וּמִשְׁפְּיֵיהּ.
פעולה זו תאפשר לדם המטפטף מן הבשר להידבק אל המלח שעל דפנות הכלי, בעוד שהשומן יצוף למעלה. וכאשר מרוקנים את הקיבול, עליו להטות אותו בעדינות כדי לשפוך את השומן לכלי אחר מבלי שיתערבב בדם.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא לְרַב אָשֵׁי: וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: כִּכָּר שֶׁחָתַךְ עָלֶיהָ בָּשָׂר אָסוּר לְאׇכְלָהּ! שָׁאנֵי הָתָם, דְּאַגַּב דּוּחְקָא דְסַכִּינָא פָּלֵיט.
רב אחא, בנו של רב איקא, אמר לרב אשי: וכי שמואל באמת אמר זאת, שמשעה שאדמימות הבשר פגה מותר להניח כלי תחתיו? והרי שמואל אמר: אסור לאכול כיכר לחם שעליה חתכו בשר צלוי? לכאורה הוא סבור שהבשר מכיל דם גם לאחר שסיים להיצלות. רב אשי השיב: שמואל סבור שהבשר שוב אינו פולט דם לאחר שאדמימותו פגה. ואשר לפסיקתו בעניין כיכר לחם, שונה הדבר שם, שכן מחמת לחץ הסכין הבשר פולט עוד דם.
אָמַר רַב נַחְמָן: דָּגִים וְעוֹפוֹת שֶׁמְּלָחָן זֶה עִם זֶה – אֲסוּרִין. הֵיכִי דָמֵי? אִי בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְנוּקָּב – אֲפִילּוּ עוֹפוֹת וְעוֹפוֹת נָמֵי אֲסִירִי, אִי בִּכְלִי מְנוּקָּב – אֲפִילּוּ דָּגִים וְעוֹפוֹת נָמֵי שְׁרֵי.
§ רב נחמן אומר: אם מלח אדם דג ועופות יחד, הדג אסור באכילה משום הדם שהוא סופג מן העופות. הגמרא שואלת: מהן הנסיבות של פסיקה זו? אם הניחו אותם בכלי שאינו מנוקב, שבו הדם הנפלט מן העופות ייקווה, אז אפילו אם מלח עוף ועוף יחד, הם צריכים להיות אסורים, שכן הדם הנפלט מעוף אחד ייספג באחר. ואם מדובר במקרה של כלי מנוקב, שממנו הדם יכול לזרום, אז אפילו אם מולחים דגים עם עופות הדגים צריכים להיות מותרים.
לְעוֹלָם בִּכְלִי מְנוּקָּב, וְדָגִים מִשּׁוּם דִּרְפוּ קְרָמַיְיהוּ קָדְמִי וּפָלְטִי, וְעוֹפוֹת קְמִיטִי, בָּתַר דְּנָיְחִי דָּגִים פָּלְיטִי עוֹפוֹת, וַהֲדַר בָּלְעִי מִינֵּיהּ.
הגמרא משיבה: למעשה, הפסיקה מתייחסת לכלי מנוקב. והדגים אסורים מפני שעורם רך, ולכן כאשר מולחים אותם הם פולטים את דמם תחילה, ואילו עורם של עופות הוא קשה. לאחר שהדגים מסיימים לפלוט את דמם, העופות ממשיכים לפלוט את דמם, ואז הדגים סופגים מהם דם . אם מולחים שתי עופות יחד, הם פולטים את דמם בו-זמנית, ואף אחד מהם לא יספוג דם מבחוץ בשעה שהוא פולט את דמו שלו.
רַב מָרִי בַּר רָחֵל אִימְּלַח לֵיהּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה בַּהֲדֵי בְּשַׂר טְרֵפָה, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא.
הגמרא מספרת: בשר של בהמה שנשחטה נמלח עבור רב מרי בר רחל יחד עם בשר אסור של בהמה שהייתה בה פציעה שהייתה גורמת לה למות בתוך שנים עשר חודש [tereifa], בכלי מנוקב, כדרך שבדרך כלל מולחים בשר. הוא בא לפני רבא לשאול האם הבשר הכשר נאסר, שכן אולי לא היה סופג טעם מן הבשר הלא-כשר בשעה שהוא עצמו פולט דם.
אֲמַר לֵיהּ: ״הַטְּמֵאִים״ – לֶאֱסוֹר צִירָן, וְרוֹטְבָן, וְקֵיפֶה שֶׁלָּהֶן.
רבא אמר לו: כאשר הפסוק אומר, לגבי מאכלות אסורות: "אלה הם הטמאים לכם" (ויקרא יא:לא), ה"א הידיעה הנוספת באה לאסור לא רק את בשרם אלא גם את המוהל שלהם הנפלט על ידי המלחה, ואת הרוטב שלהם, ואת התבלינים שלהם שבהם הם מתבשלים. אפילו בזמן שהבשר הכשר פולט את דמו, הוא עדיין סופג את מיצי הבשר הלא כשר, הנספגים בקלות רבה יותר מן הדם.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria