הגמרא מסבירה את הקושיה: ולפי רב, הסבור שיד המחוברת לפחות מכזית אוכל או שומר המחובר לפחות מכפול אוכל אינם נחשבים יד או שומר לעניין טומאה, כיצד הוא מפרש ברייתא זו? אם הברייתא עוסקת במקרה של עצם שאין בה מוח, ולכן העצם מהווה רק יד לבשר, ששיעורו פחות מכזית, הרי הרישא של הברייתא קשה, שכן משתמע ממנה שיד המחוברת לפחות מכזית אוכל נחשבת יד לעניין טומאה.

אם הברייתא דנה במקרה של עצם המכילה מוח, ולכן העצם מהווה הגנה על אוכל ששיעורו פחות מכזית, אזי הסיפא של הברייתא קשה, שכן יהודה בן נקוסא סבור לכאורה שהגנה המחוברת לפחות מכזית של אוכל אינה נחשבת הגנה לעניין טומאה, בניגוד לדעתו של רב, הסבור שהיא נחשבת הגנה אלא אם כן היא מחוברת לפחות מפול של אוכל.

הגמרא משיבה: אם תרצה, אמור שרב מפרש את הברייתא כעוסקת במקרה של עצם המהווה הגנה. אם תרצה, אמור במקום זאת שרב מפרש את הברייתא כעוסקת במקרה של עצם המהווה ידית.

הגמרא מסבירה את תשובותיה: אם תרצה, אמור שהברייתא עוסקת במקרה של עצם המשמשת ידית, ורב אמר את דעתו בהתאם לדעתו של רבי יהודה בן נקוסא, הסובר שהבית אינו נטמא, משום שהוא מחזיק שידית המחוברת לפחות מכזית בשר אינה מטמאה. ואם תרצה, אמור שהברייתא עוסקת במקרה של עצם המשמשת שומר, ורב אמר את דעתו בהתאם לדעתו של התנא הראשון, הסובר שהבית טמא, משום שהוא מחזיק ששומר המחובר לפחות מכזית בשר מטמא אם הבשר הוא לפחות בכפול.

ורבי יוחנן יכול היה לומר שכל הברייתא עוסקת במקרה של עצם המשמשת ידית, ורבי יוחנן אמר את דעתו בהתאם לדעת התנא הראשון, הסבור שהבית נטמא משום שהוא מחזיק שידית המחוברת לפחות מכזית אוכל מטמאה. אך הוא לא אמר את דעתו בהתאם לדעתו של יהודה בן נקוסא, הסבור שהבית אינו נטמא.

בוא ושמע קושיה נוספת על דעותיהם של רב ורבי יוחנן מן התוספתא (עוקצין ב:ה): רבי יהודה אומר: לגבי עצם ירך שיש עליה בשר בשיעור כזית, הבשר מושך את כל עצם הירך לטומאה אם חלק כלשהו מעצם הירך בא במגע עם שרץ מת. החכם המכונה אחרים אומר: אפילו אם אין עליה אלא בשר בשיעור פול על עצם הירך, הוא מושך את כל עצם הירך לטומאה.

הגמרא שואלת: באיזה אופן מפרש רב ברייתא זו? אם הברייתא דנה במקרה של עצם ירך המשמשת רק יד לבשר, הרי הסיפא של הברייתא קשה, שכן אחרים סבורים לכאורה שיד המחוברת לפחות מכזית בשר מטמאה, בניגוד לדעתו של רב. ואם הברייתא דנה במקרה של עצם ירך המשמשת שומר, הרי הרישא של הברייתא קשה, שכן רבי יהודה סבור לכאורה ששומר המחובר לפחות מכזית בשר אינו מטמא, בניגוד לדעתו של רב.

הגמרא משיבה: אם תרצה, אמור שהברייתא עוסקת במקרה של עצם ירך המשמשת יד, ורב אמר את דעתו בהתאם לדעתו של רבי יהודה, הסובר שיד המחוברת לפחות מכזית בשר אינה מטמאה. ואם תרצה, אמור במקום זאת שהברייתא עוסקת במקרה של עצם ירך המשמשת שומר, ורב אמר את דעתו בהתאם לדעה המובאת במילים: אחרים אומרים, שלפיה אפילו שומר המחובר לפחות מכזית בשר מטמא.

ורבי יוחנן יכול היה לומר שכל הברייתא עוסקת במקרה של עצם ירך המהווה הגנה, ורבי יוחנן קבע את דעתו בהתאם לדעה המכונה: אחרים אומרים, שלפיה אפילו הגנה המחוברת לכפול פול של בשר מטמאה.

הגמרא שואלת: כיצד דעתו של רבי יוחנן מתיישבת עם הדעה המכונה: אחרים אומרים? האם אין הם אומרים שמגן המחובר לכפול של בשר מטמא, ורבי יוחנן סבור שאפילו מגן המחובר לפחות מכפול של אוכל מטמא?

הגמרא משיבה: אחרים מסכימים שאפילו הגנה המחוברת לפחות מנפח פול מטמאת. אף על פי כן, מאחר שהתנא הראשון אומר את השיעור המסוים של כזית, אחרים אומרים גם את השיעור המסוים של נפח פול, אף על פי שלדעתם דין זה קיים גם לגבי שיעור של פחות מנפח פול.

רבא אמר: גם לשון הברייתא מדויקת, ומלמדת שאנו עוסקים בהגנה ולא בידית, שכן היא מלמדת את המקרה של עצם הירך, שיש בה מוח, ולכן העצם מגינה על האוכל שבתוכה. אילו הברייתא הייתה דנה בידית, הייתה מלמדת הלכה זו לגבי כל עצם אחרת המחוברת לבשר, ולא דווקא עצם הירך. למד ממנה שהברייתא דנה בהלכה של הגנה.

§הברייתא שהובאה לעיל מלמדת שאחרים אומרים: אפילו אם יש רק שיעור פול של בשר המחובר לעצם הירך, הוא גורם לכל עצם הירך להיטמא. נאמרה מחלוקת בנוגע לדעה זו. רבי חנינא אומר: כאשר אחרים אמרו את שיעור הפול, זהו שיעור מסוים, ואחרים סוברים שההלכה של הגנה חלה על תוספת רק אם מחובר אליה שיעור פול של אוכל. ורבי יוחנן אומר: אין זה שיעור מסוים. אחרים סוברים שההלכה של הגנה חלה אפילו אם הוא מחובר לפחות משיעור פול של אוכל.

הגמרא שואלת: כיצד ייתכן שרבי יוחנן סבור שאין זו מידה מסוימת? והרי הברייתא מלמדת במפורש את המידה של כפול? הגמרא משיבה: אכן, אחרים סבורים ששומר המחובר אפילו לפחות מכפול של אוכל מטמא. אך מאחר שהתנא הראשון אומר את המידה המסוימת של כזית, אחרים אף אומרים את המידה המסוימת של כפול, אף על פי שלדעתו דינו כן גם לגבי מידה הפחותה מכפול.

הגמרא מציעה: בוא ושמע ראיה נגד דעתו של רב ממה ששנוי במשנה (עוקצין א:ה): רבי אלעזר בן עזריה מטהר תרמיל שיש בו פולין שבא במגע עם שרץ מת, והוא טהור. מאחר שהפולין גדולים ואינם זקוקים להגנת התרמיל, אין התרמיל נחשב להגנה עבור הפולין ולכן אינו מעביר טומאה. אבל הוא מטמא תרמיל שיש בו קטניות קטנות יותר שבא במגע עם שרץ מת, והוא טמא אפילו אם רק גרגר אחד מחובר לתרמיל, מפני שאדם רוצה להשתמש בתרמיל בשעת הטיפול בקטניות כדי שלא יזיק להן, ולכן הוא נחשב להגנה, שמעבירה טומאה. לכאורה, רבי אלעזר בן עזריה סבור שאפילו הגנה המחוברת לפחות מכשיעור פול של אוכל מעבירה טומאה, בניגוד לדעתם של רבי חנינא ורב.

הגמרא דוחה הוכחה זו: ההסבר של אותה משנה הוא בהתאם למה שרב אחא, בנו של רבא, אמר בהקשר של דיון אחר: אותה משנה עוסקת במקרה שבו שרץ מת בא במגע עם העוקץ שאליו מחובר התרמיל, אך לא עם התרמיל עצמו. ולכן ההלכה במשנה אינה נוגעת לעניין ההגנה; אלא היא בנוגע לעניין של יד, שכן העוקץ משמש יד לתרמיל ולתבואה המחוברת אליו.

גם כאן, ביחס להוכחה זו אפשר להשיב שהמשנה עוסקת במקרה שבו שרץ מת בא במגע עם הגבעול, ולכן ההלכה במשנה היא לגבי עניינו של יד. מאחר שהמשנה מתייחסת לגבעול, ולגבעול יש עליו תרמילים רבים, הוא משמש יד ליותר מכזית אוכל, והדבר עולה בקנה אחד עם דעותיהם של רבי חנינא ורב. ולמה מתכוון רבי אלעזר בן עזריה כשהוא אומר שבמקרה של קטניות, הגבעול טמא מפני שרוצים בשימוש הגבעול בעת המישוש [bemashmishan] של הקטניות? הוא מתייחס לשימוש [betashmishan], כלומר לנשיאת הקטניות באמצעות הגבעול.

בוא ושמע ראיה מאותו ששנה בית מדרשו של רבי ישמעאל: לגבי טומאת אוכלין נאמר בפסוק: "על כל זרע זרוע אשר יזרע" (ויקרא יא:לז), ללמד שכל הזרע כולו מקבל טומאה כאשר הוא במצב שבו דרכן של בני אדם להוציאו לשדה לזריעה: וזה חל על חיטה בקליפתה, ושעורה בקליפתה, ועדשים בקליפותיהן. מכאן נלמד שקליפות ושאר תוספות המגינות על האוכל נחשבות חלק מן האוכל. ומכיוון שגרגרי חיטה, שעורה ועדשים קטנים מכפול, קביעה זו מלמדת שאפילו הגנה המחוברת לפחות מכפול של אוכל מטמאה, בניגוד לדעת רבי חנינא ורב.

הגמרא דוחה הוכחה זו: גרגר הוא ישות מובחנת בפני עצמה, ולכן מעמדו שונה. ההלכה של הגנה חלה על ישות מובחנת אפילו אם שיעורה פחות מנפח פול.

§רב אושעיא מעלה דילמה: