Drashot AI Logo
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַחְזִיר דַּוְקָא, מַאי אִירְיָא מוֹלֵק? אֲפִילּוּ שׁוֹחֵט נָמֵי! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אַף מַחְזִיר, וּמַתְנִיתִין בִּדְלָא אַהְדַּר.
ואם עולה על דעתך שהמצווה היא דווקא להזיז את הסימנים אל מאחורי העורף ולמולקם, מדוע אמר התנא דווקא שאם אדם מולק בדרך זו הרי זה כשר? אפילו אם שוחט מן העורף בדרך זו, השחיטה תהיה כשרה. אלא, האם אין להסיק מכאן שההבנה הנכונה היא: מותר אפילו להזיז את הסימנים אל מאחורי העורף ולמולק, והמשנה עוסקת במקרה שבו לא הזיז את הסימנים אל מאחורי העורף.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי: יְקַבְּלוּ הָרוֹבִין אֶת תְּשׁוּבָתָן, דְּקָתָנֵי: נִמְצָא כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה – פָּסוּל בִּמְלִיקָה, כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה – פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה. לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי מַחֲזִיר סִימָנִין לַאֲחוֹרֵי הָעוֹרֶף, דְּלָא?
רבי ינאי אומר: הצעירים [רובין], בניו של רבי חייא, יקבלו את תשובתם הדוחה את דבריהם מן הדבר הזה אשר שנינו במשנה: נמצא שמה שכשר לשחיטה אינו כשר למליקה, ומה שכשר למליקה אינו כשר לשחיטה. מה באה אמירה זו למעט? האם אין היא באה למעט את המקרה שבו מוליך את הסימנים מאחורי העורף, ללמד שהדבר כשר רק לשחיטה ולא למליקה?
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לָא, לְמַעוֹטֵי שֵׁן וְצִפּוֹרֶן. שֵׁן וְצִפּוֹרֶן בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לְהוּ.
רבה בר בר חנה אמר: לא, אולי הדבר בא למעט מי שמשתמש בשן או בציפורן שאינן תלושות, שהן כשרות למליקה ואינן כשרות לשחיטה. הגמרא מקשה: אין זה יכול להיות, שכן התנא מלמד במפורש את המקרה של שן וציפורן במשנה (טו ע"ב), ולא היה צורך לחזור עליו.
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לְמַעוֹטֵי מוֹלִיךְ וּמֵבִיא. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בִּמְלִיקָה – פָּסוּל, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא סָבְרִי לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בִּמְלִיקָה – פָּסוּל.
אלא, רבי ירמיה אמר: האמירה של המשנה: מה שכשר לשחיטה אינו כשר למליקה, באה למעט הולכה והבאה. מי שמולק אינו רשאי לחתוך את הסימנים על ידי הולכה והבאה של ציפורנו. אלא עליו ללחוץ ולחתוך אותם בתנועה אחת. הגמרא שואלת: זה מסתדר היטב לשיטת מי שאומר: הולכה והבאה במליקה אינה כשרה, אבל לשיטת מי שאומר: היא כשרה, מה יש לומר? הגמרא משיבה: בני רבי חייא סוברים כדעת מי שאומר: הולכה והבאה במליקה אינה כשרה.
אָמַר רַב כָּהֲנָא: מִצְוַת מְלִיקָה קוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְזוֹ הִיא מִצְוָתָהּ. סָבַר רַבִּי אָבִין לְמֵימַר: קוֹצֵץ וְיוֹרֵד – אִין, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא – לָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה: כׇּל שֶׁכֵּן דְּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא בִּמְלִיקָה כָּשֵׁר, וּמַאי זוֹ הִיא מִצְוָתָהּ? אֵימָא: אַף זוֹ הִיא מִצְוָתָהּ.
רב כהנא אומר: מצוות המליקה היא שחותך בציפורנו מן העורף וממשיך כלפי מטה, וזו מצוותה. רבי אבין סבר לומר: חותך וממשיך כלפי מטה, כן; מוליך ומביא, לא. אמר לו רבי ירמיה: כל שכן שהולכה והבאה במליקה כשרה. שואלת הגמרא: ומה פירוש הלשון: וזו מצוותה, שמורה שדווקא באופן זה? משיבה הגמרא: אמור שפירושו: אף זו מצוותה.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַכָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה – כְּנֶגְדּוֹ בָּעוֹרֶף כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה, הָא פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה – פָּסוּל בִּמְלִיקָה. לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי עִיקּוּר סִימָנִין, וְהָא תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל: אֵין עִיקּוּר סִימָנִין בָּעוֹף!
§ רבי ירמיה אומר כי שמואל אומר: כל מקום שכשר לשחיטה בגרון כשר בהתאמה למליקה בעורף. מכלל זה, כל מקום בגרון שאינו כשר לשחיטה אינו כשר למליקה. הגמרא שואלת: מה באה אמירה זו למעט? אם נאמר שהיא באה למעט עקירת הסימנים ממקומם לפני חיתוכם, שהיא פסולה לגבי מליקה כשם שהיא פסולה לגבי שחיטה, והרי רמי בר יחזקאל לימד: אין פסול של עקירת הסימנים במקרה של עוף?
אָמַר רַב פָּפָּא: לְמַעוֹטֵי רֹאשׁוֹ. רֹאשׁוֹ פְּשִׁיטָא? ״מִמּוּל עׇרְפּוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא בְּרֹאשׁוֹ!
רב פפא אמר: הדבר בא למעט מליקה בעצם העורף שבאחורי ראשה; כשם שאין זה מקום שחיטה, כך אין זה מקום מליקה. הגמרא שואלת: וכי אין זה מובן מאליו שמליקה באחורי ראשה אינה כשרה? הרחמן אומר: "ממול ערפו", ולא בראשו.
מַאי ״רֹאשׁוֹ״? שִׁיפּוּי רֹאשׁוֹ, כְּגוֹן דְּנָקֵט מִשִּׁיפּוּי רֹאשׁוֹ וְהִגְרִים וַאֲזַל עַד דִּמְטָא תַּתַּאי, וְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב אַסִּי, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב אַסִּי: הִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁנֵי שְׁלִישׁ – פְּסוּלָה.
הגמרא משיבה: מהו ראשה שאינו המקום למליקה? זהו מדרון ראשה, כגון במקרה שבו התחיל במדרון ראשה וסטה והמשיך עד שהגיע למטה אל מקום הסימנים, ושם השלים את המליקה. מאחר שהתחיל את התהליך במקום שאינו נכון, הדבר פסול, בדומה לשחיטה. וזה הוא בהתאם לדעה שרב הונא אומר שרב אסי אומר, כפי שרב הונא אומר שרב אסי אומר: אם אדם סטה עם הסכין כלפי מעלה וחתך שליש אחד מן הקנה ואחר כך חתך שני שלישים בתוך הטבעת, השחיטה אינה כשרה.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הָא דְּתָנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אֵין עִיקּוּר סִימָנִין בָּעוֹף, לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה,
רב אחא, בנו של רבא, אמר לרב אשי: בנוגע למה שרמי בר יחזקאל מלמד: אין פסול בקריעת סימנים בעוף, אנו אומרים זאת רק לפי מי שאומר: אין מקור לשחיטת עוף בתורה.

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria