אֲבָל אַגַּבַּהּ, אֲפִילּוּ כְּטַרְפָּא דְאָסָא – טְרֵפָה.
אבל אם הוא על הגב של הריאה, אפילו אם הוא קטן כעלה הדס, הבהמה היא טרפה.
אָמַר רַפְרָם: הַאי רֵיאָה דְּדָמְיָא לְאוּפְתָּא – טְרֵפָה. אִיכָּא דְּאָמְרִי בַּחֲזוּתָא, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי בְּגִישְׁתָּא. אִיכָּא דְּאָמְרִי דִּנְפִיחָה, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי דִּפְחִיזָא, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי דְּשִׁיעָא, דְּלֵית לַהּ חִיתּוּכָא דְאוּנֵּי.
§ רפרם אומר: ריאה זו, הדומה לשבב עץ, עושה את הבהמה לטרפה. יש מי שאומרים שהדמיון הוא במראהּ, כלומר, אם היא חיוורת כעץ. ויש מי שאומרים שהוא במישוש שלה, כלומר, אם היא קשה כעץ. יש מי שאומרים שהיא נפוחה. ויש מי שאומרים שהיא קלה. ויש מי שאומרים שהיא חלקה לגמרי, שאין בה חלוקה לאונות.
אָמַר רָבָא: כְּכוּחְלָא – כְּשֵׁרָה, כִּדְיוֹתָא – טְרֵפָה, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: שָׁחוֹר אָדוֹם הוּא, אֶלָּא שֶׁלָּקָה.
§ רבא אומר: אם הריאה קיבלה צבע כהה כמו כחל, הבהמה כשרה. אם צבעה שחור כמו דיו, הבהמה היא טרפה. כפי שאומר רבי חנינא: דם נידה שנראה שחור הוא למעשה אדום, אלא שהתקלקל. לכן צבע שחור הוא סימן לריקבון, ומניחים שהריאה פגומה.
יְרוּקָּה – כְּשֵׁרָה, מִדְּרַבִּי נָתָן. אֲדוּמָּה – כְּשֵׁרָה, מִדְּרַבִּי נָתָן. דְּתַנְיָא: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם, בָּאתָה אִשָּׁה אַחַת לְפָנַי שֶׁמָּלָה בְּנָהּ רִאשׁוֹן וָמֵת, שֵׁנִי וָמֵת, שְׁלִישִׁי – הֱבִיאַתּוּ לְפָנַי. רְאִיתִיו שֶׁהָיָה אָדוֹם, אָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, הַמְתִּינִי לוֹ עַד שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ. הִמְתִּינָה לוֹ וּמָלָה אוֹתוֹ וְחָיָה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נָתָן הַבַּבְלִי עַל שְׁמִי.
הגמרא ממשיכה: אם הריאה הייתה ירוקה, הבהמה כשרה, כפי שניתן ללמוד מן המעשה של רבי נתן. ואם הייתה אדומה, היא כשרה, כפי שניתן ללמוד מן המעשה של רבי נתן. כפי ששנוי בברייתא: רבי נתן אומר: פעם אחת הלכתי לערי הים, ושם באה לפניי אישה אחת שמלה את בנה הראשון והוא מת, והיא מלה את בנה השני וגם הוא מת, ומתוך חשש שמא מילת בנה השלישי תגרום גם לו למות, הביאה אותו לפניי. ראיתי שהוא אדום, ולכן אמרתי לה: בתי, המתיני לו עד שייבלע דמו בו. המתינה לו עד שנבלע דמו בו ואז מלה אותו, והוא חי. והיו קוראים לו נתן הבבלי על שמי. מעשה זה מלמד שריאה אדומה יכולה להתרפא.
