Drashot AI Logo
הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא, אוֹמֵר: ״הִתְכַּבְּדוּ מְכוּבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַרְפּוּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי וְאָבֹא אֲלֵיכֶם״. אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דִּלְמָא שָׁבְקִי לֵיהּ וְאָזְלִי. אֶלָּא לֵימָא: ״שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סִמְכוּנִי סִמְכוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם״. כִּי נָפֵיק, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ ... אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחׇכְמָה, וּבָרָא בּוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלָלִים חֲלָלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ״.
הנכנס לבית הכיסא אומר למלאכים המלווים אותו בכל עת:
התכבדו, נכבדים קדושים, משרתי העליון ,
תנו כבוד לאלוהי ישראל,
הניחוני עד שאכנס ואעשה את צרכי ואשוב אליכם .
אמר אביי: לא יאמר אדם כך, שמא יניחוהו וילכו. אלא יאמר:
שמרוני, שמרוני,
סייעוני, סייעוני,
סמכוני, סמכוני,
המתינו לי, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן זהו דרך האדם.
בצאתו, אומר:
ברוך…אשר יצר את האדם בחכמה,
וברא בו נקבים נקבים וחלולים חלולים.
גלוי וידוע לפני כיסא כבודך
שאם ייפתח אחד מהם או ייסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך.
מַאי חָתֵים? אָמַר רַב: ״רוֹפֵא חוֹלִים״. אָמַר שְׁמוּאֵל: קָא שַׁוִּינְהוּ אַבָּא לְכוּלֵּי עָלְמָא קְצִירֵי. אֶלָּא: ״רוֹפֵא כׇל בָּשָׂר״. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ — ״רוֹפֵא כׇל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״.
הגמרא שואלת: במה יש לחתום ברכה זו? רב אמר: יש לחתום: ברוך…רופא חולים. שמואל אמר: אבא, רב, עשה את כולם חולים. אלא, יש לומר: רופא כל בשר. רב ששת אמר: יש לחתום: עושה מעשים נפלאים. רב פפא אמר: לכן, נאמר את שניהם: רופא כל בשר, ועושה מעשים נפלאים.
הַנִּכְנָס לִישַׁן עַל מִטָּתוֹ, אוֹמֵר מִ״שְּׁמַע יִשְׂרָאֵל״ עַד ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״, וְאוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … הַמַּפִּיל חַבְלֵי שֵׁינָה עַל עֵינַי וּתְנוּמָה עַל עַפְעַפַּי, וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁתַּשְׁכִּיבֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתֵן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתַרְגִּילֵנִי לִידֵי מִצְוָה, וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִידֵי עֲבֵירָה, וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא, וְלֹא לִידֵי עָוֹן, וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְיִשְׁלוֹט בִּי יֵצֶר טוֹב, וְאַל יִשְׁלוֹט בִּי יֵצֶר הָרָע. וְתַצִּילֵנִי מִפֶּגַע רַע, וּמֵחֳלָאִים רָעִים. וְאַל יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְהִרְהוּרִים רָעִים. וּתְהֵא מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כּוּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ״.
הגמרא ממשיכה לצטט ברכות נוספות הנאמרות כחלק משגרת יומו של אדם. הנכנס לישון על מיטתו אומרשמע על מיטתו משמע ישראל עד והיה אם שמוע. לאחר מכן הוא אומר:
ברוך…המפיל חבלי שינה על עיניי ותנומה על עפעפיי,
ומאיר לאישון בת עין.
יהי רצון מלפניך, ה' אלוהיי,
שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך,
ותרגילני למצוות ואל תרגילני לעבירה,
ואל תביאני לא לידי טעות, ולא לידי עוון, ולא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.
ויהא יצר טוב שולט בי
ואל ישלוט בי יצר הרע.
והצילני מפגע רע ומחלות רעות.
ואל יבהלוני לא חלומות רעים ולא הרהורים רעים.
ותהא מיטתי שלמה לפניך, שלא יהא זרעי פגום.
והאר עיניי בבוקר פן אישן שנת מוות, ולא אקיץ עוד.
ברוך אתה ה', המאיר לכל העולם כולו בכבודו.
כִּי מִתְּעַר אוֹמֵר: ״אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה יְצַרְתָּהּ בִּי, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִיטְּלָהּ מִמֶּנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לְעָתִיד לָבֹא. כׇּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כׇּל הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים״.
כאשר אדם מתעורר, הוא אומר:
אלוהיי, הנשמה שנתת בי טהורה היא.
אתה יצרתה בי,
אתה נפחתה בי,
ואתה משמרה בקרבי.
יום אחד תיטול אותה ממני ותחזירה בי לעתיד לבוא.
כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך,
ה׳ אלוהיי ואלוהי אבותיי, ריבון כל העולמים, אדון כל הנשמות.
ברוך אתה ה׳, המחזיר נשמות לפגרים מתים.
כִּי שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹלָא, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה״. כִּי פָּתַח עֵינֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … פּוֹקֵחַ עִוְּרִים״. כִּי תָּרֵיץ וְיָתֵיב, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … מַתִּיר אֲסוּרִים״. כִּי לָבֵישׁ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים״. כִּי זָקֵיף, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … זוֹקֵף כְּפוּפִים״. כִּי נָחֵית לְאַרְעָא, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם״. כִּי מְסַגֵּי, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר״. כִּי סַיֵּים מְסָאנֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה לִי כׇּל צׇרְכִּי״. כִּי אָסַר הֶמְיָינֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה״. כִּי פָּרֵיס סוּדָרָא עַל רֵישֵׁיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה״.
עם שמיעת קול התרנגול, יש לומר: ברוך…אשר נתן ללב [שכוי] בינה להבחין בין יום ובין לילה.
עם פקיחת עיניו, יש לומר: ברוך…הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.
עם הזדקפותו בישיבה, יש לומר: ברוך…מתיר אסורים.
עם לבישת בגדיו, יש לומר: ברוך…מלביש ערומים, שכן היו ישנים בלא בגדים.
עם עמידתו זקוף, יש לומר: ברוך…זוקף כפופים.
עם ירידתו ממיטתו לקרקע, יש לומר: ברוך…רוקע הארץ על המים, כהודיה על בריאת קרקע מוצקה שעליה אפשר ללכת.
עם הליכתו, יש לומר: ברוך…המכין מצעדי גבר.
עם נעילת נעליו, יש לומר: ברוך…שעשה לי כל צרכי, שכן נעליים הן צורך בסיסי.
עם חגירת חגורתו, יש לומר: ברוך…אוזר ישראל בגבורה.
עם פרישת טלית על ראשו, יש לומר: ברוך…עוטר ישראל בתפארה.
כִּי מִעֲטַף בְּצִיצִית, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית״. כִּי מַנַּח תְּפִילִּין אַדְּרָעֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין״, אַרֵישֵׁיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין״. כִּי מָשֵׁי יְדֵיהּ ,לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם״. כִּי מָשֵׁי אַפֵּיהּ, לֵימָא: בָּרוּךְ … הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁינָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבְּקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְאַל תְּבִיאֵנִי לֹא לִידֵי חֵטְא, וְלֹא לִידֵי עָוֹן, וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְכוֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לָךְ. וְרַחֲקֵנִי מֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנִי בְּיֵצֶר טוֹב וּבְחָבֵר טוֹב בְּעוֹלָמֶךָ. וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכׇל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל רוֹאַי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.
בעת שמתעטף בציצית, יש לומר: ברוך…אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בטלית עם ציצית.
בעת שמניח תפילין של יד, יש לומר: ברוך…אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין.
בעת שמניח תפילין של ראש יש לומר: ברוך…אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות תפילין.
בעת נטילת ידיים: ברוך…אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים.
בעת רחיצת פניו, אומר: ברוך…המעביר חבלי שינה מעיניי ותנומה מעפעפיי.
ויהי רצון מלפניך, ה׳ אלוהיי, שתרגילני בתורתך,
ותדביקני במצוותיך, ואל תביאני לידי עבירה,
ולא לידי טעות, ולא לידי עוון, ולא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.
כוף את יצרי הרע להשתעבד לך,
והרחיקני מאדם רע ומחבר רע.
ועזרני להידבק ביצר הטוב ובחבר טוב בעולמך.
ותנני, היום ובכל יום, לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואיי,
ותגמלני חסדים טובים.
ברוך אתה ה׳, גומל חסדים טובים לעמו ישראל.
חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ כּוּ׳: מַאי ״חַיָּיב לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה״? אִילֵּימָא כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, וְהָתְנַן עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, עַל בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת אוֹמֵר ״בָּרוּךְ … דַּיַּין הָאֱמֶת״! אָמַר רָבָא: לֹא נִצְרְכָה, אֶלָּא לְקַבּוֹלִינְהוּ בְּשִׂמְחָה.
למדנו במשנה: חייב אדם לברך על הרעה הבאה עליו כשם שהוא מברך על הטובה הבאה עליו. הגמרא שואלת: מה פירוש הדבר: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה? אם נאמר שכוונת הדבר היא שכשם שמברך אדם על מאורע טוב בנוסח: הטוב והמטיב, כך גם מברך על פורענות בנוסח: הטוב והמטיב, והרי שנינו במשנתנו שעל בשורות טובות אומר: הטוב והמטיב, ואילו על בשורות רעות אומר: ברוך... דיין האמת? אלא, אמר רבא: דברי המשנה נצרכו רק ללמדנו לקבל בשורות רעות בשמחה כשם שמקבלים בשורות טובות, ולא להורות איזו ברכה יש לברך.
אָמַר רַב אַחָא מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי: מַאי קְרָא — ״חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ ה׳ אֲזַמֵּרָה״. אִם חֶסֶד — אָשִׁירָה, וְאִם מִשְׁפָּט — אָשִׁירָה.
רב אחא אמר בשם רבי לוי: מהו הפסוק הרומז לכך? "אשירה חסד ומשפט; לך ה', אזמרה" (תהילים קא:א). רב אחא מסביר: אם זה חסד, אשירה, ואם זה משפט, אשירה. אודה לאל בשירה על הרע כשם שעל הטוב.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, מֵהָכָא: ״בַּה׳ אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר״. בַּה׳ אֲהַלֵּל דָּבָר — זוֹ מִדָּה טוֹבָה, בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר — זוֹ מִדַּת פּוּרְעָנוּת.
רבי שמואל בר נחמני אמר: הראיה היא מכאן, כפי שנאמר: "באלוהים אהלל דברו; בה' אהלל דברו" (תהילים נו:יא). הגמרא מסבירה כי "באלוהים אהלל דברו"; זו היא התגלות מידת החסד של אלוהים, ואילו: "בה' אהלל דברו"; זו היא מידת הייסורים; אפילו אם אלוהים מביא עליי ייסורים, עדיין אהלל אותו.
רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר: מֵהָכָא: ״כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה׳ אֶקְרָא״, ״צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה׳ אֶקְרָא״.
רבי תנחום אמר: הראיה היא מכאן, שנאמר: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (תהילים קטז:יג), וכן: "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" (תהילים קטז:ג–ד).
וְרַבָּנַן אָמְרִי, מֵהָכָא: ״ה׳ נָתָן וַה׳ לָקָח יְהִי שֵׁם ה׳ מְבֹרָךְ״.
והרבנים אמרו: הראיה היא מכאן, כפי שנאמר: "ה' נתן וה' לקח; יהי שם ה' מבורך" (איוב א:כא).
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד״.
רב הונא אמר שרב אמר שרבי מאיר אמר; וכן נשנה בברייתאבשם רבי עקיבא: לעולם ירגיל אדם את עצמו לומר: כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לטובה הוא עושה.
כִּי הָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דַּהֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא. מְטָא לְהַהִיא מָתָא, בְּעָא אוּשְׁפִּיזָא לָא יָהֲבִי לֵיהּ. אֲמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא — לְטָב״. אֲזַל וּבָת בְּדַבְרָא, וַהֲוָה בַּהֲדֵיהּ תַּרְנְגוֹלָא וַחֲמָרָא וּשְׁרָגָא. אֲתָא זִיקָא כַּבְיֵיהּ לִשְׁרָגָא. אֲתָא שׁוּנָּרָא אַכְלֵיהּ לְתַרְנְגוֹלָא. אֲתָא אַרְיָה אַכְלֵיהּ לַחֲמָרָא. אֲמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא — לְטָב״. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אֲתָא גְּיָיסָא, שַׁבְיַיהּ לְמָתָא. אֲמַר לְהוּ: לָאו אֲמַרִי לְכוּ כׇּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
הגמרא מספרת: כמו מעשה זה, כאשר רבי עקיבא היה מהלך בדרך והגיע לעיר אחת, ביקש מקום לינה ולא נתנו לו דבר. אמר: כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לטובה הוא עושה. הלך ולן בשדה, והיו עמו תרנגול, חמור ונר. באה משב רוח וכיבתה את הנר; בא חתול ואכל את התרנגול; ובא אריה ואכל את החמור. אמר: כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לטובה הוא עושה. באותו לילה בא חיל ולקח את העיר בשבי. התברר שרבי עקיבא לבדו, שלא היה בעיר ולא היה לו נר דולק, תרנגול מרעיש או חמור שיסגירו את מקומו, ניצל. אמר להם: וכי לא אמרתי לכם? כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה,

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria