וַאֲפִילּוּ מְלֹא חַרְדָּל.
כך שהוא מטמא את כל מה שבתוכו, וגם זו היא ההלכהאפילו אם הוא מלא בזרעי חרדל, שבמקרה כזה רוב הזרעים אינם באים במגע עם דפנות הכלי, ואף על פי כן כל זרעי החרדל נטמאים.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא: וִיהֵא כְּלִי חֶרֶס מִיטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, מִקַּל וְחוֹמֶר: וּמָה כׇּל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מִיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן – מִיטַּמְּאִין מִגַּבָּן, כְּלִי חֶרֶס שֶׁמִּיטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּטַמֵּא מִגַּבּוֹ?
רב אדא בר אהבה אמר לרבא: וְנִלְמַד שכלי חרס נטמא מן מגע של דבר טמא בצידו החיצון בדרך של קל וחומר: אם כל שאר סוגי הכלים, שאינם נטמאים מן הימצאותו של דבר טמא בחללם, נטמאים מן מגע של דבר טמא בצידם החיצון, אם כן לגבי כלי חרס, שנטמא מן הימצאותו של דבר טמא בחללו, האם אין זה הגיוני שייטמא טומאה טקסית מן מגע של דבר טמא בצידו החיצון?
אָמַר קְרָא: ״וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו״, אֵיזֶהוּ כְּלִי שֶׁטּוּמְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְפִתְחוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה כְּלִי חֶרֶס, וְכִי אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו הוּא דְּטָמֵא, הָא יֵשׁ צְמִיד פָּתִיל עָלָיו – טָהוֹר.
הגמרא משיבה: לכן, הפסוק קובע: "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו" טמא (במדבר יט:טו), ומכאן שטומאתו תלויה בפי הכלי. איזהו הכלי שטומאתו חלה מיד לאחר שהדבר הטמא נכנס לתוך פיו? על כורחך תאמר שזהו כלי חרס. וכאשר אין עליו צמיד פתיל, הכלי נעשה טמא. אבל כאשר יש עליו צמיד פתיל, הכלי הוא טהור, שכן כלי חרס אינו נטמא ממגע של דבר טמא בצדו החיצון.
וְיִהְיוּ כׇּל הַכֵּלִים מִיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן, מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵין מִיטַּמֵּא מִגַּבּוֹ – מִיטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ, כׇּל הַכֵּלִים שֶׁמִּיטַּמְּאִין מִגַּבָּן – אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן?
הגמרא מציעה: ושיהא נלמד שכל שאר הכלים נטמאים מן הימצאותו של דבר טמא באווירם בדרך של קל וחומר: אם כלי חרס, שאינו נטמא מן מגע של דבר טמא בצידו החיצון, נטמא מן הימצאותו של דבר טמא באווירו, אזי לגבי כל שאר הכלים, שנטמאים מן מגע של דבר טמא בצידם החיצון, האם אין זה הגיוני שייטמאו מן הימצאותו של דבר טמא באווירם?
אָמַר קְרָא ״תּוֹכוֹ״, תּוֹכוֹ שֶׁל זֶה, וְלֹא תּוֹכוֹ שֶׁל אַחֵר.
הגמרא משיבה: לכן, הפסוק קובע לגבי נבלות השרצים: "וכל כלי חרס אשר אל תוכו [tokho] ייפול מהם" (ויקרא יא:לג), שממנו מוסק: Tokho, כלומר, חלל האוויר, של זה כלי החרס מטמא את הכלי, ולא tokho, חלל האוויר, של כל סוג אחר של כלי.
וְהָנֵי ״תּוֹכוֹ״, הָא דַּרְשִׁינְהוּ!
הגמרא מקשה: כיצד ניתן לגזור את ההלכה מן המונח תוכו באותו פסוק? והרי לא פירשו החכמים את המופעים הללו של תוכו המופיעים באותו פסוק ולמדו: כשם שבמקרה של תוכו שנאמר לגבי העברת טומאה, האוכל טמא אף על פי שלא בא במגע עם הכלי, כך גם במקרה של תוכו שנאמר לגבי היות הכלי נטמא, הכלי טמא אף על פי שהפריט הטמא לא בא במגע עמו.
אַרְבְּעָה ״תּוֹכוֹ״ כְּתִיבִי: ״תּוֹכוֹ״, ״תּוֹךְ״; ״תּוֹכוֹ״, ״תּוֹךְ״.
הגמרא מסבירה: ארבע מופעים של המונח תוכו שמהם ניתן לדרוש הלכות כתובים: "תוכו" כתוב, ו־תוך היה יכול להיכתב; הרי אלו שני מופעים. לאחר מכן, בהמשך אותו פסוק, שוב "תוכו" כתוב, ו־תוך היה יכול להיכתב.
חַד לְגוּפֵיהּ, וְחַד לִגְזֵרָה שָׁוָה, וְחַד ״תּוֹכוֹ שֶׁל זֶה וְלֹא תּוֹכוֹ שֶׁל אַחֵר״, וְחַד ״תּוֹכוֹ וְלֹא תּוֹךְ תּוֹכוֹ״, וַאֲפִילּוּ כְּלִי שֶׁטֶף.
מקרה אחד הוא כדי ללמד את ההלכהעצמה, שהכלי מטמא את האוכל שבחלל שלו בטומאה, ומקרה אחד הוא כדי ללמד את ההיקש הלשוני שממנו נלמד שהכלי נטמא בלא מגע עם הדבר הטמא; ומקור אחד הוא ללמד שתוכו, החלל של כלי חרס זה מטמא, ולא תוכו של שום סוג אחר של כלי; ומקור אחד הוא ללמד שתוכו, אוכל שבחלל של כלי חרס טמא נטמא, אבל לא תוך תוכו, לא אוכל שנמצא בחלל של כלי שנמצא בתוך כלי חרס, ואפילו אם אותו כלי פנימי הוא אחד משאר סוגי הכלים הנטהרים על ידי שטיפה במי מקווה.
וְלֹא יְהוּ כׇּל הַכֵּלִים מִיטַּמְּאִין מִגַּבָּן, אֶלָּא מִתּוֹכָן וּבִנְגִיעָה, מִקַּל וְחוֹמֶר: וּמָה כְּלִי חֶרֶס שֶׁמִּיטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ – אֵינוֹ מִיטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, כׇּל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מִיטַּמְּאִין מֵאֲוִירָן – אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין מִיטַּמְּאִין מִגַּבָּן?
הגמרא שואלת: ושיהא נלמד כי כל שאר הכלים אינם נטמאים מן המגע של דבר טמא עם צידם החיצון, אלא דווקא מן הימצאותו של דבר טמא בתוכם וממגע עם צידם הפנימי בדרך של קל וחומר: אם כלי חרס, שנטמא מן הימצאותו של דבר טמא בחללו, אינו נטמא מן המגע של דבר טמא עם צידו החיצון, אזי לגבי כל שאר הכלים, שאינם נטמאים מן הימצאותו של דבר טמא בחללם, האם אין זה הגיוני שאינם נטמאים מן המגע של דבר טמא עם צידם החיצון?
אָמַר קְרָא: ״וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא״, הַאי הוּא דְּכִי אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא, הָא יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר. הָא כׇּל הַכֵּלִים, בֵּין שֶׁיֵּשׁ צָמִיד פָּתִיל עֲלֵיהֶם בֵּין שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל עֲלֵיהֶם – מִיטַּמְּאִין.
הגמרא משיבה: לכן, הפסוק קובע: "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא" (במדבר יט:טו), שממנו נדרש: זה כלי חרס (ראו ויקרא יא:לג) הוא זה שכאשר אין צמיד פתיל עליו, הוא טמא, אבל כאשר יש צמיד פתיל עליו, הוא טהור. אבל לגבי כל שאר הכלים, בין שיש צמיד פתיל עליהם ובין שאין צמיד פתיל עליהם, הם נטמאים.
מַתְנִי׳ טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ, טָמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת; טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, טָמֵא בִּכְלֵי עֵץ.
משנה: מה שטהור בכלי עץ הוא טמא בכלי מתכת; ומה שטהור בכלי מתכת הוא טמא בכלי עץ.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹלְמֵי כְּלִי עֵץ טְמֵאִין, פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין; גּוֹלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְהוֹרִין, פְּשׁוּטֵיהֶן טְמֵאִין. נִמְצָא טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ – טָמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת – טָמֵא בִּכְלֵי עֵץ.
גמרא:החכמים לימדו בביאור המשנה: כלי עץ גולמיים [golmei] שהם בתי קיבול וראויים לשימוש אך עדיין נותרה מלאכה להשלמת עשייתם, מקבלים טומאה. כלי עץ פשוטים אינם מקבלים טומאה. כלי מתכת גולמיים אינם מקבלים טומאה. כלי מתכת פשוטים מקבלים טומאה. נמצא שמה שהוא טהור בכלי עץ הוא טמא בכלי מתכת; ומה שהוא טהור בכלי מתכת הוא טמא בכלי עץ.
וְאֵלּוּ הֵן גּוֹלְמֵי כְּלֵי עֵץ: כֹּל שֶׁעָתִיד לָשׁוּף, לְשַׁבֵּץ, לְגָרֵר, לְכַרְכֵּב, לְהָטִיחַ בְּטוּנָס, מְחוּסָּר כַּן אוֹ אוֹגֶן אוֹ אוֹזֶן – טָמֵא, מְחוּסָּר חֲטִיטָה – טָהוֹר.
ואלו הם כלי העץ הבלתי גמורים: כל כלי שאדם מתכנן בעתיד להחליק, לקבוע בו אבנים טובות או קישוטים, להקציע אותו, לעטר אותו בחריצים ובליטות, לשפשף אותו ולהחליקו בעור של טונה [טונות], או אם הוא חסר בסיס או שפה או ידית, הכלי ראוי לקבל טומאה. אם הכלי חסר את החלל הקיבול הנחוץ כדי לעשותו בית קיבול, הוא אינו ראוי לקבל טומאה.
מְחוּסָּר חֲטִיטָה, פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּחַק קְפִיזָא בְּקַבָּא.
הגמרא שואלת: האם אין זה מובן מאליו שאם הכלי חסר חקיקה פנימית, הוא אינו מקבל טומאה, שכן ברור שאינו כלי? הגמרא משיבה: לא, הדבר נצרך רק במקרה שבו חקק אדם שלושה לוג [קפיזא] בתוך כלי קיבול שהוא מתכוון שיחזיק קב אחד, המכיל שישה לוג. אף על פי שהוא כלי קיבול, מאחר שכלי הקיבול אינו שלם, הוא אינו מקבל טומאה.
וְאֵלּוּ הֵן גּוֹלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת: כֹּל שֶׁעָתִיד
ואלה הם כלי המתכת הבלתי גמורים: כל כלי שאדם מתכנן בעתיד
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria