Drashot AI Logo
וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין מְטַמְּאִין, וּשְׁאָר כׇּל הַטְּמֵאִין, בֵּין קַלִּין בֵּין חֲמוּרִין – מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן כְּמַשְׁקֶה הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּחִלָּה, חוּץ מִן הַמַּשְׁקֶה שֶׁהוּא אַב הַטּוּמְאָה.
וגם גם אלה וגם אלה, כלומר, הן נוזלים היוצאים ממי שטבל באותו יום והן נוזלים שהוא נוגע בהם, אינם מטמאים. וכן לגבי כל שאר מקורות הטומאה, בין קלים ובין חמורים, נוזלים היוצאים מהם דינם זהה לנוזלים הנוגעים בהם, וגם אלה וגם אלה הם בדרגת טומאה ראשונה, שכן נגעו באב הטומאה בעת יציאתם מן המקור. זוהי ההלכהלמעט נוזל שהוא עצמו אב של טומאה .
מַאי קַלִּין וּמַאי חֲמוּרִין? מַאי לָאו: קַלִּין – שֶׁרֶץ וְזָב, וַחֲמוּרִין – מֵת? לָא, קַלִּין – שֶׁרֶץ, וַחֲמוּרִין – זָב.
הגמרא מנתחת את המשנה: מהי המשמעות של מקורות קלים ומהי המשמעות של מקורות חמורים? וכי אין זה שהמונח: מקורות קלים, מתייחס לשרץ או לזב, ושהמונח: מקורות חמורים, מתייחס למת? אם כן, המשנה מלמדת שכל הנוזלים היוצאים מן המת טמאים, בסתירה לברייתא. הגמרא משיבה: לא, המונח: מקורות קלים, מתייחס לשרץ, כגון שתן הנמצא בתוך גופו, שאינו נחשב טמא, והמונח: מקורות חמורים, מתייחס לזב, שלגביו כל הנוזלים היוצאים ממנו טמאים. לעומת זאת, נוזלים היוצאים מן המת טהורים, למעט דם.
מַאי שְׁנָא זָב, דִּגְזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן, וּמַאי שְׁנָא מֵת דְּלָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן? זָב דְּלָא בְּדִילִי אִינָשֵׁי מִינֵּיהּ – גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן, מֵת דִּבְדִילִי אִינָשֵׁי מִינֵּיהּ – לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.
הגמרא שואלת: מה שונה לגבי זב, שביחס אליו גזרו חכמים שהנוזלים היוצאים ממנו טמאים, ומה שונה לגבי מת, שביחס אליו לא גזרו חכמים שהנוזלים היוצאים ממנו טמאים? הגמרא משיבה: במקרה של זב, מאחר שאנשים אינם מתרחקים ממנו באופן טבעי, גזרו חכמים הגבלות נוספות לגביו כדי למנוע מאחרים להיטמא מנוזלים היוצאים מזב שהם טמאים מדין תורה. במקרה של מת, מאחר שאנשים מתרחקים ממנו באופן טבעי, לא גזרו חכמים הגבלות נוספות לגביו.
דָּם הַנִּיתָּז וְשֶׁעַל הַסַּכִּין, תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִסָּהוּ״ – מְלַמֵּד שֶׁדַּם הַנִּיתָּז וְשֶׁעַל הַסַּכִּין חַיָּיב לְכַסּוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא, אֲבָל יֵשׁ שָׁם דָּם שֶׁלֹּא הוּא – פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.
§ המשנה מלמדת שאדם חייב לכסות דם שניתז מחוץ לבור שעליו נשחטה הבהמה, או על הקיר, וכן דם שנשאר על סכין השחיטה. לגבי הלכה זו, לימדו חכמים בברייתא: הכתוב אומר: "וכסהו" (ויקרא יז:יג), המלמד שאדם חייב לכסות דם שניתז וכן דם שנשאר על סכין השחיטה. רבי יהודה אמר: אימתי זו ההלכה? כשאין שם דם אלא אותו דם. אבל אם יש דם אחר שאינו אותו דם, אדם פטור מלכסותו.
תַּנְיָא אִידַּךְ: ״וְכִסָּהוּ״ – מְלַמֵּד שֶׁכׇּל דָּמוֹ חַיָּיב לְכַסּוֹת, מִכָּאן אָמְרוּ: דָּם הַנִּיתָּז וְשֶׁעַל אֲגַפַּיִים חַיָּיב לְכַסּוֹת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא כִּסָּה דַּם הַנֶּפֶשׁ, אֲבָל כִּסָּה דַּם הַנֶּפֶשׁ – פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.
כך נלמד בברייתא אחרת: הלשון: "וכיסהו," מלמדת שאדם חייב לכסות את כל הדם. מכאן אמרו חכמים: לגבי דם המתפרץ ודם שנשאר על הצדדים של גרון הבהמה במקום שנשחטה, אדם חייב לכסות אותו. רבן שמעון בן גמליאל אמר: באיזה מקרה נאמר דבר זה? הוא נאמר במקרה שבו אדם לא כבר כיסה את דם הנפש, כלומר, הדם הזורם ממקום השחיטה כאשר הבהמה מתה. אבל אם אדם כבר כיסה את דם הנפש, הוא פטור מהחובה לכסות את הדם שהתפרץ או את הדם שנשאר על צדי צוואר הבהמה באזור השחיטה.
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבָּנַן סָבְרִי: ״דָּמוֹ״ – כׇּל דָּמוֹ, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״דָּמוֹ״ – וַאֲפִילּוּ מִקְצָת דָּמוֹ, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: ״דָּמוֹ״ – הַמְיוּחָד.
הגמרא שואלת: ביחס למה עניין הם חולקים? הגמרא משיבה: חכמים סבורים שהביטוי: "דמו" (ויקרא יז:יג), מציין חובה לכסות את כל דמו, אפילו את הדם המתפרץ החוצה. רבי יהודה סבור ש"דמו" מציין שאפשר לקיים את המצווה בכל חלק מן הדם, אפילו במעט מדמו. ורבן שמעון בן גמליאל סבור ש"דמו" מתייחס לדם המיוחד, כלומר דם הנפש.
מַתְנִי׳ בַּמֶּה מְכַסִּין וּבַמֶּה אֵין מְכַסִּין? מְכַסִּין בְּזֶבֶל הַדַּק, וּבְחוֹל הַדַּק, בְּסִיד, וּבְחַרְסִית, וּבִלְבֵנָה וּבִמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁן, אֲבָל אֵין מְכַסִּין לֹא בְּזֶבֶל הַגַּס, וְלֹא בְּחוֹל הַגַּס, וְלֹא בִּלְבֵנָה וּבִמְגוּפָה שֶׁלֹּא כְּתָשָׁן, וְלֹא יִכְפֶּה עָלָיו אֶת הַכְּלִי. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: דָּבָר שֶׁמְּגַדֵּל בּוֹ צְמָחִים – מְכַסִּין בּוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל צְמָחִים – אֵין מְכַסִּין בּוֹ.
משנה:במה מכסין את הדם ובמה אין מכסין את הדם? מכסין את הדם בזבל דק, ובחול דק, ובסיד, ובחרסית כתושה, ובלבנה או במכסה של חבית חרס שכתשן. אבל אין מכסין את הדם בזבל גס, ולא בחול גס ומגובש, ולא בלבנה או במכסה של חבית חרס שלא כתשן. ואף אין כופין כלי עליו. רבן שמעון בן גמליאל אומר כלל: כל דבר שמגדל צמחים, מכסין בו את הדם; וכל דבר שאינו מגדל צמחים, אין מכסין בו את הדם.
גְּמָ׳ הֵיכִי דָמֵי חוֹל הַדַּק? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כֹּל שֶׁאֵין הַיּוֹצֵר צָרִיךְ לְכׇתְשׁוֹ. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: אֲבָל אֵין מְכַסִּין לֹא בְּזֶבֶל הַגַּס וְלֹא בְּחוֹל הַגַּס. הֵיכִי דָּמֵי חוֹל הַגַּס? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כֹּל שֶׁהַיּוֹצֵר צָרִיךְ לְכׇתְשׁוֹ.
גמרא: המשנה מלמדת שמותר לכסות את הדם בחול דק. הגמרא שואלת: מה נחשב חול דק? רבה בר בר חנה אומר שרבי יוחנן אומר: זהו כל חול שאין היוצר צריך לכתוש כדי להשתמש בו. הגמרא מציינת: ויש ששונים זאת אמירה זו ביחס לסיפא של המשנה, הקובעת: אבל אין לכסות את הדם בזבל גס, ולא בחול גס. הגמרא שואלת: מה נחשב חול גס? רבה בר בר חנה אומר שרבי יוחנן אומר: זהו כל חול שהיוצר צריך לכתוש כדי להשתמש בו.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּצְרִיךְ וְלָא צְרִיךְ, דְּמִיפְּרִיךְ אִיפְּרוֹכֵי.
הגמרא שואלת: מהו ההבדל המעשי בין שתי הגרסאות הללו? הגמרא משיבה: יש הבדל ביניהן בנוגע לחול שדורש מעט כתישה ולחול שאינו דורש כתישה מלאה, כלומר, שמתפורר בידו של אדם ואינו דורש כלי. לפי הגרסה הראשונה, כל עוד החול אינו דורש כתישה, מותר להשתמש בו כדי לכסות את הדם. לכן, חול שדורש התפוררות עשוי לשמש, שכן הוא אינו נחשב חול שדורש כתישה. לפי הגרסה השנייה, כל חול שדורש מעט כתישה אינו רשאי לשמש. לכן, חול שדורש התפוררות אינו רשאי לשמש לכיסוי הדם.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִסָּהוּ״, יָכוֹל יְכַסֶּנּוּ בַּאֲבָנִים אוֹ יִכְפֶּה עָלָיו אֶת הַכְּלִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בֶּעָפָר״. וְאֵין לִי אֶלָּא עָפָר, מִנַּיִן לְרַבּוֹת זֶבֶל הַדַּק, וְחוֹל הַדַּק, וּשְׁחִיקַת אֲבָנִים, וּשְׁחִיקַת חַרְסִית, וּנְעוֹרֶת פִּשְׁתָּן דַּקָּה,
§ החכמים לימדו בברייתא: הפסוק אומר לגבי מצוות כיסוי הדם: "וכסהו" (ויקרא יז:יג). אפשר היה לחשוב שהוא רשאי לכסות את הדם באבנים או רק להפוך עליו כלי. לכן הפסוק אומר: "בעפר". על סמך ביטוי זה למדתי רק שעפר כשר לשימוש. מניין לומדים לרבות זבל דק, חול דק, אבנים כתושות, חרס כתוש, נעורת דקה של פשתן,

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria