אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִשְׁכִּים וְנָפַל פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו — הֲרֵי זֶה נְבוּאָה קְטַנָּה. תָּנוּ רַבָּנַן, שְׁלֹשָׁה מְלָכִים הֵם: הָרוֹאֶה דָּוִד בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. שְׁלֹמֹה — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. אַחְאָב — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
רבי יוחנן אמר: מי שהתעורר בבוקר ופסוק נופל מיד לתוך פיו, זוהי נבואה קטנה. חכמים לימדו: יש שלושה מלכים שמראם בחלום הוא בעל משמעות. הרואה את דוד בחלום, יצפה לחסידות; הרואה את שלמה, יצפה לחכמה; והרואה את אחאב, ידאג מפני פורענות.
שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים הֵם: הָרוֹאֶה סֵפֶר מְלָכִים — יְצַפֶּה לִגְדוּלָּה. יְחֶזְקֵאל — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. יְשַׁעְיָה — יְצַפֶּה לְנֶחָמָה. יִרְמְיָה — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
ישנם גם שלושה ספרי נביאים שהופעתם בחלום היא בעלת משמעות: מי שרואה את ספר מלכים צריך לצפות לגדולה, למלכות; מי שרואה את ספר יחזקאל צריך לצפות לחכמה, שכן מתואר בו מעשה המרכבה האלוהית; מי שרואה את ספר ישעיהו צריך לצפות לנחמה; ומי שרואה את ספר ירמיהו צריך לחשוש מפורענות, משום שירמיהו ניבא בהרחבה על פורענות מתקרבת.
שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים גְּדוֹלִים הֵם: הָרוֹאֶה סֵפֶר תְּהִלִּים — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת, מִשְׁלֵי — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה, אִיּוֹב — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
בדומה לכך, ישנם שלושה ספרים גדולים של כתובים שהופעתם בחלום נושאת משמעות מיוחדת: מי שרואה את ספר תהילים צריך לצפות לחסידות; מי שרואה את ספר משלי צריך לצפות לחכמה; מי שרואה את ספר איוב צריך לחשוש מפורענות.
שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים קְטַנִּים הֵם: הָרוֹאֶה שִׁיר הַשִּׁירִים בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. קֹהֶלֶת — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. קִינוֹת — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת. הָרוֹאֶה מְגִלַּת אֶסְתֵּר — נֵס נַעֲשָׂה לוֹ.
ישנם גם שלושה ספרים קטנים של כתובים שהופעתם בחלום היא בעלת משמעות: מי שרואה את שיר השירים בחלום צריך לצפות לחסידות, שכן הוא מתאר את אהבתו של אלוהים לישראל; מי שרואה את קהלת צריך לצפות לחכמה; מי שרואה את איכה צריך לחשוש מפורענות; ומי שרואה את מגילת אסתר, זהו סימן שייעשה נס למענו.
שְׁלֹשָׁה חֲכָמִים הֵם: הָרוֹאֶה רַבִּי בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה — יְצַפֶּה לַעֲשִׁירוּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
ישנם שלושה חכמים שהופעתם בחלום היא בעלת משמעות: מי שרואה את רבי יהודה הנשיא בחלום צריך לצפות לחכמה; מי שרואה את רבי אלעזר בן עזריה צריך לצפות לעושר, שכן היה עשיר במיוחד; ומי שרואה את רבי ישמעאל בן אלישע צריך לחשוש מפורענות, שכן היה אחד מעשרת ההרוגי מלכות שהוצאו להורג בידי הרומאים.
שְׁלֹשָׁה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֵם: הָרוֹאֶה בֶּן עַזַּאי בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. בֶּן זוֹמָא — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. אַחֵר — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
ישנם שלושה חכמי תורה אשר, למרות גדולתם בתורה, מעולם לא קיבלו את התואר רבי, והופעתם בחלום היא בעלת משמעות: הרואה את בן עזאי בחלום יצפה לחסידות; הרואה את בן זומא יצפה לחכמה; והרואה את אחר, אלישע בן אבויה, צריך לחשוש מפורענות, שכן סטה מדרך הישר.
כׇּל מִינֵי חַיּוֹת יָפוֹת לַחֲלוֹם, חוּץ מִן הַפִּיל וְהַקּוֹף וְהַקִּפּוֹד. וְהָאָמַר מָר, הָרוֹאֶה פִּיל בַּחֲלוֹם פֶּלֶא נַעֲשָׂה לוֹ! לָא קַשְׁיָא, הָא דִּמְסָרַג, הָא דְּלָא מְסָרַג.
הגמרא אומרת: כל מיני בעלי החיים הם סימנים מבורכים לחלום חוץ מפיל, קוף וקוף ארוך־זנב. הגמרא שואלת: והרי לא אמר החכם: ייעשה נס למי שרואה פיל בחלום? הגמרא משיבה: אין זו קושיה. זה שאמירה שמראה של פיל הוא סימן טוב מתייחסת למקרה שהוא אוכף, ואילו זו שאמירה שאינו סימן טוב מתייחסת למקרה שאינו אוכף.
כׇּל מִינֵי מַתֶּכֶת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִמָּר, פְּסָל, וְקַרְדּוֹם. וְהָנֵי מִילֵּי דַּחֲזַנְהוּ בְּקַתַּיְיהוּ. כׇּל מִינֵי פֵּירוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִפַּגֵּי תְמָרָה. כׇּל מִינֵי יְרָקוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מֵרָאשֵׁי לְפָתוֹת. וְהָאָמַר רַב: לָא אִיעַתַּרִי עַד דַּחֲזַאי רָאשַׁי לְפָתוֹת! כִּי חֲזָא — בְּכַנַּיְיהוּ חֲזָא. כׇּל מִינֵי צִבְעוֹנִין יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִן הַתְּכֵלֶת. כׇּל מִינֵי עוֹפוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִן קַרְיָא וְקִפּוֹפָא וְקוּרְפְּרַאי.
באופן דומה, הגמרא אומרת: כל מיני כלי מתכת הם סימנים מבורכים לחלום, חוץ ממעדר, אזמל וגרזן, שכן אלו כלי חורבן. הגמרא מציינת כי דבר זה אמור במיוחד כאשר הם נראים על ידיותיהם. ובהערה דומה, הגמרא אומרת: כל מיני פירות הם סימנים מבורכים לחלום חוץ מתמרים שלא הבשילו. כל מיני ירקות הם סימנים מבורכים לחלום חוץ מראשי לפת. הגמרא מקשה: והרי רב אמר: לא נעשיתי עשיר עד שראיתי ראשי לפת בחלומי? לכאורה ראשי לפת הם סימן טוב. הגמרא משיבה: כאשר רב ראה אותם, הוא ראה אותם על גבעוליהם; אם אדם רואה ראשי לפת שכבר נקטפו, זהו סימן רע. וכן, כל מיני צבעים הם סימנים מבורכים לחלום, חוץ מתכלת [tekhelet]. כל מיני עופות הם סימנים מבורכים בחלום חוץ מינשוף, וקאת, וkurferai, שכולם פעילי לילה ובעלי מראה מוזר ומפחיד.
(הַגּוּף, הַגּוּף, מֵעֵין, מְשִׁיבִין, וּמַרְחִיבִין, סִימָן).
המילים: הגוף, הגוף, מיקרוקוסמוס, נוחות, ו-נחמה הן סימני זיכרון לעניינים שבהם הגמרא תדון, שכל אחד מהם מייצג רשימה בעלת מאפיינים משותפים, בדומה לרשימות שצוטטו לעיל.
שְׁלֹשָׁה נִכְנָסִין לַגּוּף, וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן: גּוּדְגְּדָנִיּוֹת, וְכַפְנִיּוֹת, וּפַגֵּי תְמָרָה. שְׁלֹשָׁה אֵין נִכְנָסִין לַגּוּף, וְהַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן, אֵלּוּ הֵן: רְחִיצָה, וְסִיכָה, וְתַשְׁמִישׁ. שְׁלֹשָׁה מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: שַׁבָּת, שֶׁמֶשׁ, וְתַשְׁמִישׁ.
הגמרא אומרת: שלושה מאכלים נכנסים לגוף אך הגוף אינו נהנה מהם: דובדבנים, תמרים גרועים ותמרים שלא הבשילו. לעומת זאת: שלושה דברים אינם נכנסים לגוף אך הגוף נהנה מהם, ואלו הם: רחיצה, סיכה ותשמיש, המשמש בדרך כלל כלשון נקייה ליחסי אישות. שלושה דברים הם מעין העולם הבא, ואלו הם: שבת, השמש ותשמיש.
תַּשְׁמִישׁ דְּמַאי? אִילֵּימָא תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה — הָא מִכְחָשׁ כָּחֵישׁ! אֶלָּא תַּשְׁמִישׁ נְקָבִים.
הגמרא שואלת: שימוש במה מועיל לגוף והוא מעין העולם הבא? אם תאמר שמדובר בתשמיש המיטה, והלא זה מחליש את הגוף? אלא, מדובר בשימוש בנקביו, עשיית צרכיו.
שְׁלֹשָׁה מְשִׁיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קוֹל, וּמַרְאֶה, וָרֵיחַ. שְׁלֹשָׁה מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְכֵלִים נָאִים.
שלושה דברים מיישבים את דעתו של אדם, ואלו הם: קול, מראה וריח, כשהם נעימים ואסתטיים. שלושה דברים נותנים לאדם נחמה, ואלו הם: מדור נאה, אישה נאה וכלים נאים.
חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה וַעֲשָׂרָה סִימָן: חֲמִשָּׁה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, אֵלּוּ הֵן: אֵשׁ, דְּבַשׁ, וְשַׁבָּת, וְשֵׁינָה, וַחֲלוֹם. אֵשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְגֵיהִנָּם. דְּבַשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַמָּן. שַׁבָּת — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לָעוֹלָם הַבָּא. שֵׁינָה — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַמִּיתָה. חֲלוֹם — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַנְּבוּאָה.
המספרים חמש, שש ועשר הם סימני זיכרון לקטגוריות שיבואו בהמשך. הגמרא אומרת: יש חמישה דברים בעולמנו שהם אחד משישים מהתגלמויותיהם הקיצוניות ביותר. ואלו הם: אש, דבש, שבת, שינה וחלום. הגמרא מפרטת: האש שלנו היא אחד משישים מן האש של גהינום; דבש הוא אחד משישים מן המן; שבת היא אחד משישים מן העולם הבא; שינה היא אחד משישים מן המוות; וחלום הוא אחד משישים מן הנבואה.
שִׁשָּׁה דְּבָרִים סִימָן יָפֶה לַחוֹלֶה, אֵלּוּ הֵן: עִטּוּשׁ, זֵיעָה, שִׁלְשׁוּל, קֶרִי, וְשֵׁינָה, וַחֲלוֹם. עִטּוּשׁ — דִּכְתִיב: ״עֲטִישׁוֹתָיו תָּהֵל אוֹר״. זֵיעָה — דִּכְתִיב: ״בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם״. שִׁלְשׁוּל — דִּכְתִיב: ״מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת״. קֶרִי — דִּכְתִיב: ״יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים״. שֵׁינָה — דִּכְתִיב: ״יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי״. חֲלוֹם — דִּכְתִיב: ״וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי״.
שישה דברים הם סימנים טובים לחולה: עיטוש, זיעה, שלשול, פליטת זרע, שינה וחלום. על כל אלה יש רמז בתורה: עיטוש, כפי שנאמר: "עיטושיו תהל אור" (איוב מא:י), ללמד שעל ידי עיטוש אדם בא לראות את אור העולם. זיעה, כפי שנאמר: "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג:יט). שלשול, כפי שנאמר: "מהר צֹעֶה להיפתח ולא ימות לשחת" (ישעיהו נא:יד). פליטת זרע, כפי שנאמר: "יראה זרע יאריך ימים" (ישעיהו נג:י). שינה, כפי שנאמר: "ישנתי אז ינוח לי" (איוב ג:יג). חלום, כפי שנאמר: "לכן תחלימני ותחייני" (ישעיהו לח:טז); ותחלימני מתפרש כדומה מבחינה אטימולוגית לחלום, חלום.
שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְרַפְּאִין אֶת הַחוֹלֶה מֵחׇלְיוֹ וּרְפוּאָתוֹ רְפוּאָה, אֵלּוּ הֵן: כְּרוּב, וּתְרָדִין, וְסִיסִין יְבֵשִׁין, וְקֵיבָה, וְהֶרֶת, וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף דָּגִים קְטַנִּים. וְלָא עוֹד, אֶלָּא שֶׁדָּגִים קְטַנִּים מַפְרִין וּמַבְרִין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם.
שישה דברים מרפאים אדם חולה מחוליו, ורפואתם היא רפואה יעילה. ואלו הם: כרוב, סלק, פוליאוס יבש, צמח מרפא, הקיבה, השליה והסרעפת של בעל חיים. יש אומרים שגם דגים קטנים ניחנים בתכונות הללו. יתרה מזו, דגים קטנים גורמים לכל גופו של אדם לשגשג ולהיות בריא.
עֲשָׂרָה דְּבָרִים מַחֲזִירִין אֶת הַחוֹלֶה לְחׇלְיוֹ, וְחׇלְיוֹ קָשֶׁה, אֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל בְּשַׂר שׁוֹר, בָּשָׂר שָׁמֵן, בְּשַׂר צָלִי, בְּשַׂר צִפֳּרִים, וּבֵיצָה צְלוּיָה, וְתִגְלַחַת, וְשַׁחֲלַיִם, וְהֶחָלָב, וְהַגְּבִינָה וְהַמֶּרְחָץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֱגוֹזִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף קִשּׁוּאִים.
לעומת זאת, יש עשרה דברים שגורמים לאדם חולה שהחלים לסבול מהישנות מחלתו, ומחלתו אף חמורה יותר, והם: אכילת בשר שור, אכילת בשר שמן בכלל, אכילת בשר צלוי, אכילת עוף, אכילת ביצה צלויה, גילוח, אכילת גרגיר הנחלים, שתיית חלב, אכילת גבינה, ורחצה בבית מרחץ. ויש אומרים אכילת אגוזים, ויש אומרים אפילו אכילת מלפפונים.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן קִשּׁוּאִים — מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁין לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת. אִינִי, וְהָכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ״: אַל תִּקְרֵי ״גּוֹיִם״ אֶלָּא ״גֵּיִים״, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָּסַק מִשֻּׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת וְלֹא קִשּׁוּאִין, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
נאמר בבית מדרשו של רבי ישמעאל: מפני מה נקרא שמן קישואין [kishu’im]? מפני שהן קשים [kashim] לגוף כחרבות. הגמרא שואלת: וכי כך הוא באמת? והלא נאמר: "ויאמר ה' לה: שני גוים [goyim] בבטנך" (בראשית כה:כג), והגמרא אומרת: אל תקרי אותו goyim, אלא קרא אותו gayim, גדולים. ורב יהודה אמר שרב אמר: פסוק זה התקיים בשני אנשים גדולים אלו שיצאו מרבקה: אנטונינוס ורבי יהודה הנשיא, ששולחנותיהם, מחמת עושרם, מעולם לא חסרו צנון, חסה או קישואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. לכאורה, קישואין טובים הם ואף מעדן מלכים.
לָא קַשְׁיָא: הָא בְּרַבְרְבֵי, הָא בְּזוּטְרֵי.
הגמרא מיישבת: אין זה קשה. זה שאומר שהם מזיקים לגוף מתייחס לגדולים, ואילו זה שאומר שהם היו מוגשים תמיד על שולחנו של רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס מתייחס לקטנים.
תָּנוּ רַבָּנַן: מֵת בַּבַּיִת — שָׁלוֹם בַּבַּיִת. אָכַל וְשָׁתָה בַּבַּיִת — סִימָן יָפֶה לַבַּיִת. נָטַל כֵּלִים מִן הַבַּיִת — סִימָן רַע לַבַּיִת. תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא בִּמְסָאנָא וְסַנְדָּלָא. כֹּל דְּשָׁקֵיל שָׁכְבָא — מְעַלֵּי, בַּר מִמְּסָאנָא וְסַנְדָּלָא. כׇּל דְּיָהֵיב שָׁכְבָא — מְעַלֵּי, בַּר מֵעַפְרָא וְחַרְדְּלָא.
בעניין חלומות, החכמים לימדו: מי שחולם שהוא רואה גופה בביתו, זה סימן לשלום בביתו. אם הגופה אכלה ושתתה בבית, זה סימן טוב לבית. אם הגופה הוציאה כלים מן הבית, זה סימן רע לבית, שכן הדבר מרמז שהגופה לוקחת עמה מישהו מן הבית. רב פפא הסביר שזה רק אם החלום היה בנוגע לנעל וסנדל, שכן הדבר מצביע על כך שמישהו מן הבית עומד לצאת למסע ארוך. כפי שאמרו החכמים: כל דבר שגופה לוקחת בחלום הוא סימן טוב חוץ מנעל וסנדל; כל דבר שגופה נותנת בחלום הוא סימן טוב חוץ מעפר וחרדל, שנראה כמו עפר, שכן הם מבשרים קבורה.
מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ. וּכְשֵׁם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמָּקוֹם זֶה כֵּן תֵּעָקֵר מִכׇּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״ מִפְּנֵי שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בְּחוּץ לָאָרֶץ צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲתִידִים לְהִתְגַּיֵּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה״.
למדנו במשנה שמי שרואה מקום שממנו נעקרה עבודה זרה צריך לברך: ברוך…שעקר עבודה זרה מארצנו. בעניין זה שנו חכמים בתוספתא: הרואה את האליל הנקרא מרקוליס [Markulis] מברך: ברוך…שהאריך אפו לעוברי רצונו, שכן בכל יום היו משליכים אבנים חדשות על הגל שנבנה לכבוד מרקוליס (תוספות). הרואה מקום שממנו נעקרה עבודה זרה צריך לברך: ברוך…שעקר עבודה זרה מארצנו. וכשם שנעקרה ממקום זה, כך תיעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך. מחוץ לארץ ישראל, אין צריך לומר: והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה מיושבת בגויים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף מחוץ לארץ ישראל צריך לומר נוסח זה מפני שלעתיד לבוא כל האומות יתגיירו, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', לעבדו שכם אחד" (צפניה ג:ט).
דָּרַשׁ רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרְשָׁעָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת. רָאָה בָּבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרְשָׁעָה״. רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע״. רָאָה גּוֹב שֶׁל אֲרָיוֹת אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה״. רָאָה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. רָאָה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה גּוֹזֵר וּמְקַיֵּים״.
הגמרא ממשיכה לדון בברכות מיוחדות שתיקנו חכמים לאומרן בעת ראיית מראות יוצאי דופן. רב המנונא לימד: הרואה את בבל הרשעה חייב לברך חמש ברכות. הגמרא מפרטת:
הרואה את חורבות בבל, מברך: ברוך…שהחריב את בבל הרשעה.
הרואה את חורבות בית נבוכדנצר, מברך: ברוך…שהחריב את ביתו של נבוכדנצר הרשע.
הרואה את גוב האריות שאליו הושלך דניאל (ראו דניאל פרק ו) או את הכבשן שאליו הושלכו חנניה, מישאל ועזריה , מברך: ברוך…שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה.
הרואה את מרקוליס, מברך: ברוך…שהאריך אפו לעוברי רצונו.
הרואה מקום שנוטלים ממנו עפר, שכן במשך הדורות נטלו עפר ממקומות מסוימים והשתמשו בו כדשן או לבנייה באזורים הסמוכים, מברך: ברוך…שאומר ועושה, גוזר ומקיים.
רָבָא כִּי הֲוָה חָזֵי חֲמָרֵי דְּשָׁקְלִי עַפְרָא, טָרֵיף לְהוּ יְדָא עַל גַּבַּיְיהוּ, וְאָמַר: רְהוּטוּ צַדִּיקֵי לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דְמָרַיְיכוּ. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא כִּי הֲוָה מָטֵי לְבָבֶל הֲוָה שָׁקֵיל עַפְרָא בְּסוּדָרֵיהּ וְשָׁדֵי לְבַרָּא, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד״. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, הָא דְּרַב הַמְנוּנָא לָא שְׁמִיעַ לִי, אֶלָּא מִדַּעְתַּאי בָּרֵיכְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ.
הגמרא מספרת כי כאשר רבא היה רואה חמורים נושאים עפר מבבל, היה מכה על גבם בידו ואומר להם: רוצו, צדיקים, וקיימו את רצון אדונכם. כאשר מר, בנו של רבינא, היה מגיע לבבל, היה נוטל עפר במטפחתו ומשליך אותו החוצה, כדי לקיים את שנאמר: "וטאטאתיה במטאטא השמד" (ישעיהו יד:כג). רב אשי אמר: מעולם לא שמעתי את דבריו של רב המנונא, שמי שרואה את בבל הרשעה חייב לברך חמש ברכות. אולם, על סמך סברתי העצמאית, בירכתי את כולן.