היא טומאה ביחס למזון של קורבנות. החכמים גזרו שאפילו מי שמקפיד לאכול את התרומה שלו במצב של טהרה פולחנית נחשב טמא ביחס למי שאוכל מזון של קורבנות. לכן, מי שאכל פריט מזון שהוכן ברמת הטהרה של תרומה אשר נטמאה בטומאה מדרגה שלישית, מקבל טומאה מדרגה שנייה, והוא מטמא מזון של קורבנות.

רבי זעירא אומר כי רבי אסי אומר כי רבי יוחנן אומר כי רבי ינאי אומר: לגבי מי שאוכל חולין שנעשו על דרגת טהרה של קודשים, ומאכלים אלה נטמאו בטומאה מדרגה שלישית, גופו נעשה טמא בטומאה מדרגה שנייה לעניין קודשים. הוא מטמא קודשים שהוא בא עמם במגע בטומאה מדרגה שלישית, ואותו אוכל בתורו פוסל קודשים שהוא בא עמם במגע.

רבי זירא הקשה על דבריו של רבי אסי מדבריו של רבי יהושע: האוכל מאכל שיש בו טומאה בדרגה שלישית נעשה שני לטומאה לעניין מאכלי קודשים אך אינו נעשה שני לטומאה לעניין תרומה. דבר זה נאמר במקרה של מאכלי חולין שנעשו על דרגת טהרה של תרומה. הגמרא מסיקה: כן, אפשר להכין דברים על דרגת טהרה של תרומה, אבל אי אפשר להכין דברים על דרגת טהרה של מאכלי קודשים, שכן במקרה האחרון החולין אינם נטמאים כלל.

רבי אסי אמר לרבי זירא: היסק זה אינו נכון, שכן רבי יהושע מדבר תוך שימוש בסגנון של: אין צורך. אין צורך לומר שבמקרה של פריטי מזון שאינם מקודשים שהוכנו ברמת טהרה של מזון קורבני, שהיא מחמירה, יש להם היכולת לקבל טומאה בדרגה שלישית. רבי יהושע מלמד שגם לפריטי מזון שאינם מקודשים שהוכנו ברמת הטהרה של teruma יש היכולת לקבל טומאה בדרגה שלישית.

הגמרא מקשה: והרי לא אמר רבי יהושע לרבי אליעזר לפי ההסבר שאמר רבה בר בר חנה שאמר רבי יוחנן: אף אני אמרתי זאת רק לגבי מאכלי חולין שנעשו על טהרת תרומה, ומכאן שהוא לא התייחס למאכלי חולין שנעשו על טהרת קדשים. הגמרא מסבירה: רבה בר בר חנה ורבי אסי הם אמוראים, והם חולקים לגבי דעתו של רבי יוחנן, והם נחלקים אם דבריו של רבי יהושע נאמרו דווקא לגבי מאכלי חולין שנעשו על טהרת תרומה, או שהם כוללים אף את אלה שנעשו על טהרת קדשים.

§ אולה אומר: מי שאוכל מאכלי חולין שהוכנו בדרגת הטהרה של תרומה והם טמאים בטומאה מדרגה שלישית, גופו נפסל מהזכות לאכול תרומה.

הגמרא שואלת: מה אולא מלמד אותנו? הרי כבר שנינו במשנה שהובאה קודם לכן (לג ע"ב) ממסכת טהרות: האוכל מאכל שיש בו טומאה בדרגה שלישית מקבל עליו טומאה בדרגה שנייה לעניין קודשים, אבל אינו מקבל טומאה בדרגה שנייה לעניין תרומה. דבר זה נאמר במקרה של מאכלי חולין שנעשו על דרגת טהרה של תרומה. הגמרא מסיקה: טומאה בדרגה שנייה היא שאינו מקבל, אבל טומאה בדרגה שלישית הוא כן מקבל, ולפיכך הוא נפסל מלאכול תרומה.

הגמרא משיבה: היה צורך שעולא ילמד הלכה זו, שכן אילו היא הייתה נלמדת מאותה משנה, הייתי אומר שלגבי תרומה הוא אינו מקבל לא טומאה מדרגה שנייה ולא מדרגה שלישית, שכן אין סיבה לקבוע שמעמדו של האוכל יהיה כמעמדו של המאכל שאכל. ואולי רק מפני שרבי יהושע אמר שהוא מקבל טומאה מדרגה שנייה לגבי קודשים, הוא גם אמר שהוא אינו מקבל טומאה מדרגה שנייה לגבי תרומה. לכן עולא מלמד אותנו שהוא מקבל טומאה מדרגה שלישית ונפסל מלאכול תרומה.

רב המנונא הקשה על דבריו של עולא ממשנה (טהרות ב:ג): חולין שנטמאו בראשון לטומאה הם טמאים ומטמאים תרומה, במובן זה שתרומה זו פוסלת תרומה אחרת שהיא נוגעת בה. חולין שנטמאו בשני לטומאה פוסלים תרומה, אבל אינם מטמאים תרומה, כלומר, הם מטמאים את התרומה עצמה, אך לא במידה שהתרומה יכולה לטמא תרומה אחרת. ואילו מאכל שנטמא בשלישי לטומאה מותר לאכילה לכהן בתבשיל שהוא תערובת שיש בה תבלין של תרומה.

ואם תאמר שעל ידי אכילת מאכל שהוא טמא בטומאה מדרגה שלישית גופו נפסל מהזכות לאכול תרומה, האם מאכילים אותו דבר שפוסל את גופו מן הזכות לאכול תרומה? לפי זה, כאשר הוא אוכל את התבשיל המכיל מאכל שהוא טמא בטומאה מדרגה שלישית, הוא נפסל מלאכול את התבלינים של תרומה שהמשנה מתירה לו להוסיף לתבשיל. עולא אמר לו: הנח לעניין תבשיל שהוא תערובת המכילה תבלינים של תרומה,