבשר מותר אף על פי שנעלם מן העין.

ואם תאמר שגם כאן מדובר במקרה שבו הבשר נמצא ברשותו של גוי, מדוע אומרת הברייתא שאם הבשר מבושל, יש ללכת אחר רוב אוכלי הבשר? הבה נראה אם גוי מחזיק בו או יהודי מחזיק בו. הגמרא משיבה: כאן אנו עוסקים במקרה שבו הבשר היה מונח על הקרקע, אך מישהו עמד והשגיח עליו מרגע שנפל על הקרקע, כך שמעולם לא נותר ללא השגחה. אולם, האדם המשגיח אינו יודע אם יהודי או גוי הפיל אותו, ולכן יש לקבוע על פי רוב האנשים בעיר.

הגמרא מביאה קושיה נוספת על דעתו של רב ממשנה (שקלים יט ע"א). בוא ושמע: לגבי בשר שנמצא באזורים המרוחקים, מחוץ לירושלים, אם הוא נמצא כאיברים שלמים, יש להניח שהבשר בא מנבלות של בעלי חיים שלא נשחטו כראוי, שכן נבלות היו בדרך כלל נחתכות לאיברים שלמים וניתנות לכלבים או נמכרות לגויים. אבל אם הוא בחתיכות קטנות, יש להניח שהוא כשר ומותר באכילה, שכן בשר כשר היה נחתך בדרך כלל לחתיכות קטנות. משנה זו מלמדת שאף על פי שהבשר הוסתר מן העין, הוא נשאר מותר. ואם תאמר שכאן גם כן מדובר במקרה שבו מישהו היה עומד ומשגיח עליו, מדוע מניחים שהוא מנבלה אם הוא חתוך לאיברים?

הגמרא משיבה: משנה זו טעונה הסבר רק לשיטת רב, אך האם לא נאמר לגבי אותה משנה: רב אומר שהנוסח הנכון של המשנה הוא שחתיכות הבשר הקטנות מותרות, בכך שאין הן נחשבות טמאות ושמי שאוכלן אינו חייב מלקות, כפי שהיה הדין אילו היה זה בשר של נבלה. אך למעשה אין היתר לאכול את הבשר, משום שנתעלם מן העין. ולוי אומר: כוונת המשנה לומר שחתיכות הבשר הקטנות אף מותרות באכילה.

הגמרא מעירה: ואמירה זו של רב, שבשר שנתעלם מן העין אסור, לא נאמרה במפורש על ידי רב. אלא נאמר שהוא החזיק בדעה זו על סמך היסק מאמירה אחרת של רב. שכן, רב היה פעם יושב על המעבר של נהר אישתתית. הוא ראה אדם מסוים ש