Drashot AI Logo
וֶושֶׁט נְקוּבָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ, דְּרוּסָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ. קָנֶה נְקוּבָתוֹ בִּכְאִיסָּר, דְּרוּסָתוֹ בְּכַמָּה? בָּתַר דְּבַעְיָא הֲדַר פַּשְׁטַהּ: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בְּמַשֶּׁהוּ. מַאי טַעְמָא? זִיהֲרֵיהּ מִקְלָא קָלֵי וְאָזֵיל.
אם הוושט ניקב בכל שהוא, הבהמה היא טרפה, כפי שנלמד במשנה (42א). לפיכך, אם הוושט נשרט וכל שהוא מבשרו מאדִים, הבהמה היא גם כן טרפה. אבל נקב בקנה עושה את הבהמה טרפה רק כאשר הוא בגודל של איסר. אם הוא נשרט, איזה שיעור מבשרו צריך להאדים כדי לעשותו טרפה? לאחר שהעלה את הספק, חזר ופשטו: זה וזה עושים את הבהמה טרפה אם כל שהוא מבשרם האדים. מה הטעם לכך? משום שארסה שורף והולך תמיד סביב היקף הנקב ומרחיבו.
יָתֵיב רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים. רַב נַחְמָן אָמַר: הָאֱלֹהִים! מוֹרֵי בַּהּ רַב מִכַּפָּא וְעַד אַטְמָא.
הגמרא מספרת: רב יצחק בר שמואל בר מרתא ישב לפני רב נחמן, והוא היה יושב ואומר: חיה שנדרסה בציפורן, שלגביה אמרו חכמים שיש לחשוש, טעונה בדיקה סמוך לבני המעיים כדי לראות שהבשר לא האדים. אמר לו רב נחמן: בחיי ה'! רב היה מלמד שהיא טעונה בדיקה על כל גופה, מן הבשר שסביב החלל ועד לזה של הירך.
מַאי כַּפָּא? אִילֵּימָא כַּפָּא דִּידָא – הַיְינוּ כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים, אֶלָּא מִכַּפָּא דְּמוֹחָא עַד אַטְמָא.
הגמרא שואלת: מהו החלל? אם נאמר שזהו חלל הרגל הקדמית, כלומר הכתף שלה, הרי שהאזור שבינו לבין הירך הוא אותו אזור הסמוך למעיים, ורב נחמן לא חידש דבר. אלא, רב נחמן התייחס לאזור מחלל המוח, כלומר הגולגולת, ועד הירך.
כִּי סְלֵיק רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף, אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים. אֲמַר לְהוּ: הָאֱלֹהִים! מוֹרֵי בַּהּ רַב מִכַּפָּא וְעַד אַטְמָא. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: מַנּוּ רַב וּמַנּוּ רַב? וְלָא יָדַעְנָא לֵיהּ!
הגמרא מספרת שכאשר רב חייא בר יוסף עלה מבבל לארץ ישראל, הוא מצא שרבי יוחנן וריש לקיש היו יושבים ואומרים: בעל חיים שנדרס בציפורן, שלגביו אמרו שיש לחשוש, טעון בדיקה סמוך למעיים. רב חייא בר יוסף אמר להם: בחיי התורה! רב היה מלמד שאותו יש לבדוק מן הבשר שסביב החלל ועד לזה של הירך. אמר לו ריש לקיש: מי הוא אותו רב, ומי הוא אותו רב? איני יודע מי הוא.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְלָא נְהִירָא לֵיהּ לְאוֹתוֹ תַּלְמִיד שֶׁשִּׁימֵּשׁ אֶת רַבִּי רַבָּה, וְרַבִּי חִיָּיא? וְהָאֱלֹהִים! כׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁשִּׁימֵּשׁ אוֹתוֹ תַּלְמִיד בִּישִׁיבָה, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי בַּעֲמִידָה, וּמַאן גְּבַר? הוּא גְּבַר בְּכוֹלָּא.
רבי יוחנן אמר לו: אבל האם אינך זוכר את אותו תלמיד ששימש את רבי הגדול יהודה הנשיא ואת רבי חייא ולמד אצלם? אבל בחיי האל! כל אותן שנים שאותו תלמיד שימש בישיבה, הוא נחשב לאחד התלמידים החשובים ביותר והורשה לשבת בזמן הלימוד, בעוד אני הייתי במעמד נמוך יותר ושימשתי בעמידה. ומי היה גדול יותר? הוא היה גדול יותר בכל דבר, בתורה ובחסידות.
מִיָּד פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ וַאֲמַר: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, שֶׁאָמְרוּ שְׁמוּעָה מִפִּיו: שְׁמוּטָה וּשְׁחוּטָה – כְּשֵׁרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַשְּׁמוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה.
מיד החל ריש לקיש לדבר ואמר: אכן [ברם], אותו אדם, רב, זכור לטוב, כפי שאמרו הלכה זו בשמו: אם קנה של בהמה נעקר מן הגרון, ולאחר מכן כבר נשחטה, ויש ספק אם נעקר לפני השחיטה או לאחר השחיטה, הבהמה כשרה, שכן אי אפשר לשחוט בהמה שיש לה קנה עקור. קנה עקור היה נשמט מן הסכין, ולכן בהכרח הבהמה נשחטה בעודו מחובר.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: יָבִיא וְיַקִּיף.
ורבי יוחנן אומר: אין זה ודאי; אלא יש להביא את קנה הנשימה, לעשות בו חתך חדש, ולהשוות בין שני החתכים. אם הם דומים, אז גם החתך הראשון שנעשה בסכין השחיטה נעשה לאחר שקנה הנשימה נותק ממקומו, והבהמה היא טרפה. ואם הם שונים, אז השחיטה קדמה לניתוק קנה הנשימה והבהמה כשרה.
אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא תָּפַס בְּסִימָנִים, אֲבָל תָּפַס בְּסִימָנִים וְשָׁחַט – אֶפְשָׁר לַשְּׁמוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה.
רב נחמן אמר: החכמים לימדו שאי אפשר לשחוט קנה שנעקר רק במקרים שבהם הוא לא אחז בסימנים בשעת השחיטה. אבל אם אחז בסימנים ושחט את הבהמה, אז אפשר לשחוט בהמה שקנהּ נעקר, שכן הוא לא יחליק מן הסכין.
זֶה הַכְּלָל, לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי שַׁב שְׁמַעְתָּתָא.
§ המשנה קובעת: זה הכלל: כל בעל חיים שנפצע באופן כזה שבעל חיים במצב דומה לא היה יכול לחיות במשך תקופה ממושכת הוא טרפה. הגמרא שואלת: איזה מקרה כלל זה מוסיף שלא הוזכר קודם לכן? הגמרא משיבה: נאמר הדבר כדי להוסיף שבע הלכות של טרפות שנלמדו על ידי אמוראים ולא נמנו במשנה. מקרים אלה מפורטים בדף מב ע"ב.
דְּבֵי יוֹסֵף רִישְׁבָּא מָחוּ בְּגִידָא נַשְׁיָא וְקָטְלִי, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא, אֲמַר לְהוּ: וְכִי לְהוֹסִיף עַל הַטְּרֵפוֹת יֵשׁ? אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים!
הגמרא מספרת: אנשי ביתו של יוסף הצייד היו פוגעים בגיד הנשה של בהמה בחץ וממיתים אותה בדרך זו. במילים אחרות, הבהמה הייתה מתה מאותה פציעה. הם באו לפני רבי יהודה בן בתירא לשאול אם בהמה שגיד הנשה שלה נפגע היא טרפה, דבר הרלוונטי אם הבהמה נשחטה לפני שמתה. רבי יהודה בן בתירא אמר להם: וכי אפשר להוסיף על רשימת הטרפות? אין לך אלא מה שמנו חכמים, וחכמים לא הזכירו טרפה כזו.
רַב פָּפָּא בַּר אַבָּא רִישְׁבָּא, מָחוּ בְּכוּלְיָא וְקָטְלִי. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, אֲמַר לְהוּ: וְכִי לְהוֹסִיף עַל הַטְּרֵפוֹת יֵשׁ? אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים!
בדומה לכך, אנשיו של רב פפא בר אבא הצייד היו מכים בעל חיים בכליה בחץ וממיתים אותו בדרך זו. הם באו לפני רבי אבא לשאול אם בעל חיים כזה הוא טרפה. רבי אבא אמר להם: וכי יש אפשרות להוסיף על רשימת טרפות? אין לך אלא מה שמנו חכמים.
וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָא מֵתָה! גְּמִירִי דְּאִי בָּדְרִי לַהּ סַמָּא, חַיָּיא.
הגמרא מקשה: אבל אנו רואים שהם מתים. האין זו ראיה שהבהמה היא טרפה? הגמרא משיבה: נלמד כמסורת שבכל המקרים הללו, אם אדם היה מפזר תרופה על הפצע, הבהמה הייתה חיה. בהמה אינה נחשבת טרפה אלא אם כן אי אפשר לרפא אותה.
מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה, נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה. עַד כַּמָּה תֶּחְסַר? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. נִפְחֲתָה הַגּוּלְגּוֹלֶת וְלֹא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ, נִיקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִיטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה כְּזַיִת.
משנה:ואלו, למרות מצבם, כשרים בבהמה: אם קנה הנשימה ניקב או נסדק לאורכו. כמה יכול קנה הנשימה להיחסר ועדיין להיות כשר? רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד שהנקב יהיה באותו גודל כמו איסר איטלקי. אם הגולגולת נסדקה אך קרום המוח לא ניקב, הרי היא כשרה. אם הלב ניקב והנקב לא הגיע אל חללו, או אם עמוד השדרה נשבר אך חוט השדרה שלו לא נחתך, או אם הכבד ניטל ונשאר ממנו כזית, הרי היא כשרה.
הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת, שֶׁנִּיקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה. נִיטַּל הַטְּחוֹל, נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת, נִיטַּל לֶחִי הַתַּחְתּוֹן, נִיטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ, וַחֲרוּתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. הַגְּלוּדָה – רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.
בנוסף, כשר אם הקיבה השלישית או בית הכוסות נוקבו זה לתוך זה. אם הטחול ניטל, או הכליות ניטלו, או אם הלסת התחתונה ניטלה, או אם הרחם ניטל, או אם ריאתו הצטמקה בידי שמים, הבהמה כשרה. במקרה של בהמה שעורה הופשט, רבי מאיר מכשיר אותה, וחכמים מחשיבים אותה לטרפה ואינה ראויה לאכילה.
גְּמָ׳ אִתְּמַר: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת״ דַּוְקָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: ״אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת״ דַּוְקָא.
גמרא: המשנה פותחת: ואלו כשרות, ואילו המשנה הקודמת פותחת: אלו טרפות. לגבי זה נאמר שרבי יוחנן אומר: התנא התכוון לביטוי: אלו טרפות, דווקא, ללמד שבהמה כשרה במקרה אחר. רשימת המקרים הכשרים כאן אינה ממצה אפוא. ורבי שמעון בן לקיש אומר שהתנא התכוון לביטוי: אלו כשרות, דווקא, ללמד שבהמה היא טרפה במקרה אחר. רשימת הטרפות בתחילת הפרק אינה ממצה אפוא.
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בִּדְרַב מַתְנָא, דְּאָמַר רַב מַתְנָא: הַאי בּוּקָא דְּאַטְמָא דְּשָׁף מִדּוּכְתֵּיהּ – טְרֵפָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת״ דַּוְקָא, תְּנָא טְרֵפוֹת, וּתְנָא ״זֶה הַכְּלָל״,
הגמרא מסבירה: ביחס לאיזה מקרה הם חולקים? הם חולקים ביחס לדבריו של רב מתנא, שכן רב מתנא אומר: ראש עצם הירך הזה שהיה מנותק לחלוטין הופך את הבהמה לטרפה. לפי רבי יוחנן, שאומר שהביטוי: אלו טרפות, נועד במדויק, התנא שנה את רשימת הטרפות ושנה לאחר מכן: זה הכלל, כדי להוסיף מקרים שלא נאמרו במפורש;

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria