משנה: לגבי בהמה שרגליה האחוריות נחתכו, אם נחתכו מן הפרק של הרגל ולמטה, הבהמה כשרה; מן הפרק של הרגל ולמעלה, הבהמה נעשית בכך טרפה ואינה כשרה. וכן, בהמה שצומת הגידין שבירך ניטלה היא טרפה ואינה כשרה.

אם העצם של איבר נשברה אך האיבר לא נקטע לחלוטין, ולאחר מכן נשחטה הבהמה, אם רוב הבשר המקיף את העצם שלם, השחיטה של הבהמה מכשירה אותה; אך אם לא, שחיטתה אינה מכשירה אותה.

גמרא:רב יהודה אומר שרב אומר שרבי חייא אומר: כאשר המשנה מתייחסת לרגל שנקטעה מן הפרק של הרגל ולמטה, הכוונה היא שהחתך היה מתחת לפרק הרגל, וכאשר היא אומרת שאם היא נקטעה מן הפרק של הרגל ולמעלה הרי זו טרפה, הכוונה היא שהחתך היה מעל לפרק הרגל. ולגבי איזה פרק של הרגל אמרו זאת? לגבי פרק הרגל שנמכר יחד עם הראש של הבהמה. זהו פרק הרגל התחתון המחבר את העצם התחתונה, או המטטרסוס, ואת העצם האמצעית, או הטיביה. בהתאם לכך, הבהמה היא טרפה רק אם הרגל נקטעה בעצם האמצעית או בעצם העליונה.

עולא אומר שרבי אושעיא אומר: המשנה מתייחסת למפרק הרגל שברוב בעלי החיים אינו נראה מבחוץ, אך המפרק המקביל ברגל של גמל בולט וניכר. הכוונה היא למפרק שבין העצם העליונה, או עצם הירך, לבין העצם האמצעית, או השוקה. בהתאם לכך, הבהמה היא טרפה רק אם נחתכה בעצם העליונה.

עולא אמר לרב יהודה: מובן, לפי דעתי, כפי שאני אומר שהכוונה היא למפרק שהמפרק המקביל לו ברגלה של גמל הוא בולט, כלומר, המפרק העליון, הסבר זה מתיישב עם מה שהמשנה מלמדת: וכן, בהמה שצומת הגידין שלה בירך ניטלה אינה כשרה. צומת הגידין מצויה בחלק התחתון של העצם האמצעית. מאחר שאני סבור שאם העצם האמצעית נחתכה, אין זה עושה את הבהמה טרפה, יש צורך שהמשנה תלמד שלמרות זאת, אם אותה עצם נחתכה במקום צומת הגידין, הדבר עושה אותה טרפה. אבל לפי דעתך שהמשנה מתייחסת למפרק התחתון, ואם העצם האמצעית נחתכה, הדבר עושה את הבהמה טרפה, מה התכלית בללמד: וכן, בהמה שצומת הגידין שלה בירך ניטלה אינה כשרה?

רב יהודה אמר לעולא: לפי דעתי, המשנה מתייחסת לשני מקרים: הראשון הוא כאשר הרגל נקטעה מעל מפרק הרגל, בעצם האמצעית, בלי הסרת צומת הגידים בירך, והשני הוא כאשר צומת הגידים בירך הוסרה בלי שהרגל מעל מפרק הרגל נקטעה. אז שאל עולא את רב יהודה: אבל המשנה מלמדת: נקטעו, דבר המורה שהרגל נקטעה לגמרי, מה שבהכרח כולל את צומת הגידים. רב יהודה שתק, שכן לא הייתה לו תשובה.

לאחר שעולא הלך, רב יהודה אמר לעצמו: מה הטעם שלא אמרתי לו את היישוב הבא: כאשר המשנה אומרת שאם הרגל נחתכה מתחת למפרק הרגל הבהמה כשרה, הכוונה היא מתחת למפרק הרגל התחתון, וכאשר היא אומרת שאם נחתכה מעליו היא טרפה, הכוונה היא בעצם האמצעית שמעל לצומת הגידים בירך. בהתאם לכך, עדיין היה צורך ללמד שאם צומת הגידים בירך ניטלה, הדבר היה עושה אותה טרפה.

רב יהודה אז אמר לעצמו: טוב שלא הצעתי את היישוב הזה, שכן האם לא בתחילה אמרתי לו יישוב, והוא אמר לי שהוא הופרך מן העובדה שהמשנה מלמדת: נחתכו, דבר שמציין בבירור שנחתכו לגמרי? כאן גם כן, הוא היה יכול לומר: אינך יכול להסביר את המשנה כמתייחסת רק לחיתוך הרגל מעל מקום מפגש הגידים, שכן המשנה מלמדת: מן מפרק הרגל התחתונה ומעלה, דבר שכולל בבירור את כל העצם האמצעית, לרבות אזור מפגש הגידים.

רב פפא מלמד את הדיון הקודם כך: רב יהודה אומר שרב אומר שרבי חייא אומר: כאשר המשנה מתייחסת לקטיעת הרגל למטה, הכוונה היא לקטיעה מתחת הן למפרק הרגל והן למקום כינוס הגידים בירך, כלומר, העצם התחתונה נקטעה; וכאשר היא מתייחסת לקטיעת הרגל למעלה, הכוונה היא לקטיעה מעל הן למפרק הרגל והן למקום כינוס הגידים בירך, כלומר, העצם העליונה נקטעה. ואז מוסיפה המשנה שביחס לעצם האמצעית, היא נחשבת רק לטרפהכאשר כינוס הגידים נעקר. והסבר זה מניח שמפרק הרגל עצמו מתייחס למפרק הרגל העליון, בהתאם למה שעולא אמר שרבי אושעיא אמר, כלומר, שהכוונה היא למפרק שהמפרק המקביל לו ברגל של גמל בולט.

הגמרא מקשה על הסברו של רב פפא בדעותיהם של עולא ורב יהודה: וכי יש אפשרות שאם עלה למעלה ברגל וחתך את העצם האמצעית מעל מקום צומת הגידים, היא תחיה, כלומר, הבהמה לא תהיה טרפה, אבל אם ירד למטה ברגל וחתך אותה במקום צומת הגידים, היא תהיה טרפה ותמות בתוך שנים עשר חודש? אין זה הגיוני שכריתת חלק גדול יותר מן הרגל תהיה פחות מסכנת חיים לבהמה.

רב אשי אמר: האם אתה משווה סוגים שונים של טריפות זו לזו? אי אפשר לומר לגבי טריפות שזו דומה לזו, שכן אזורים שונים בגופו של בעל חיים מגיבים באופן שונה: אדם חותך אותו מכאן, בנקודה נמוכה בגופו של בעל החיים, והוא עלול למות; ואדם חותך אותו משם, בנקודה גבוהה יותר, והוא עשוי לחיות.

§ הגמרא שואלת: ואילו חלקים נכללים בצומת הגידין שבירך, כך שאם הם ניטלים הדבר עושה את הבהמה טרפה? הגידין שבתחתית העצם דבוקים אליה, שכן אין בשר על אותו חלק של העצם. במרחק קצר מעל שם הם נפרדים מן העצם ולאחר מכן הם מתפצלים זה מזה כשהם נכנסים אל הבשר. רבה אומר שרב אשי אומר: אותם שאינם על העצם, לפני שהם מתפצלים. רבה בר רב הונא אומר שרב אשי אומר: אותם הסמוכים לעצם. רבא, בנו של רבה בר רב הונא, אומר שרב אסי אומר: צומת הגידין מתחילה אף למטה יותר וכוללת את אלה שמעל עצם הארקום, עצם קטנה השוכנת בין העצם התחתונה לבין העצם האמצעית של הרגל.

הגמרא מספרת: אחד מן החכמים ישב לפני רבי אבא, והוא ישב ואמר: צומת הגידים כוללת את הגידים של עצם הארקום עצמה. רבי אבא אמר לתלמידיו: אל תקשיבו לאותו חכם, שכן פסיקתו מחמירה מדי. זהו מה שרב יהודה אמר: זה במקום שבו הקצבים מבקעים את רגלה של הבהמה. הגמרא מעירה: וזהו אותו דבר כמו מה שרבא בר רבה בר רב הונא אומר שרב אסי אומר, כלומר, שזה כולל את הגידים שמעל הארקום.

רב יהודה אומר ששמואל אומר: צומת הגידים בירך שעליה דיברו במשנה היא המקום שבו הגידים מצטמצמים ונראים כאילו הם ישות אחת. הגמרא שואלת: ועד היכן היא נמשכת? אחד מן החכמים, ושמו רב יעקב, אמר להם: כאשר היינו לומדים בבית מדרשו של רב יהודה, הוא אמר לנו: שמעו ממני דבר ששמעתי מאדם גדול, ומיהו? שמואל. צומת הגידים שעליה דיברו היא המקום שבו הגידים מצטמצמים, והיא נמשכת מן המקום שבו הם מצטמצמים ועד המקום שבו הם מתפצלים ונבלעים בתוך הבשר.

הגמרא שואלת: ועד היכן הוא זה? אמר אביי: ארבעה טפחים בשור. הגמרא שואלת: ומה היא המידה בבהמה דקה? אמר אביי: אין לכך מידה קבועה; אלא, כל זמן שהגידים בולטים ואינם נבלעים בתוך הבשר, הרי הם חלק מצומת הגידים שבירך, אך משעה שהם נבלעים אינם נחשבים חלק מצומת הגידים שבירך.

אביי מוסיף: הגידים שהם קשים הם חלק מצומת הגידים שבירך; אלה שהם רכים אינם חלק מצומת הגידים. אלה שהם עבים הם חלק מצומת הגידים; אלה שהם דקים אינם חלק מצומת הגידים. אלה שהם לבנים הם חלק מצומת הגידים; אלה שהם אינם לבנים אינם חלק מצומת הגידים.