ומי שנודר שבשר אסור עליו, מותר לו לאכול בשר דגים וחגבים.

גמרא: מאחר שהמשנה אינה מבחינה בין בשר בהמה לבין בשר עוף, ניתן ממילא להסיק שבשר עוף שנתבשל בחלב אסור מן התורה, בדיוק כמו בשר בהמה. כשיטת מי היא פסיקה זו? היא אינה כשיטת רבי עקיבא, שכן אם תאמר שהיא כשיטת רבי עקיבא, והרי הוא אמר שאיסור בשר חיה ועוף שנתבשל בחלב אינו מן התורה?

הגמרא ממשיכה: אבל אמור את הסיפא של המשנה: מי שנודר שבשר אסור עליו, מותר לו לאכול בשר דגים וחגבים. ניתן אפוא להסיק שמאסור לו לאכול עופות. אם כן, כאן אנו מגיעים לשיטתו של רבי עקיבא, שאמר: כל דבר ששליח שנשלח לקנות פריט מסוים היה שואל עליו, מתוך שאינו בטוח אם הוא נחשב לסוג זה של פריט, הרי הוא נחשב מינו.

כפי שנלמד במשנה (נדרים נד ע"א): מי שנודר שירקות אסורים עליו, מותר לו לאכול דלועים, שכן בני אדם אינם רגילים בדרך כלל לראות בדלועים סוג של ירק, אבל רבי עקיבא סבור שאסור לו לאכול דלועים. החכמים אמרו לרבי עקיבא: והרי מצוי הדבר שאדם אומר לשלוחו: קנה לנו ירקות, והשליח, לאחר שלא מצא ירקות, חוזר ואומר: לא מצאתי אלא דלועים. מכאן שדלועים אינם נחשבים ירקות.

רבי עקיבא אמר להם: כך הוא הדבר, וזה מוכיח שדעתי נכונה. האם השליח חוזר ואומר: מצאתי רק קטניות? אלא, ברור שדלועים כלולים בקטגוריה של ירקות, אף על פי שהם שונים מירקות אחרים, ולכן השליח מסביר שמצא רק דלועים, ושואל אם עליו לקנותם. אבל קטניות אינן כלולות בקטגוריה של ירקות, ולכן שליח כלל לא ישאל עליהן. לפיכך, רבי עקיבא צריך גם לסבור שמי שנדר שהבשר אסור עליו, אסור באכילת עופות. ואם כן, הרישא של המשנה היא בהתאם לדעת החכמים, החולקים על רבי עקיבא, והסיפא היא בהתאם לדעת רבי עקיבא.

רב יוסף אמר: אין בכך קושי. המשנה כולה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא, והוא מנסח את המשנה לפי דעותיהם של תנאים שונים. בסיפא, לעניין נדרים, הוא סובר בהתאם לדעתו של רבי עקיבא, ואילו ברישא, לעניין בשר שנתבשל בחלב, הוא סובר בהתאם לדעתם של חכמים.

רב אשי אמר הסבר אחר: כל המשנה היא בהתאם לדעתו של רבי עקיבא, כפי שעולה מן הסיפא, בעניין נדרים. ואשר לחלק הראשון של המשנה, כך היא אומרת: אסור לבשל כל בשר המבושל בחלב, חלק מסוגי הבשר מדין תורה, כלומר, של בהמות, וחלק מסוגי הבשר מדברי חכמים, כלומר, של חיות ועופות. איסור זה חל על כל סוגי הבשר למעט בשר דגים וחגבים, שהם אינם אסורים, לא מדין תורה ולא מדברי חכמים.

§ המשנה מוסיפה ללמד: ואסור להניח כל בשר עם גבינה על שולחן אחד. אמר רב יוסף: יש להסיק מן הסעיף הזה שאכילת בשר עוף שנתבשל בחלב אסורה מן התורה. שכן, אם עולה על דעתך שהאיסור לאוכלו חל רק מדברי חכמים, הרי זה משום שאכילת בשר עוף שנתבשל בחלב היא כשלעצמה גזירה דרבנן, שמא יבוא אדם לאכול בשר בהמה בחלב. וכי נגזור על הנחה של עוף עם גבינה על שולחן אחד משום האפשרות של אכילה, שהיא עצמה גזירה? חכמים אינם גוזרים גזירה אחת כדי למנוע עבירה על גזירה אחרת.

הגמרא שואלת: ומנין אתה אומר שאין אנו גוזרים גזירה דרבנן אחת כדי למנוע עבירה על גזירה דרבנן אחרת? המקור הוא כפי שלמדנו במשנה (חלה ד:ח): חלה מחוץ לארץ ישראל, שחייבת להיאכל על ידי כהן,