וְשׁוּב פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לִמְדִינַת קַפּוֹטְקְיָא, בָּאתָה אִשָּׁה לְפָנַי, שֶׁמָּלָה בְּנָהּ רִאשׁוֹן וָמֵת, שֵׁנִי וָמֵת, שְׁלִישִׁי הֱבִיאַתּוּ לְפָנַי, רְאִיתִיו שֶׁהָיָה יָרוֹק, הֵצַצְתִּי בּוֹ וְלֹא הָיָה בּוֹ דַּם בְּרִית, אָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, הַמְתִּינִי לוֹ עַד שֶׁיִּפּוֹל בּוֹ דָּמוֹ, הִמְתִּינָה לוֹ וּמָלָה אוֹתוֹ וְחָיָה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נָתָן הַבַּבְלִי עַל שְׁמִי.
רבי נתן הוסיף וסיפר: ובהזדמנות אחרת הלכתי למדינת קפדוקיה, ואישה באה לפניי שמלה את בנה הראשון והוא מת, והיא מלה את בנה השני והוא מת. מתוך חשש שמילת בנה השלישי תגרום גם לו למות, היא הביאה אותו לפניי. ראיתי שהוא ירוק, כלומר חיוור. הסתכלתי בו וראיתי שאין בו דם מילה, כלומר היה לו חוסר דם כך שלא יצא דם מן המילה. אמרתי לה: בתי, המתיני עד שייכנס בו דמו. היא המתינה עד שדמו התרבה ואז מלה אותו, והוא חי. והיו קוראים את שמו נתן הבבלי על שמי. מעשה זה מלמד שריאה ירוקה יכולה להחלים גם כן.
אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּכַבְדָּא – כְּשֵׁרָה, כְּבִשְׂרָא – טְרֵפָה, וְסִימָנָיךְ: ״וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה״.
רב כהנא אומר: אם לריאה יש מראה כמו הכבד, הבהמה כשרה. אם יש לה מראה כמו בשר, הבהמה היא טרפה. והסימן שלך לזכור שהאחרונה היא טרפה הוא הפסוק: "לֹא תֹאכְלוּ כָּל בְּשָׂר טְרֵפָה בַּשָּׂדֶה" (שמות כב:ל).
אָמַר רַב סַמָּא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: הַאי רֵיאָה דְּדָמְיָא כִּכְשׁוּתָא, וּכְמוֹרִיקָא, וּכְגוֹן בֵּיעֲתָא – טְרֵפָה. אֶלָּא יְרוּקָּה דִּכְשֵׁרָה הֵיכִי דָּמְיָא? כְּכַרָּתֵי.
רב סמא, בנו של רבא, אומר: ריאה זו שמראיה דומה לכשות, או לכרכום, או שיש לה צבע צהוב כגון זה של חלמון ביצה, עושה את הבהמה טרפה. מאחר שכל המראות הללו הם גוונים שונים של ירוק, הגמרא שואלת: אבל הריאה הירוקה שהיא כשרה, למה היא דומה? הגמרא משיבה: היא דומה לכרישה.
אָמַר רָבִינָא: אָטוּם בְּרֵיאָה, מַיְיתִינַן סַכִּינָא וְקָרְעִינַן לַהּ, אִי אִית בַּהּ מוּגְלָא – וַדַּאי מֵחֲמַת מוּגְלָא הוּא, וּכְשֵׁרָה, וְאִי לָא – מוֹתְבִינַן עֲלַהּ גַּדְפָּא אוֹ רוּקָּא, אִי מְבַצְבְּצָא – כְּשֵׁרָה, וְאִי לָא – טְרֵפָה.
§ רבינא אומר: אם היה אזור אטום בריאה שאינו מתנפח, מביאים סכין וקורעים אותו. אם יש מוגלה באזור האטום, הרי שהוא נאטם בוודאות מחמת המוגלה, והבהמה כשרה. אבל אם לא מוצאים שם מוגלה, מניחים נוצה או רוק על הפתח ומנפחים את הריאה. אם הרוק מבעבע או שהנוצה זזה, הבהמה כשרה, שכן מעט אוויר אכן מגיע לאזור, ואם לא, יש פגם כלשהו בריאה, והבהמה היא טרפה.
אָמַר רַב יוֹסֵף: קְרוּם שֶׁעָלָה מֵחֲמַת מַכָּה בָּרֵיאָה – אֵינוֹ קְרוּם, וְאָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי רֵיאָה דְּאָוְושָׁא, אִי יָדְעִינַן הֵיכָא אָוְושָׁא – מַנְּחִינַן עֲלַהּ גַּדְפָּא אוֹ גִילָא אוֹ רוּקָּא, אִי מְבַצְבְּצָא – טְרֵפָה, וְאִי לָא – כְּשֵׁרָה, וְאִי לָא יָדְעִינַן לַהּ – מַיְיתִינַן מְשִׁיכְלְתָא דְּמַיָּא פָּשׁוֹרֵי וּמוֹתְבִינַן לַהּ בְּגַוַּהּ.
רב יוסף אומר: קרום שנוצר מחמת פצע בריאה, כלומר, גלד שכיסה נקב העובר דרך הריאה, אינו נחשב קרום אמיתי, שכן אינו מתקיים. ועוד אומר רב יוסף: לגבי ריאה זו שמשמיעה קול כאשר מנפחים אותה, אם אנו יודעים מהיכן היא משמיעה קול, מניחים נוצה, או קש, או רוק על אותו מקום. אם הרוק מבעבע כאשר מנפחים את הריאה, הבהמה היא טרפה, שכן הדבר מוכיח שהריאה נקובה דרך שני הקרומים. ואם לא, הבהמה כשרה. ואם אין אנו יודעים מהיכן היא משמיעה קול, מביאים קערה של מים פושרים ומניחים את הריאה בתוכה.
בְּחַמִּימֵי לָא – דְּכָוְוצִי, בְּקָרִירֵי לָא – דִּמְטָרְשִׁי, אֶלָּא בָּדְקִינַן לַהּ בְּפָשׁוֹרֵי. אִי מְבַצְבְּצָא – טְרֵפָה, וְאִי לָא – כְּשֵׁרָה. תַּתָּאָה אִינְּקִיב, עִילָּאָה לָא אִינְּקִיב, וְהַאי דְּאָוְושָׁא – זִיקָא דְּבֵינֵי וּבֵינֵי הוּא.
אי אפשר להניחו במים חמים, שכן הם גורמים לריאה להתכווץ, ובכך לסגור את הנקב. ואי אפשר להניחו במים קרים, שכן הם מקשים את הריאה ועלולים לגרום לה להיסדק. אלא, בודקים אותה במים פושרים. אם המים מעלים בועות, הבהמה היא טרפה. ואם לא, הבהמה כשרה, שכן ניכר שרק הקרום הפנימי ניקב ואילו הקרום החיצוני לא ניקב, והעובדה שהיא משמיעה קול היא בגלל האוויר הנע בחלל שבין שני הקרומים.
אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רֵיאָה שֶׁנִּשְׁפְּכָה כְּקִיתוֹן, כְּשֵׁרָה. אַלְמָא קָסָבַר: חִסָּרוֹן מִבִּפְנִים לָא שְׁמֵיהּ חִסָּרוֹן.
§ עולא אומר כי רבי יוחנן אומר: בהמה שריאה שלה נימוחה וניתן לשפוך אותה כמו מים מתוך כד היא כשרה. הגמרא מעירה: מכאן ברור שרבי יוחנן סבור כי חיסרון פנימי של איבר אינו נחשב חיסרון. רק חיסרון בדופן או בקרום של איבר עושה את הבהמה טרפה.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְעוּלָּא: ״הָרֵיאָה שֶׁנִּיקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה״. מַאי חָסְרָה? אִילֵימָא מִבַּחוּץ – הַיְינוּ נִיקְּבָה! אֶלָּא לָאו מִבִּפְנִים, וּשְׁמַע מִינַּהּ: חִסָּרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חִסָּרוֹן!
רבי אבא הקשה על עולא מן המשנה, הקובעת: ריאה שניקבה או שנחסרה ממנה חתיכה הופכת את הבהמה לטרפה. מהו המקרה של ריאה שנחסרה ממנה חתיכה? אם נאמר שנחסרה ממנה חתיכה מבחוץ, הרי זה אותו דבר כאילו ניקבה, שכן כל חיסרון בדופן הריאה נחשב לנקב. אלא, האם אין זה מתייחס לחתיכה חסרה מבפנים? אם כן, למד מכאן מן המשנה שחיסרון מבפנים של איבר נחשב חיסרון כדי להחשיב את הבהמה לטרפה.
לָא, לְעוֹלָם מִבַּחוּץ, וּדְקָא אָמְרַתְּ הַיְינוּ נִיקְּבָה – לָא צְרִיכָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת. הָנֵי מִילֵּי נֶקֶב דְּלֵית בֵּיהּ חִסָּרוֹן, אֲבָל נֶקֶב דְּאִית בֵּיהּ חִסָּרוֹן – אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה.
הגמרא משיבה: לא, המשנה למעשה מתייחסת לחתיכה חסרה מבחוץ. ולגבי מה שאמרת: זהו אותו הדבר כאילו היא ניקבה, אפשר להשיב שלא, יש צורך להזכיר את שני המקרים כדי להתחשב בדעתו של רבי שמעון במשנה, שאומר: אין זו טרפהעד שהריאה ניקבת דרך עד הסמפונות. בכך שהמשנה מזכירה את שני המקרים, היא מלמדת שאמירה זו של רבי שמעון חלה רק על נקב קטן שאינו מהווה חיסרון. אבל במקרה של נקב גדול כל כך שהוא מהווה חיסרון, אפילו רבי שמעון מודה שהוא עושה את הבהמה טרפה אפילו אם הנקב אינו מגיע אל הסמפונות.
רַבִּי חֲנַנְיָה חֲלַשׁ, עָל לְגַבֵּיהּ רַבִּי נָתָן וְכׇל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, אַיְיתוֹ קַמֵּיהּ רֵיאָה שֶׁנִּשְׁפְּכָה כְּקִיתוֹן, וְאַכְשְׁרַהּ.
הגמרא מספרת כי רבי חנניה חלה. רבי נתן וכל החכמים החשובים של הדור נכנסו לפניו לבקרו. הביאו לפניו ריאה שאפשר היה לשפוך אותה כמו מים מתוך כד, והוא קבע שהבהמה כשרה.
אָמַר רָבָא: וְהוּא דְּקָיְימִי סִמְפּוֹנוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: מְנָא יָדְעִינַן? אֲמַר לֵיהּ: מַיְיתִינַן צָעָא דְּקוּנְיָא, וְשָׁפְכִינַן לַהּ בְּגַוֵּיהּ. אִי אִית בַּהּ שׁוּרְיָיקֵי חִיוָּרֵי – טְרֵפָה, וְאִי לָא – כְּשֵׁרָה.
רבא אמר: דין זה הוא ההלכה רק אם הסמפונות עדיין קיימים ורק בשר הריאה נימוח. רב אחא בריה דרבא אמר לרב אשי: מנין לנו אם הסמפונות עדיין קיימים? רב אשי אמר לו: מביאים כלי חרס מזוגג שאין בו סדקים, כדי שניתן יהיה לראות את התכולה, ושופכים את הריאה לתוכו. אם יש בו פסים לבנים, הבהמה היא טרפה, שכן הפסים הלבנים הם שרידים של הסמפונות שנימוחו. ואם לא, הבהמה כשרה.
אָמַר רַב נַחְמָן: רֵיאָה שֶׁנִּימּוֹקָה וּקְרוּם שֶׁלָּהּ קַיָּים – כְּשֵׁרָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: רֵיאָה שֶׁנִּימּוֹקָה וּקְרוּם שֶׁלָּהּ קַיָּים, אֲפִילּוּ מַחְזֶקֶת רְבִיעִית – כְּשֵׁרָה. נִיטְּלָה
רב נחמן אומר: אם הריאה התנוונה באופן חלקי ורק חלק מן הבשר נותר, אך הקרום שלה עדיין קיים, הבהמה כשרה. הגמרא מעירה: דבר זה שנוי גם בברייתא: אם הריאה התנוונה, אך הקרום שלה עדיין קיים, אפילו אם המקום שהתפנה מן הריאה שהתנוונה יכול להכיל רבע לוג של נוזל, הבהמה כשרה.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria