Drashot AI Logo
לְהָבִיא עוֹר בֵּית הַבּוֹשֶׁת חוּץ לִמְקוֹמוֹ פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, חוּץ לִזְמַנּוֹ פִּיגּוּל וְחַיָּיבִים עָלָיו כָּרֵת.
לרבות עור הערווה, ההלכה זהה: אם אדם מבצע את עבודות הקרבן מתוך כוונה לשרוף אחד מהם מחוץ למקום המיועד לו, הקרבן פסול, אך אין חיוב כרת למי שאוכל מן הקרבן. אם הייתה לו כוונה לשרוף אותו לאחר הזמן המיועד לו, הדבר עושה אותו פיגול, וחייבים כרת על אכילתו. ברייתא זו מלמדת שרק רבי שמעון סבור שעור הפרסות נידון כבשרו, ושהחכמים חולקים, כפי שאמר רבי יוחנן.
מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף: נְקוּבַת הַוֶּושֶׁט, וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, הִכְּתָה חוּלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, נִיקַּב הַקּוּרְקְבָן, נִיקְּבוּ הַדַּקִּין, נָפְלָה לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ, אִם יְרוּקִּים – פְּסוּלִים, אִם אֲדוּמִּים – כְּשֵׁרִים. דְּרָסָהּ וּטְרָפָהּ בַּכּוֹתֶל אוֹ שֶׁרִיצְּצַתָּה בְּהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת, וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ – כְּשֵׁרָה.
משנה:ואלו הן הטרפות בעוף: עוף שיש בו וושט נקוב, או קנה חתוך שנחתך לרוחבו; או אם חולדה הכתה את העוף על ראשו במקום שעושה אותו טרפה, שכן יש לחשוש שניקב קרום המוח; או אם הקורקבן ניקב; או אם המעיים הדקים ניקבו. במקרה שעוף נפל לתוך האש ובני מעיו נחרכו [נחמרו], אם הם נעשו ירוקים הרי הם פסולים, והעוף טרפה, אבל אם הם אדומים העוף כשר. אם אדם דרך על העוף, או הטיח אותו אל הכותל, או אם בהמה מעכה אותו והוא מפרכס, הרי הוא טרפה מפני שאיבריו נתרסקו. אבל אם העוף החזיק מעמד במשך מעת לעת, ולאחר מכן שחטו אותו, הרי הוא כשר.
גְּמָ׳ רַב וּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי דְּאָמְרִי: מַכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים וּבוֹדֵק, אִם מְבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה – טְרֵפָה, וְאִם לָאו – כְּשֵׁרָה.
גמרא: המשנה קובעת: אם סמור הכה את העוף על ראשו במקום שעושה אותו טרפה, יש לחשוש שניקב קרום המוח. רב ושמואל ולוי אומרים: כיצד בודקים את הקרום? לאחר השחיטה, מכניס את ידו לתוך פי העוף ודוחף את רקמת העצב באצבעו ובודק אותה. אם רקמת העצב יוצאת ועולה דרך החור שבגולגולת, הבהמה היא טרפה, מפני שזה מוכיח שהקרום ניקב, ואפשר לרקמת העצב לעבור דרכו. ואם לא, הבהמה כשרה.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר עַד דְּמִנְּקִיב קְרָמָא תַּתָּאָה, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אִינְּקִיב עִילָּאָה אַף עַל גַּב דְּלָא אִינְּקִיב תַּתָּאָה, נֵיחוּשׁ דִּלְמָא עִילָּאָה אִינְּקִיב תַּתָּאָה לָא אִינְּקִיב? אִי אִיתָא דְּאִינְּקִיב עִילָּאָה, תַּתָּאָה אַגַּב רוּכְּכֵיהּ מִיפְקָע פָּקַע.
הגמרא שואלת: זה מסתדר היטב לשיטת מי שאומר (מה ע"א) שבהמה אינה טרפהאלא אם כן גם הקרום הפנימי ניקב. אבל לשיטת מי שאומר שהבהמה נעשית טרפה אם הקרום החיצון ניקב, אף אם הקרום הפנימי לא ניקב, כיצד אפשר לסמוך על בדיקה זו? נחשוש שאולי הקרום החיצון ניקב אך הקרום הפנימי לא ניקב, ובמקרה כזה הבהמה היא טרפה אף אם רקמת העצב אינה יוצאת דרך הנקב. הגמרא משיבה: אם אכן כך הוא שהקרום החיצון ניקב, הקרום הפנימי בהכרח ייבקע מחמת שבריריותו, ויאפשר לרקמת העצב לצאת. אם היא אינה יוצאת, ודאי שגם הקרום החיצון שלם.
אָמַר זְעֵירִי: אֵין בְּדִיקָה לְחוּלְדָּה, מִפְּנֵי שֶׁשִּׁינֶּיהָ דַּקּוֹת. וְכִי שִׁינֶּיהָ דַּקּוֹת מַאי הָוֵי? אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: מִפְּנֵי שֶׁשִּׁינֶּיהָ דַּקּוֹת וַעֲקוּמּוֹת.
זעירי אומר: אין בדיקה יעילה לעוף שננשך בראשו על ידי סמור, משום ששיניו של הסמור דקות כל כך, שאפילו אם הן מנקבות את הקרום, רקמת העצב לא תצא דרך הנקבים. הגמרא שואלת: ואם שיניו דקות, מה בכך? ודאי מעט ייצא דרך הנקב. רב אושעיא אמר: אין בדיקה מפני ששיניו דקות ועקומות. החור בגולגולת אינו חופף לנקב שבקרום, ושום דבר לא יוכל לצאת.
כִּי סְלֵיק לִנְהַרְדְּעָא, שְׁלַח לְהוּ: דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם טָעוּת הֵן בְּיָדִי, בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: בּוֹדְקִין לְחוּלְדָּה בַּיָּד, אֲבָל לֹא בְּמַסְמֵר, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף בְּמַסְמֵר.
הגמרא מספרת: כאשר זעירי עלה לנהרדעא, הוא שלח הודעה אל החכמים: הדברים שאמרתי לפניכם הם טעות מצדי. למעשה, כך אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש: בודקים עוף שננשך בראשו על ידי חולדה עם היד, לוחצים על רקמת העצבים כדי לראות אם היא יוצאת דרך הנקב, אבל לא בציפורן. אין לבדוק אותו על ידי גרירת קצה הציפורן על פני הקרום כדי לראות אם היא נתפסת בנקב, שכן הציפורן עצמה עלולה לנקב את הקרום. ורבי יוחנן אומר: מותר אפילו לבדוק אותו בציפורן.
וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד בָּדֵיק בִּידָא, וְחַד בָּדֵיק בְּמַחְטָא. מַאן דְּבָדֵיק בִּידָא אָמַר לֵיהּ לְמַאן דְּבָדֵיק בְּמַחְטָא: עַד מָתַי אַתָּה מְכַלֶּה מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל? אָמַר לֵיהּ מַאן דְּבָדֵיק בְּמַחְטָא לְמַאן דְּבָדֵיק בִּידָא: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִיל לְיִשְׂרָאֵל נְבֵלוֹת?
הגמרא מציינת: וגם מחלוקת זו משתקפת במחלוקת של רבי יהודה ורבי נחמיה, שבה אחד בדק את העוף ביד, ואחד בדק אותו במחט. זה שבדק אותו ביד אמר לזה שבדק אותו במחט: עד מתי אתה מפסיד את ממונם של ישראל בכך שאתה גורם להם להשליך בשר כשר? לפעמים המחט עצמה תנקב קרום שהיה שלם מלכתחילה. זה שבדק אותו במחט אמר לזה שבדק אותו ביד: עד מתי אתה מאכיל נבלות את ישראל, בכך שאתה מתיר לאכילה עוף שייתכן מאוד שהוא אסור?
נְבֵלוֹת? וְהָא שְׁחוּטָה הִיא! אֶלָּא טְרֵפוֹת, שֶׁמָּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ.
הגמרא שואלת: נבלות? והרי זו בהמה שנשחטה; אפילו אם היא אסורה, הרי היא טרפה, ולא נבלה. אלא, כך ודאי אמר: עד מתי אתה מאכיל טרפות את עם ישראל; שמא ניקב קרום של מוח. בדיקה ביד אינה מהימנה, שכן שיני החולדה דקות ועקומות, ורקמת העצבים עשויה שלא לצאת אף אם הקרום ניקב.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יְהוּדָה הוּא דְּבָדֵיק בִּידָא, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: בּוֹדְקִין לְחוּלְדָּה בַּיָּד, אֲבָל לֹא בְּמַסְמֵר. נִשְׁבַּר הָעֶצֶם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ – תִּסְתַּיֵּים.
הגמרא מציינת: ניתן להסיק שרבי יהודה הוא שבדק זאת ביד, כפי שנלמד בברייתא: רבי שמעון בן אלעזר אומר בשם רבי יהודה שמותר לבדוק עוף שננשך בראשו על ידי חולדה באמצעות היד, אך לא בציפורן. הברייתא ממשיכה: אם העצם של הגולגולת נשברה, אף אם קרום המוח לא נוקב, הבהמה היא טרפה. הגמרא מאשרת: אכן, ניתן להסיק שרבי יהודה מתיר בדיקה ביד בלבד.
הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא, אָמְרַתְּ: בּוֹדְקִין לְחוּלְדָּה בַּיָּד אֲבָל לֹא בְּמַסְמֵר. אַלְמָא אִית לֵיהּ בְּדִיקוּתָא, וַהֲדַר תָּנֵי: נִשְׁבַּר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ. אַלְמָא לֵית לֵיהּ בְּדִיקוּתָא! סֵיפָא אֲתָאן לְעוֹף שֶׁל מַיִם, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ קְרוּם. אֵין לוֹ קְרוּם סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא, הוֹאִיל וּקְרוּמוֹ רַךְ.
הגמרא מקשה: דבר זה עצמו קשה. אמרת בברייתא: מותר לבדוק עוף שנפגע על ידי חולדה בידו, אבל לא בציפורן; משמע, שיש לו אפשרות של בדיקה. אבל אחר כך שנינו: אם עצם הגולגולת נשברה, אף על פי שקרום המוח לא ניקב, הבהמה היא טרפה; משמע שאין לו בדיקה, שכן בדיקה לנקב תהיה חסרת טעם. הגמרא משיבה: בסיפא, באים אנו לדון בעוף מים, שאין אפשרות לבדוק אותו, שכן אין לו קרום. הגמרא מבהירה: וכי יכול לעלות על דעתך שאין לו קרום? הרי אפשר לראות שיש לו. אלא, התשובה היא: מאחר שקרומו עדין, ודאי נקרע כאשר הגולגולת נשברה.
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב עָנָן: מָר אָמַר שְׁמוּאֵל בָּדֵיק בִּידָא וּמַכְשַׁר, וְהוּנָא חַבְרִין אָמַר רַב בָּדֵיק בִּידָא וּמַכְשַׁר. וְהָתָנֵי לֵוִי: טְרֵפוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בִּבְהֵמָה – כְּנֶגְדָּן בָּעוֹף, יָתֵר עֲלֵיהֶן עוֹף – נִשְׁבַּר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ? אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא בְּעוֹף שֶׁל מַיִם, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ קְרוּם. אֵין לוֹ קְרוּם סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא, הוֹאִיל וּקְרוּמוֹ רַךְ.
בדומה לכך, הגמרא מספרת כי רב נחמן אמר לרב ענן: מר אומר כי שמואל בודק עוף שננשך בראשו על ידי חולדה בידו ומכשיר אותו אם הקרום אינו נקוב, וחברנו רב הונא גם אומר שרב בודק אותו ביד ומכשיר אותו. אבל האם לוי אינו שונה: אותן טרפות שמנו חכמים בבהמה נוהגות כמו כן בעוף, ובנוסף עליהן, עוף הוא טרפה אם העצם של הגולגולת נשברה, אף אם קרום המוח לא ניקב? אם כן, כיצד אפשר להתיר עוף על ידי בדיקה? רב ענן אמר לו: אותה ברייתא מתייחסת לעוף מים, שאי אפשר לבדוק אותו מפני שאין לו קרום. הגמרא מבהירה: האם יכול לעלות על דעתך שאין לו קרום? אלא, התשובה היא: מפני שקרומו רך ושביר.
הָהִיא תַּרְנְגוֹלְתָּא דַּהֲוַאי בֵּי רַב חָנָא, שַׁדְּרַהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב מַתְנָא. נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְלֹא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ הֲוַאי, וְאַכְשְׁרַהּ. אֲמַר לֵיהּ: וְהָתָנֵי לֵוִי: טְרֵפוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בִּבְהֵמָה כְּנֶגְדָּן בָּעוֹף, יָתֵר עֲלֵיהֶן עוֹף – נִשְׁבַּר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם בְּעוֹף שֶׁל מַיִם, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ קְרוּם. אֵין לוֹ קְרוּם סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: הוֹאִיל וּקְרוּמוֹ רַךְ.
בדומה לכך, הגמרא מספרת: הייתה תרנגולת אחת שהייתה בביתו של רב חנא שגולגולתה נפגעה. הוא שלח אותה לפני רב מתנא, שבדק אותה ומצא כי העצם של הגולגולת נשברה אך קרום המוח לא נוקב, והוא הכשיר אותה. רב חנא אמר לרב מתנא: והרי לוי מלמד: אותן טרפות שמנו חכמים בבהמה נוהגות כמו כן בעוף, ובנוסף עליהן, עוף הוא טרפה אם העצם של הגולגולת נשברה, אפילו אם קרום המוח לא נוקב? רב מתנא אמר לו: אותה ברייתא מתייחסת לעוף מים, שאי אפשר לבדוק אותו מפני שאין לו קרום. הגמרא מבהירה: וכי יעלה על דעתך שאין לו קרום? אלא אמור שזו הייתה תשובתו: מפני שקרומו רך.
רַב שֵׁיזְבִי בָּדֵיק בְּשִׁימְשָׁא, רַב יֵימַר בָּדֵיק בְּמַיָּא, רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בָּדֵיק
הגמרא מציינת כי רב שיזבי היה בודק את קרום המוח באמצעות אור השמש. רב יימר היה בודק אותו באמצעות יציקת מים אל תוך הגולגולת דרך החור, כדי לראות אם הם יוצאים מעורבים ברקמת עצב. רב אחא בר יעקב היה בודק אותו

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria