האם זו דרשה שרבי יהודה הנשיא לימד שהיא מכוערת, שאתה דורש אחרת? הפסוק אומר לגבי דם של בהמה: "לא תאכלנו; על הארץ תשפכנו כמים" (דברים יב, כד), והפסוק הבא מוסיף: "לא תאכלנו; למען ייטב לך ולבניך אחריך." רבי יהודה הנשיא מלמד שהפסוק השני המיותר אינו מתייחס לאיסור דם. אלא, הפסוק מדבר על איסור בשר שנתבשל בחלב, ומלמד שהוא אסור באכילה.

האם אתה אומר שהפסוק מדבר על האיסור של בשר שנתבשל בחלב? או שמא הוא רק מתייחס לאחד מן האיסורים האחרים בתורה? אתה אומר: צא ולמד משלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן, שאחת מהן היא: דבר הלמד מעניינו. למה מתייחסים הפסוקים הסמוכים? הם מתייחסים לבהמות מוקדשות שנפדו, שהן שילוב של שני סוגים: הן חולין בכך שמותר לאוכלן, אך אסורות בגיזה ובעבודה, כבהמות מוקדשות. אף כאן, אפשר להסיק שהפסוק מתייחס לאיסור הכולל שני סוגי מאכל, כלומר, האיסור של בשר שנתבשל בחלב.

ריש לקיש השיב לרבי יוחנן: הדרשה שלי עדיין נחוצה, שכן אילו המקור לאיסור אכילת בשר שנתבשל בחלב היה מאותו פסוק שהביא רבי יהודה הנשיא בלבד, הייתי אומר שאמירה זו חלה רק על איסור האכילה של בשר שנתבשל בחלב, אך לא על איסור הפקת הנאה ממנו. הפסוק שהובא לגבי קרבן הפסח מלמד אותנו שאפילו הפקת הנאה אסורה, כשם שאסור להפיק הנאה מקרבן פסח שנפסל.

הגמרא שואלת: ורבי יהודה הנשיא, מניין הוא לומד שבשר שנתבשל בחלב אסור בהנאה? הגמרא משיבה: הוא לומד זאת מכאן, שכן נאמר כאן: "כי עם קדוש [kadosh] אתה לה' אלוהיך. לא תבשל גדי בחלב אמו" (דברים יד:כא). ונאמר להלן: "ולא יהיה קדש [kadesh] מבני ישראל" (דברים כג:יח). הלשונות הדומות מלמדות שכשם שלהלן, איסור משכב זכר הוא איסור הכרוך בהנאה, כלומר, בהפקת הנאה, ולא באכילה, כך אף כאן, בשר שנתבשל בחלב אסור לעניין הפקת הנאה.

בבית מדרשו של רבי אליעזר לימדו: הפסוק קובע: "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה; לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי; כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ; לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (דברים י״ד:כ״א). התורה קבעה את איסור הבשר שנתבשל בחלב לאחר ההלכה של נבלת בהמה כדי ללמד שכאשר אתה מוכר נבלה לגוי, לא תבשל אותה בחלב ואז תמכור אותה, כלומר, בשר שנתבשל בחלב אסור בהנאה ואין למוכרו.

בית מדרשו של רבי ישמעאל לימד: התורה אומרת שלוש פעמים: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג:יט, לד:כו; דברים יד:כא). פסוק אחד בא ללמד על האיסור של אכילה של בשר שנתבשל בחלב, ופסוק אחד בא ללמד על האיסור להפיק ממנו הנאה, ופסוק אחד בא ללמד על האיסור של בישול בשר בחלב.

כך נלמד בברייתא: איסי בן יהודה אומר: מנין נלמד שאסור לאכול בשר שנתבשל בחלב? נאמר כאן: "כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך. לא תבשל גדי בחלב אמו" (דברים י״ד:כ״א). ונאמר להלן: "ואנשי קודש תהיון לי; ובשר בשדה טרפה לא תאכלו [טרפה]; לכלב תשליכון אותו" (שמות כ״ב:ל׳). מה להלן אסור לאכול טרפה, אף כאן אסור לאכול בשר בחלב.

ומן זה למדתי רק שהוא אסור באכילה. מנין לי שהוא אסור בהנאה גם כן? אתה יכול לומר שאפשר ללמוד זאת בקל וחומר: מה לגבי איסור אכילת פירות עץ בשלוש השנים הראשונות לאחר נטיעתו [ערלה], שנידון לקולא יותר שכן לא נעשתה עבירה בנטיעת העץ ובהוצאת פירותיו, ואף על פי כן הוא אסור בהנאה, האם אין זה מן הדין שבשר שנתבשל בחלב, שלגביו נעשתה עבירה, יהיה אסור בהנאה?

הגמרא דוחה זאת, שכן עורלה מפגינה חומרה ייחודית: מה ייחודי בעורלה? היא ייחודית בכך שמעולם לא היה לה זמן שבו הייתה ראויה. כך אי אפשר לומר על בשר וחלב, שכל אחד מהם היה מותר בפני עצמו לפני שהתבשלו יחד.

הגמרא מציעה: לחם חמץ בפסח יוכיח את הנקודה, שהרי היה לו זמן שבו היה ראוי, לפני פסח, ואף על פי כן אסור בהנאה. הגמרא דוחה גם היסק זה: מה מיוחד באכילת לחם חמץ בפסח? הוא מיוחד בכך שעונשו כרת, שלא כמו איסור בשר בחלב.

הגמרא מעירה: תן לאיסור של כלאים בכרם להוכיח את הנקודה, שכן הוא אינו ענוש בכרת, ואף על פי כן אסור להפיק הנאה מן התוצרת.

הגמרא שואלת: מדוע אני צריך גם את ההיקש הלשוני של איסי בן יהודה כדי ללמד את איסור האכילה וגם את הלימוד מקל וחומר כדי ללמד את איסור ההנאה? שיילמד הכול, גם איסור האכילה וגם איסור ההנאה, מקל וחומר מערלה: מה ערלה, שהיא קלה יותר, שלא נעשתה עבירה בנטיעת העץ, ואף על פי כן היא אסורה הן באכילה והן בהנאה; האם אין זה דין שבשר שנתבשל בחלב, שלגביו נעשתה עבירה, יהיה אסור הן באכילה והן בהנאה?

הגמרא משיבה: היסק זה יהיה בלתי תקף מפני שאפשר לומר: המקרים של מי שחורש בשור ובחמור, ומי שחוסם את פי הפרה ודש בה מוכיחים שהוא בלתי תקף. שכן באותם מקרים, נעברה באמצעותם עבירה, ואף על פי כן ההנאה מתוצרי המעשים הללו מותרת. אין אפשרות להפריך גזירה שווה באמצעות היגיון.

הגמרא שואלת עוד: מדוע אני צריך לומר, כפי שנאמר לעיל, שמקרה של כלאים בכרם מוכיח שההנאה מבשר בחלב אסורה? באותו שלב כבר הובאו שתי דוגמאות אחרות, ערלה וחמץ בפסח, כהוכחה. אף על פי שהן נדחו משום שלשתיהן יש חומרה ייחודית, לכל אחת מהן חסרה החומרה שיש בחברתה. לכן, הבה נאמר שמקרה של ערלה מוכיח שחומרת אכילת חמץ בפסח, כלומר עונש כרת, אינה רלוונטית, ולהפך. ותחזור ההיקש לנקודת המוצא שלה, ויילמד הדין לגבי בשר שנתבשל בחלב מן ההיקש ליסוד המשותף של שני המקורות, כלומר האיסור הן באכילה והן בהנאה.

רב אשי אמר: אי אפשר להציע דרשה כזו, מפני שאפשר לומר שמקרה של נבלת בהמה מוכיח שהיא אינה תקפה, שכן נבלת בהמה אסורה באכילה ועם זאת מותרת בהנאה.

רב מרדכי אמר לרב אשי: אנו אומרים בשם ריש לקיש כך: לגבי כל היקש הנלמד מן הצד השווה של שני מקורות, אפשר להפריך את ההיקש רק באמצעות פרטים סותרים של שני המקורות עצמם, למשל כאן, חומרה מסוימת המשותפת לערלה ולחמץ, אך לא לבשר בחלב. אי אפשר להפריך את ההיקש ממקרה חיצוני, כפי שאתה עושה.

הגמרא שואלת: אם כן, עדיין נותרת השאלה: מדוע שלא תילמד ההלכה באנלוגיה מן הצד השווה של ערלה וחמץ בפסח? הגמרא משיבה: מפני שאפשר לפרוך את האנלוגיה כך: מה מיוחד בצד השווה שלערלה וחמץ? ייחודם בכך ששניהם עוסקים בתוצרת הגדלה מן הארץ, ואילו בשר בחלב אינם גדלים מן הארץ.

הגמרא משיבה: אם כן, אם כך, אף עכשיו שהגמרא הביאה כלאים בכרם כדי להוכיח את הנקודה, גם הגזירה השווה ניתנת להפרכה באותו אופן: מה מיוחד באיסור של כלאים בכרם? הוא מיוחד בכך שמדובר בתוצרת הצומחת מן הקרקע.

רב מרדכי אמר לרב אשי: אנו אומרים בשם ריש לקיש כך: לגבי כל היקש הנלמד מן הצד השווה של שני מקורות, אפשר להפריך את ההיקש על ידי הזכרת כל גורם המשותף לשני מקרי המקור אך אינו מצוי במקרה הנידון. אך אין די בכך כדי להפריך היקש ממקור אחד למקור אחד באמצעות הנוסח הרגיל: לא, אם אמרת שההלכה חלה על מקרה המקור, שיש בו גורם ייחודי X, האם תאמר כן גם על המקרה הנידון, שאין בו גורם זה? אפשר להפריך היקשים כאלה בנוסח זה רק בדרך של קל וחומר, כלומר, אם הגורם הייחודי X הוא חומרה. אבל אי אפשר להפריך זאת על ידי הזכרה סתם של כל גורם ייחודי, למשל, שכלאים בכרם צומחים מן הקרקע.

הגמרא משיבה: אך אין צורך להעמיד את המקרה של כלאי הכרם בפני עצמו, שכן הוא מובא בנוסף למקרים של ערלה וחמץ. ממילא, זוהי למעשה דרשה מן הצד השווה של כל שלושת המקורות, ולא ממקרה יחיד אחד לחברו. אם כן, הבה נפריך את הדרשה מכולם: מה מיוחד בכל המקרים הללו? הם מיוחדים בכך שהם עוסקים בתוצרת הצומחת מן הקרקע.