מָה נֶשֶׁר מְיוּחָד שֶׁאֵין לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְאֵין קוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף וְדוֹרֵס וְאוֹכֵל – טָמֵא, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ – טָמֵא. תּוֹרִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָן נִקְלָף וְאֵין דּוֹרְסִין וְאוֹכְלִין – טְהוֹרִין, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – טְהוֹרִין. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נֶאֱמַר פֵּירוּשָׁן מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
כשם שהנשר מיוחד בכך שאין לו אצבע יתרה או זפק, ואין קורקבנו נקלף, והוא דורס את טרפו ואוכל אותו, והוא אינו כשר, כך גם כל כיוצא בעופות שיש בהם ארבעה סימנים אלו הם אינם כשרים. וכשם שהיונים ובני יונה, שיש להם אצבע יתרה וזפק, וקורקבנם נקלף, ואינם דורסים את מזונם ואוכלים אותו, הם כשרים, שהרי הם ראויים לקרבן על המזבח (ראו ויקרא א׳:י״ד), כך גם כל כיוצא בעופות שיש בהם ארבעה סימנים אלו הם כשרים. אם כן, מדוע המשנה אומרת שהסימנים לא נאמרו בתורה? אמר אביי: כוונת המשנה היא שביאורם של סימני עוף כשר לא נאמר בתורה. אלא, לומדים זאת מדברי חכמים, כלומר, מן הברייתא.
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר, לְפִי שֶׁאֵין דּוֹמֶה לְנֶשֶׁר. נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל – הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל, הָא אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ חַד – תֵּיכוֹל.
רבי חייא מלמד: עוף שבא לפני אדם עם סימן אחד של עוף כשר, ואינו נמנה בתורה כלא כשר, הרי הוא כשר, שכן אינו דומה לנשר. הפסוק לא היה צריך לומר שהנשר אינו כשר, שכן אפשר היה להסיק זאת מרשימת שאר העופות הלא כשרים. אלא שהפסוק מזכיר את הנשר במיוחד כדי לציין כי רק עוף כמו נשר, שאין לו אף אחד מסימני העוף הכשר, אותו לא תאכלו. אבל אם יש עוף שיש לו אפילו סימן אחד מן הסימנים, מותר לכם לאכול אותו.
וְלֵילַף מִתּוֹרִין: מָה תּוֹרִין דְּאִיכָּא כּוּלְּהוּ אַרְבְּעָה, אַף הָכָא נָמֵי עַד דְּאִיכָּא כּוּלְּהוּ אַרְבְּעָה?
הגמרא שואלת: אבל מדוע ללמוד דווקא מן המקרה של נשר? שילמד אדם את ההפך מן המקרה של יונים: כשם שיונים, שהתורה מזכירה במפורש ככשרות, יש בהן את כל ארבעת הסימנים, כך גם כאן, אין עוף אחר כשר אלא אם כן יש בו את כל ארבעת הסימנים.
אִם כֵּן, שְׁאָר עוֹפוֹת טְמֵאִין דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי?
הגמרא משיבה: אם כך הוא שלומדים ממקרה היונה, למה לי שאר העופות הלא-כשרים שהרחמן כתב? מאחר שלאף אחד מהם אין את כל ארבעת הסימנים של עוף כשר, אפשר היה להסיק את מעמדם הלא-כשר בפשטות ממקרה היונה. אלא, מכיוון שהתורה מציינת במפורש שהם אינם כשרים, נובע מכך שאין לומדים ממקרה היונה.
וְנֵילַף מִינַּיְיהוּ: מָה הָתָם תְּלָתָא וְלָא אָכְלִינַן, אַף כֹּל תְּלָתָא וְלָא נֵיכוֹל, וְכׇל שֶׁכֵּן תְּרֵי וְחַד?
הגמרא מקשה: אבל נלמד במקום זאת מהם, כלומר, משאר העופות שאינם כשרים, שלכל אחד מהם יש רק שלושה סימנים, את הדבר הבא: כשם ששם, לאותם עופות יש שלושה מן הסימנים של עוף כשר המוזכרים במשנה, ואנו בכל זאת אין אוכלים אותם, כך גם, כל שאר העופות שיש להם שלושה סימנים צריך שיהיה להם אותו מעמד הלכתי, ולא נאכל אותם. וכל שכן שיש להחיל זאת על עוף שיש לו רק שני סימנים או אחד.
אִם כֵּן, עוֹרֵב, דִּכְתַב רַחֲמָנָא, לְמָה לִי? הַשְׁתָּא דְּאִית לֵיהּ תְּלָתָא לָא אָכְלִינַן, דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי מִיבַּעְיָא?
הגמרא משיבה: אם כן, למה לי העורב שהרחמן כתב בין העופות שאינם כשרים? כעת משהוכח שאין אנו אוכלים שום עוף שיש בו שלושה סימנים, האם יש צורך להזכיר את העורב, שיש בו רק שניים? אלא, אותם עופות שנמנו במפורש כבלתי כשרים אסורים, וכל שאר העופות שיש בהם מספר כלשהו של סימנים כשרים.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria