נִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת עִמָּהּ, לְרַבִּי נָתָן – פָּרָה פְּסוּלָה בְּהֵמָה כְּשֵׁרָה, לְרַבָּנַן – פָּרָה כְּשֵׁרָה בְּהֵמָה פְּסוּלָה.
אבל אם בהמה אחרת נשחטה בשגגה יחד עם הפרה האדומה באותה פעולה, לפי רבי נתן, הסבור ששחיטת חולין בלא כוונה כשרה, הפרה האדומה פסולה, משום שנעשתה מלאכה נוספת בשחיטתה, והבהמה האחרת כשרה לאכילה, שכן שחיטתה הייתה כשרה. לפי חכמים, הסבורים ששחיטת חולין בלא כוונה אינה נחשבת שחיטה, הפרה האדומה כשרה לשימוש בטקס הטהרה, משום שלא נעשתה מלאכה אחרת בשחיטתה, והבהמה האחרת פסולה לאכילה.
פְּשִׁיטָא! נִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת לְרַבִּי נָתָן אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״וְשָׁחַט אוֹתָהּ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא אוֹתָהּ וַחֲבֶירְתָּהּ, וְהֵיכִי דָּמֵי – כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט שְׁתֵּי פָּרוֹת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אֲבָל בְּהֵמָה דְּחוּלִּין אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
הגמרא שואלת: הרי זה מובן מאליו; מדוע היה על רבא ללמד זאת? הגמרא משיבה: היה צורך שרבא ילמד את ההלכהלפי דעתו של רבי נתן במקרה שבו בהמה אחרת נשחטה בשגגה באותה פעולה יחד עם הפרה האדומה. היה עולה על דעתך לומר: הרחמן אומר לגבי שחיטת הפרה האדומה: "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן… ושחט אותה לפניו" (במדבר יט:ג), שמכאן משתמע: מותר לשחוט אותה, אבל לא אותה ובהמה אחרת בו־זמנית. ומה הן הנסיבות של אותו איסור? זהו מקרה שבו שחטו שתי פרות אדומות כאחת. אבל במקרה שבו שחטו פרה אדומה יחד עם בהמת חולין, אמור שלא, שאין הדבר פוסל את הפרה האדומה. לכן רבא מלמד אותנו שאפילו שחיטה יחד עם בהמת חולין פוסלת את הפרה האדומה.
חָתַךְ דַּלַּעַת עִמָּהּ – דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה, נֶחְתְּכָה דַּלַּעַת עִמָּהּ – דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה.
רבא מוסיף: אם אדם שחט פרה אדומה ובאותה פעולה חתך דלעת יחד איתה, הכול מסכימים שהפרה האדומה פסולה. אם אדם שחט פרה אדומה ובאותה פעולה נחתכה דלעת בשגגה יחד איתה, הכול מסכימים שהפרה האדומה כשרה לשימוש בטקס הטהרה, שכן אין זו מלאכה שפוסלת פרה אדומה, והיא גם אינה ממועטת מן הדרשה מן הפסוק "ושחט אותה".
מַתְנִי׳ נָפְלָה סַכִּין וְהִגְבִּיהָהּ, נָפְלוּ כֵּלָיו וְהִגְבִּיהָן, הִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין וְעָף, בָּא חֲבֵירוֹ וְשָׁחַט, אִם שָׁהָה כְּדֵי שְׁחִיטָה – פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם שָׁהָה כְּדֵי בִיקּוּר.
משנה: אם, כאשר היה באמצע שחיטת בהמה, הסכין נפלה והוא הרימה ואז השלים את השחיטה, או אם בגדיו נפלו והוא הרימם ואז השלים את השחיטה, או אם השחיז את הסכין והתעייף לפני שהשלים את השחיטה ואחר בא ושחט את הבהמה, אם הפסיק את השחיטה באחת מדרכים אלו או בדרך אחרת למשך זמן השווה למשך מעשה של שחיטה, השחיטה אינה כשרה. רבי שמעון אומר: השחיטה אינה כשרה אם הפסיק את השחיטה למשך זמן השווה למשך בדיקה.
גְּמָ׳ מַאי כְּדֵי שְׁחִיטָה? אָמַר רַב: כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה אַחֶרֶת.
גמרא: הגמרא שואלת: מהי המשמעות של פרק זמן השווה למשך מעשה שחיטה? רב אמר: הכוונה היא לפרק זמן השווה למשך מעשה שחיטה של בהמה אחרת, ולא למשך הזמן הנדרש להשלים את מעשה השחיטה שנקטע.
אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה לִבְהֵמָה, וְעוֹף לְעוֹף, אוֹ דִלְמָא אַף בְּהֵמָה לְעוֹף?
רב כהנא ורב אסי אמרו לרב: האם ההפסקה שפוסלת את השחיטה היא פרק זמן השווה למשך מעשה שחיטה של בהמה אחרת עבור בהמה, כלומר, במקרה שבו שחטו בהמה, והייתה הפסקה השווה למשך מעשה שחיטה של עוף אחר עבור עוף? או שמא זהו פרק זמן השווה למשך מעשה שחיטה של בהמה אפילו עבור עוף, ואם ההפסקה קצרה מזה אין היא פוסלת את השחיטה?
אֲמַר לְהוּ: לָא הֲוָה בְּדִיחְנָא בֵּיהּ בְּחַבִּיבִי, דֶּאֱישַׁיְּילֵיהּ.
רב אמר להם: כאשר למדנו נושא זה אני לא הרגשתי קרוב דיי לדודי האהוב, רבי חייא, עד כדי כך שיכולתי לשאול אותו את השאלה ההיא. רב היה יכול רק למסור את מה ששמע מרבי חייא, אך לא היה מסוגל לפתור את הספק שלהם.
אִתְּמַר: אָמַר רַב: כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה לִבְהֵמָה, וְעוֹף לְעוֹף, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ בְּהֵמָה לְעוֹף, וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ בְּהֵמָה לְעוֹף.
נאמר שיש מחלוקת אמוראים בעניין זה. רב אמר: הפסק השווה למשך מעשה שחיטה של בהמה אחרת עבור בהמה, והפסק השווה למשך מעשה שחיטה של עוף אחר עבור עוף. ושמואל אמר: הפסק השווה למשך מעשה שחיטה של בהמה אפילו עבור עוף. וכן, כאשר רבין בא מארץ ישראל לבבל הוא אמר שרבי יוחנן אמר: הפסק השווה למשך מעשה שחיטה של בהמה אפילו עבור עוף.
רַבִּי חֲנַנְיָא אָמַר: כְּדֵי שֶׁיָּבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְיִשְׁחוֹט. יָבִיא אֲפִילּוּ מֵעָלְמָא? נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין!
רבי חנניה אמר: פרק זמן השווה למשך הזמן שבו אפשר להביא בהמה אחרת ולשחוט אותה. הגמרא שואלת: האם הכוונה היא לזמן שבו אפשר להביא בהמה אפילו ממקום אחר כלשהו, בלי קשר למרחק? לעיתים אין בהמה זמינה בקרבת מקום. אם כך, הפכת את דבריך לתלויים בנסיבות; הם אינם חלים באופן אחיד על כל המקרים.
אָמַר רַב פָּפָּא: עוֹמֶדֶת לְהַטִּיל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
רב פפא אמר: ההבדל המעשי בין דעתו של רבי חנניה לבין דעתם של שאר החכמים הוא במקרה שבו יש בהמה עומדת לפני השוחט, ויש צורך להפיל אותה לארץ כדי לשחוט אותה. אפילו רבי חנניה מתעלם מן הזמן הנדרש להביא את הבהמה ממקום אחר. אך רבי חנניה סבור שהשחיטה נפסלת רק אם ההפסקה נמשכת פרק זמן השווה למשך פעולת הפלת הבהמה לארץ ושחיטתה. ואילו החכמים פוסלים את השחיטה אפילו אם חלף פרק זמן השווה למשך פעולת שחיטת הבהמה, בלא להפיל אותה לארץ.
אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה וְיַרְבִּיצֶנָּה וְיִשְׁחוֹט, דַּקָּה לְדַקָּה וְגַסָּה לְגַסָּה.
הגמרא מביאה דעה נוספת בנוגע למשך ההפסקה שפוסל את השחיטה. אמרו במערב, ארץ ישראל, בשם רבי יוסי ברבי חנינא: משך ההפסקה שפוסל את השחיטה הוא כשיעור הזמן שבו הוא יכול להגביה את הבהמה מן הקרקע ולאחר מכן להניחה שוב על הקרקע ולשחוט אותה. פרק הזמן מחושב לפי גודל הבהמה הנידונה. משך ההפסקה שפוסל את שחיטתה של בהמה קטנה הוא כשיעור הזמן הנדרש להגביה, להניח ולשחוט בהמה קטנה. ומשך ההפסקה שפוסל את שחיטתה של בהמה גדולה הוא כשיעור הזמן הנדרש להגביה, להניח ולשחוט בהמה גדולה.
אָמַר רָבָא: הַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין רָעָה, אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ – כְּשֵׁרָה.
§ רבא אמר: במקרה של מי ששוחט בסכין קהה, אפילו אם השלמת השחיטה נמשכת כל היום כולו, השחיטה כשרה ובלבד שאין הפסקה באמצע השחיטה.
בָּעֵי רָבָא: שְׁהִיּוֹת, מַהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ?
רבא מעלה דילמה: אם היו כמה הפסקות קצרות במהלך מעשה שחיטה אחד, מהי ההלכה לעניין האם הן מצטרפות יחד לפסול את השחיטה אם סכום משכי כל ההפסקות גדול מן ההפסק המרבי המותר?
וְתִפְשׁוֹט לַהּ מִדִּידֵיהּ! הָתָם בִּדְלָא שְׁהָה.
הגמרא מקשה: ושיניח רבא לפתור את הדילמה מדבריו שלו, שכן התיר מעשה שחיטה הנמשך כל היום, שבמהלכו היו מן הסתם הפסקות קצרות לאורך כל הזמן. לכאורה, ההפסקות אינן מצטרפות יחד. הגמרא משיבה: שם, רבא דיבר על מקרה שבו לא הייתה הפסקה, שכן השוחט הוליך והביא את הסכין הלוך ושוב כל העת.
בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: שָׁהָה בְּמִיעוּט סִימָנִין, מַהוּ? תֵּיקוּ.
רב הונא, בנו של רב נתן, מעלה דילמה: אם אדם חתך את רוב הסימנים ואז הפסיק את השחיטה לפני שהמשיך לחתוך את מיעוט הסימנים, מהי ההלכה? הגמרא משיבה: הדילמה תעמוד ללא הכרעה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם שָׁהָה [כְּדֵי בִיקּוּר]. מַאי כְּדֵי בִיקּוּר? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּדֵי בִּיקֻּרוֹ שֶׁל חָכָם. אִם כֵּן, נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין! אֶלָּא, כְּדֵי בִּיקּוּר טַבָּח חָכָם.
§ המשנה מלמדת כי רבי שמעון אומר: השחיטה אינה כשרה אם הפסיק את השחיטה לפרק זמן השווה למשך בדיקה. הגמרא שואלת: מהו פרק זמן השווה למשך בדיקה? רבי יוחנן אמר: זהו פרק זמן השווה למשך בדיקת הסכין על ידי חכם לפני שחיטת הבהמה. הגמרא מקשה: אם כן, הפכת את דבריך לתלויים בנסיבות, שכן לפעמים החכם קרוב ולפעמים החכם רחוק, והזמן הנדרש לבדיקה משתנה בהתאם. הגמרא משיבה: אלא, הכוונה היא לפרק זמן השווה למשך בדיקה שמבצע שוחט שהוא חכם. במקרה זה, זמן ההליכה אינו מובא בחשבון; רק זמן הבדיקה עצמה נחשב, וזה אינו משתנה.
מַתְנִי׳ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט, וּפָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת, אוֹ פָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט, אוֹ שָׁחַט אֶחָד מֵהֶן וְהִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמֵּתָה, אוֹ שֶׁהֶחְלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַשֵּׁנִי וּפְסָקוֹ – רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר: נְבֵלָה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְרֵפָה.
משנה: אם אחד חתך את הוושט בדרך השחיטה הרגילה בתנועת הולכה והבאה, וקטע את הקנה שלא בדרך הרגילה, או אם אחד קטע את הקנה ולאחר מכן חתך את הוושט, או אם אחד חתך אחד מן הסימניםוהמתין עד שהבהמה מתה, או אם אחד חתך סימן אחד והסתיר את הסכין מתחת לסימןהשני וקטע אותו מלמטה, רבי ישבב אומר: הבהמה היא נבלה ומטמאה במגע ובמשא. רבי עקיבא אומר: הבהמה היא טרפה, ואף על פי שאסור לאוכלה, אינה מטמאה טומאה.
כְּלָל אָמַר רַבִּי יְשֵׁבָב מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ – נְבֵלָה, כֹּל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ כָּרָאוּי וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִיפָּסֵל – טְרֵפָה, וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא.
רבי ישבב קבע עיקרון בשם רבי יהושע: כל בהמה שנעשתה פסולה במהלך שחיטתה מפני שהשחיטה לא נעשתה כראוי הרי היא נבילה; וכל בהמה ששחיטתה נעשתה כראוי ודבר אחר גרם לה להיפסל היא טריפה. ורבי עקיבא הודה לדעתו.
גְּמָ׳ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט וְכוּ׳. וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא. וּרְמִינְהִי: אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה
גמרא: המשנה מלמדת: אם אחד חתך את הוושט… ורבי עקיבא הודה לדעתו. והגמרא מקשה סתירה ממשנה בתחילת הפרק הבא (42א): אלו פציעות מהוות טרפות בבהמה:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria