וּלְעָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן? וְהָתְנַן: הַנּוֹתֵן לַפּוּנְדָּקִית שֶׁלּוֹ – מְעַשֵּׂר אֵת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֵת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָהּ מַחְלֶפֶת! הָתָם נָמֵי מוֹרְיָא וְאָמְרָה: בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא, וַאֲנָא אֵיכוֹל קָרִירָא.
הגמרא שואלת: והאם בכלל, במקרה שאינו נוגע לחמותו, אין אנו חוששים לאפשרות של החלפה? והרי למדנו במשנה (דמאי ג:ה): הנותן עיסה או קדרה של תבשיל לפונדקיתו [פונדקית] שהיא עם הארץ לאפות או לבשל, מעשר את מה שהוא נותן לה ומעשר את מה שהוא לוקח ממנה בחזרה משום שהיא חשודה על החלפה של המרכיבים? הגמרא משיבה: גם שם, כוונותיה לטובה, שכן הפונדקית מצדיקה את מעשה ההטעיה שלה ואומרת: יאכל תלמיד התורה את המאכל החם שלי, ואני אוכל את המאכל הקר שלו.
וּלְחַלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן? וְהָתַנְיָא: אֵשֶׁת חָבֵר טוֹחֶנֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה, אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה.
הגמרא שואלת: וכי אין אנו חוששים להחלפה של המרכיבים? והרי שנינו בברייתא: אשת חבר, אדם המסור לקיום מדוקדק של מצוות, ובייחוד הלכות טהרה, תרומה ומעשרות, טוחנת תבואה עם אשת עם הארץ כאשר אשת החבר טמאה בטומאת נידה. במקרה זה, אין לחשוש שתאכל מתבואת חברתה שלא הופרשו ממנה מעשרות, שכן מאחר שהיא טמאה היא תימנע מלגעת בתבואה כדי שלא לטמאה. אבל אין היא רשאית לעשות כן כאשר היא טהורה, מפני החשש שתאכל מן התבואה שלא הופרשו ממנה מעשרות.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה לֹא תִּטְחוֹן, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֶירְתָּהּ נוֹתֶנֶת לָהּ וְאוֹכֶלֶת.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו כשהיא טמאה, אשת החבר אינה רשאית לטחון תבואה יחד עם אשת העם הארץ, מפני שחברתה נותנת לה תבואה והיא אוכלת ממנה בלי לגעת בשאר התבואה.
הַשְׁתָּא מִיגְזָל גָּזְלָה, חַלּוֹפֵי מִיבַּעְיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: הָתָם נָמֵי מוֹרְיָא וְאָמְרָה ״תּוֹרָא מִדְּיָשֵׁיהּ קָאָכֵיל״.
הגמרא מסיקה: כעת שיש חשד שאשת ה־עם הארץגונבת מתבואת בעלה ונותנת לחברותיה, האם נחוץ לומר שהיא חשודה גם לגבי החלפת מרכיבים? רב יוסף אמר: גם שם יש נסיבות מיוחדות, שכן אשת ה־עם הארץמצדיקה את התנהגותה ואומרת בדרך משל: השור אוכל מדישו, וסבורה שאשת ה־חבר זכאית למקצת מן התבואה שהיא טוחנת.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן זֵרוּז, בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, לִפְנֵי רַבִּי עַל רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָכַל עָלֶה שֶׁל יָרָק בְּבֵית שְׁאָן, וְהִתִּיר רַבִּי אֶת בֵּית שְׁאָן כּוּלָּהּ עַל יָדוֹ.
§ הגמרא חוזרת לדיונה באמירה שהצדיקים לא יחוו תקלות. רבי יהושע בן זרוז, חתנו של רבי מאיר, העיד לפני רבי יהודה הנשיא על רבי מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן בלי לעשר או להפריש תרומה, שכן הוא סבור שבית שאן אינה חלק מארץ ישראל ולכן אינה מקודשת בקדושתה. ורבי יהודה הנשיא התיר את כל תבואת בית שאן על סמך עדותו.
חָבְרוּ עָלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו, אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁאֲבוֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ נָהֲגוּ בּוֹ אִיסּוּר, אַתָּה תִּנְהוֹג בּוֹ הֶיתֵּר?
אחיו ובית אביו התאחדו נגדו ואמרו לו: במקום שבו אבותיך ואבות אבותיך נהגו בתבואה שלא הופרשו ממנה מעשרות כאסורה, האם אתה תנהג בה כמותרת?
דְּרַשׁ לָהֶן מִקְרָא זֶה: ״וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן״. אֶפְשָׁר בָּא אָסָא וְלֹא בִּיעֲרוֹ, בָּא יְהוֹשָׁפָט וְלֹא בִּיעֲרוֹ? וַהֲלֹא כׇּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם אָסָא וִיהוֹשָׁפָט בִּיעֲרוּם!
רבי יהודה הנשיא פירש להם פסוק זה: "וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ; וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן" (מלכים ב׳ י״ח:ד׳). האם ייתכן שהם הקטירו לו, ואסא, מלך צדיק, בא ולא ביער אותו, ויהושפט, מלך צדיק, בא ולא ביער אותו, והוא נשאר עד ימי חזקיהו? והלא אסא ויהושפט ביערו את כל חפצי העבודה הזרה בעולם?