Drashot AI Logo
מַעֲשֵׂה שַׁבָּת לִיתַּסְרוּ, דְּהָא ״תִּיעַבְתִּי לְךָ״ הוּא.
אז יהא תוצרה של פעולה שמחללת שבת, כגון מאכל שנתבשל בשבת, אסור באכילה, כשם שחילול שבת הוא דבר שעליו אומר אלוהים: עשיתי אותו תועבה לכם, בכך שאסור לבשל בשבת. כיצד ייתכן שמאכל זה יהיה אסור רק למי שבישל אותו כקנס מדברי חכמים, אך יהיה מותר לאחרים (ראו טו ע"א)?
אָמַר קְרָא: ״כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם״ – הִיא קֹדֶשׁ, וְאֵין מַעֲשֶׂיהָ קֹדֶשׁ.
הגמרא משיבה: תוצר של חילול שבת הוא חריג לכלל, שכן הפסוק קובע לגבי שבת: "כי קודש היא לכם" (שמות ל"א:י"ד). ניתן להסיק: היא, השבת עצמה, קדושה, אך התוצרים של מעשים המחללים אותה אינם קדושים, כלומר, אינם אסורים.
חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר, וְחוֹסֵם פִּי פָרָה וְדָשׁ בָּהּ, לִיתַּסְרוּ, דְּהָא ״תִּיעַבְתִּי לְךָ״ הוּא!
הגמרא מעלה קושי נוסף: אם אדם חורש בשור ובחמור יחד, ובכך עובר על האיסור שבדברים כ״ב:י׳, או אם אדם חוסם את פי הפרה ודש בה, ובכך עובר על האיסור שבדברים כ״ה:ד׳, הזרעים או התבואה שנדושה צריכים להיות אסורים באכילה לפי העיקרון האמור לעיל, שכן אלו שתיהן דרכים שתיעבתי לכם.
הַשְׁתָּא, וּמָה שַׁבָּת דַּחֲמִירָא, מַעֲשֶׂיהָ מוּתָּרִים; הָנֵי, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
הגמרא משיבה: כעת משהתברר שתוצרי חילול שבת מותרים, ניתן להסיק את הדבר הבא באמצעות קל וחומר: כשם שלגבי שבת, שהיא חמורה יותר, תוצרי מעשים אסורים מותרים; האם לא כל שכן לגבי איסורים אלה של חרישה בשור ובחמור יחד ודישה בבעל חיים חסום, שהם קלים יותר, שתוצרי המעשים האסורים יהיו מותרים?
כִּלְאֵי זְרָעִים לִיתַּסְרוּ, דְּהָא ״תִּיעַבְתִּי לְךָ״ הוּא! מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי כִּלְאֵי הַכֶּרֶם ״פֶּן תִּקְדַּשׁ״ – ״פֶּן תּוּקַד אֵשׁ״, מִכְּלָל דְּכִלְאֵי זְרָעִים שְׁרוּ.
הגמרא מקשה: כלאי זרעים שנזרעו יחד צריכים להיות אסורים באכילה, שהרי זהו דבר שאת הנהגתו תיעבתי לכם. הגמרא מסבירה: לומדים אחרת מן העובדה שהרחמן גילה לגבי כלאים בכרם: “לא תזרע כרמך כלאים; פן תבואת הזרע אשר תזרע תקדש [pen tikdash]” (דברים כ״ב:ט׳). חז״ל קוראים את הביטוי “תקדש [pen tikdash]” כאילו נאמר: פן תוקד אש [pen tukad esh], ומכאן שכלאים בכרם חייבים בהשמדה כדי שלא תופק מהם כל הנאה. מאחר שדבר זה נאמר במפורש דווקא לגבי כרם, אפשר להסיק מכאן ששאר כלאי זרעים מותרים.
וְאֵימָא: כִּלְאֵי כֶרֶם אֲסוּרִין בֵּין בַּאֲכִילָה בֵּין בַּהֲנָאָה, כִּלְאֵי זְרָעִים בַּאֲכִילָה אֲסִירִי, בַּהֲנָאָה שְׁרוּ. אִיתַּקּוּשׁ לְכִלְאֵי בְהֵמָה, דִּכְתִיב: ״בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם״, מָה בְּהֶמְתְּךָ – הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה מוּתֶּרֶת, אַף שָׂדְךָ – הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ מוּתָּר.
הגמרא מקשה: אבל אמור במקום זאת שייחודיותם של כלאים בכרם היא שהם אסורים הן באכילה והן בהנאה, ואילו כלאי זרעים אסורים באכילה אך מותרים בהנאה. הגמרא משיבה: אי אפשר לומר שכלאי זרעים אסורים באכילה, שכן הם נסמכו בתורה לכלאי בהמה, שוולדותיהם מותרים. כפי שנאמר: "את בהמתך לא תרביע כלאים; שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא יט:יט). הסמיכות מלמדת שכשם שלגבי בהמתך, הבהמה הבאה ממינים שונים מותרת, כך גם לגבי שדך, אותו יבול הבא מכלאי זרעים מותר.
וְכִלְאֵי בְהֵמָה גּוּפַיְיהוּ מְנָא לַן? מִדַּאֲסַר רַחֲמָנָא כִּלְאַיִם לַגָּבוֹהַּ, מִכְּלָל דִּלְהֶדְיוֹט שְׁרֵי.
הגמרא שואלת: ומה באשר לכלאי בהמה עצמם, מנין לנו שנולדיהם מותרים? הגמרא משיבה: מן העובדה שהרחמן אוסר את ולדות כלאי הבהמה להקרבה לגבוה על המזבח (ראו לח ע"ב), למד מכך בהיקש שהם מותרים להדיוט לאכילה.
אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לִיתְּסַר! מִדַּאֲסַר רַחֲמָנָא מְחוּסַּר זְמַן לַגָּבוֹהַּ, מִכְּלָל דִּלְהֶדְיוֹט שְׁרֵי.
הגמרא מעלה קושי נוסף: אם ובנה שנשחטו באותו יום צריכים להיות אסורים באכילה, שכן גם זו פרקטיקה שנעשתה מתועבת. הגמרא משיבה: מן העובדה שהרחמן אוסר בעל חיים שזמנו עדיין לא הגיע, כלומר, שהוא בן פחות משמונה ימים, כקרבן לעליון (ויקרא כב:כז), למד בדרך היסק שבעלי חיים כאלה מותרים להדיוטות לאכילה. ולד של אם שנשחטה באותו יום נחשב אף הוא לבעל חיים שזמנו עדיין לא הגיע, שכן האיסור לשוחטו מוגבל לאותו יום.
שִׁילּוּחַ הַקֵּן לִיתְּסַר! לֹא אָמְרָה תּוֹרָה ״שַׁלַּח״ לְתַקָּלָה.
הגמרא מעלה קושי אחרון: אם אדם עבר על המצווה המחייבת לשלח את האם מעל הקן, כפי שנאמר: "לא תיקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם" (דברים כ״ב:ו׳–ז׳), ובית הדין הורה לו לשחרר את האם, אותה ציפור אם צריכה להיות אסורה לכול, שכן גם מנהג זה הוא תועבה. הגמרא משיבה: התורה לא אמרה: שלח אותה, אם הדבר עלול להוביל לתקלה. אילו הציפור הייתה אסורה, התורה לא הייתה מצווה לשלח אותה, שמא אחרים יאכלוה בשגגה.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִנַּיִן לְבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁאָסוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״מְבֻשָּׁל״. מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״מְבֻשָּׁל״? לוֹמַר לְךָ יֵשׁ לְךָ בִּשּׁוּל אַחֵר שֶׁהוּא כָּזֶה, וְאֵי זֶה – זֶה בָּשָׂר בְּחָלָב.
§ ריש לקיש אומר: מנין נלמד שבשר שנתבשל בחלב אסור באכילה? הפסוק אומר לגבי קרבן הפסח: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים" (שמות יב:ט). מאחר שאין צורך שהפסוק יאמר: "מבושל בכל דרך," שכן היה יכול לומר בפשטות: "מבושל." מה משמעות הדבר כאשר הפסוק אומר: "מבושל בכל דרך?" הדבר נכלל כדי ללמדך שיש דרך אחרת של בישול, שהתוצר שלה אסור כמו זה. ואיזה בישול הוא זה? זהו בשר שנתבשל בחלב.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן:
רבי יוחנן אמר לריש לקיש:

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria