וּמָה בְּנֵי יוֹנָה שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים הוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים, תּוֹרִים שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תּוֹרִים״ – גְּדוֹלִים וְלֹא קְטַנִּים.
אם יונים, שלא נחשבו כשרות כשהן מבוגרות יותר, נחשבו כשרות כשהן צעירות יותר, שכן הביטוי "בני יונה" מציין שהן צעירות, הרי שלגבי תורים, שנחשבו כשרים כשהם מבוגרים יותר, האם אין זה הגיוני שנחשבו כשרים גם כשהם צעירים יותר? לכן הפסוק קובע: "תורים", כלומר מבוגרים יותר ולא צעירים יותר.
״בְּנֵי יוֹנָה״ – קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים, שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה תּוֹרִים שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים – הוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים, בְּנֵי יוֹנָה שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים – אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּנֵי יוֹנָה״ – קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים.
הברייתא ממשיכה: בני יונה צריכים להיות צעירים ולא מבוגרים, שכן אפשר שהיית חושב: והאם אי אפשר ללמוד זאת באמצעות קל וחומר: אם תורים, שלא הוכשרו כשהם צעירים, הוכשרו כשהם מבוגרים, אז לגבי בני יונה, שהוכשרו כשהם צעירים, האם אין זה הגיוני שהוכשרו כשהם מבוגרים? לכן, הפסוק קובע: "בני יונה," כלומר צעירים ולא מבוגרים.
מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רָבָא: לָא לִישְׁתְּמִיט קְרָא וְלִכְתּוֹב ״מִן בְּנֵי הַתּוֹרִים אוֹ מִן הַיּוֹנָה״.
הגמרא שואלת: מהו המקור מן התורה לדברים הללו? רבא אמר: הדבר נלמד מן העובדה שלא מצאנו שהפסוק ישנה מן הסדר הרגיל ויכתוב: מן בני היונה, או מן התורים; אלא, הלשון בתורה היא תמיד "מן התורים" או "מן בני היונה". מכאן ברור שהתורים צריכים להיות בוגרים יותר ובני היונה צריכים להיות צעירים יותר.
אֵימָא: בְּנֵי יוֹנָה דִּכְתַב בְּהוּ רַחֲמָנָא ״בְּנֵי״ – קְטַנִּים אִין, גְּדוֹלִים לָא, תּוֹרִים – אִי בָּעֵי גְּדוֹלִים לַיְיתֵי, אִי בָּעֵי קְטַנִּים לַיְיתֵי! דֻּמְיָא דִּבְנֵי יוֹנָה: מָה בְּנֵי יוֹנָה – קְטַנִּים אִין, גְּדוֹלִים לָא, אַף תּוֹרִים – גְּדוֹלִים אִין, קְטַנִּים לָא.
הגמרא מקשה: אמור במקום זאת שבנוגע לבני יונה, מאחר שהרחמן כתב: "צעירים," משמעות הדבר היא עופות צעירים יותר, כן; מבוגרים יותר, לא; אבל בנוגע לתורים, אם ירצה, יביא מבוגרים יותר, ואם ירצה, יביא צעירים יותר. הגמרא משיבה: מאחר שתורים ובני יונה סמוכים תמיד זה לזה בתורה, נלמד שההלכה של תורים דומה להלכה של בני יונה: כשם שבנוגע לבני יונה ההלכה היא עופות צעירים, כן; מבוגרים יותר, לא, כך גם בנוגע לתורים, ההלכה היא עופות מבוגרים, כן; צעירים יותר, לא.
תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יְהוּ כׇּל הַתּוֹרִים וְכׇל בְּנֵי הַיּוֹנָה כְּשֵׁרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִן הַתּוֹרִים״ – וְלֹא כׇּל הַתּוֹרִים, ״מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה״ – וְלֹא כׇּל בְּנֵי יוֹנָה, פְּרָט לִתְחִילַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה שֶׁפָּסוּל. מֵאֵימָתַי הַתּוֹרִים כְּשֵׁרִים – מִשֶּׁיַּזְהִיבוּ, מֵאֵימָתַי בְּנֵי יוֹנָה פְּסוּלִין – מִשֶּׁיַּצְהִיבוּ.
החכמים לימדו בברייתא: אפשר היה לחשוב שכל התורים הבוגרים או כל היונים הצעירים כשרים לקרבן; לכן, הפסוק אומר: "מן התורים", ולא כל התורים; "ומן בני היונה", ולא כל בני היונה. דבר זה בא למעט עופות הנמצאים בתחילת ההצהבה של נוצות צווארם, שאינם כשרים לא כזה, תורים, ולא כזה, יונים. הם פסולים כתורים מפני שאינם מבוגרים דיים, וכיונים מפני שאינם עוד צעירים. התנא מפרט: ממתי התורים כשרים? זהו משעה שצבע נוצותיהם נעשה זהב מבהיק. ממתי היונים פסולות? זהו משעה שנוצותיהן מצהיבות.
תָּנֵי יַעֲקֹב קָרְחָה: מֵאֵימָתַי בְּנֵי יוֹנָה כְּשֵׁרִים? מִשֶּׁיְּעַלְעוּ. הוּא תָנֵי לַהּ וְהוּא אָמַר לַהּ, ״אֶפְרוֹחָיו יְעַלְעוּ דָם״. אֵימַת? אָמַר אַבָּיֵי: מִכִּי שָׁמֵיט גַּדְפָּא מִינֵיהּ וְאָתֵי דְּמָא.
יעקב קורחא לימד ברייתא: ממתי היונים כשרות? זהו משעה שהן יעלו. הוא מלמד את הברייתאומבאר את פירושה: הכוונה היא למה שנאמר: "וגוזליו יעלעו דם" (איוב לט:ל). מתי זה? אמר אביי: זהו מן השלב שבו תולשים ממנה נוצה ויוצא דם.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה מִן הַתּוֹרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה״, וְהֵבִיא תְּחִלַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, מַהוּ? סְפֵיקָא הָוֵי וְנָפֵיק, אוֹ דִילְמָא בְּרִיָּה הָוֵי וְלָא נָפֵיק?
§ רבי זירא מעלה דילמה: לגבי מי שאומר: עליי להביא עולת תורים או בני יונה, והוא הביא עופות בתחילת ההצהבה של נוצות הצוואר שלהם מזה, תורים, ומזה, בני יונה, מהי ההלכה? האם זהו מקרה של ספק אם הוא נחשב בוגר או צעיר, ולכן כאשר הוא מביא את שניהם הוא יוצא ידי חובתו, שכן אחד מן העופות היה ראוי לקרבן; או שמא עוף בתחילת ההצהבה הוא ישות בפני עצמה ואינו לא בוגר ולא צעיר, ואינו יוצא ידי חובתו?
אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: פְּרָט לִתְחִילַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, שֶׁפָּסוּל. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּרִיָּה הָוֵי – שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סְפֵיקָא הָוֵי, אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי סְפֵיקָא?
רבא אמר: בוא ושמע ראיה מן הברייתא, שבה נלמד שהפסוק: "מן התורים או מן בני היונה", בא למעט עופות בתחילת ההצהבה של נוצות צווארם, שאינם כשרים לא כזה, תורים, ולא כזה, בני יונה. מובן, אם אתה אומר שעוף בשלב זה הוא ישות בפני עצמה, הדבר מסתדר היטב, שכן הפסוק בא להבטיח שעוף בשלב התפתחות זה לעולם לא יוקרב. אבל אם אתה אומר שזה הוא מקרה של ספק, האם היה זה נחוץ שהפסוק ימעט מקרה של ספק?