וְהַהִיא שַׁעְתָּא אִמֵּיהּ לָא הֲוָת.
וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים הִשְׁתַּחֲווּ לִי" (בראשית ל"ז:ט), ובאותו זמן אמו כבר לא הייתה בין החיים. לפי פירוש החלום, הירח מסמל את אמו של יוסף. אפילו חלום זה, שבסופו של דבר התקיים, כלל פרט אחד שלא התקיים.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: לְעוֹלָם יְצַפֶּה אָדָם לַחֲלוֹם טוֹב עַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. מְנָלַן? — מִיּוֹסֵף, דִּכְתִיב: ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעׇמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה וְגוֹ׳״. מִן שַׁבְסְרֵי עַד תְּלָתִין כַּמָּה הָוֵי? — תְּלָת סְרֵי, וְשַׁב דְּשִׂבְעָא וְתַרְתֵּי דְּכַפְנָא — הָא עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם.
מאותו מקור, רבי לוי אמר: לעולם יצפה אדם להתקיימותו של חלום טוב עד עשרים ושתיים שנה לאחר החלום. מניין אנו לומדים זאת? מיוסף, כפי שנאמר בסיפור חלומו של יוסף: "אלה תולדות יעקב. יוסף בן שבע עשרה שנה, היה רועה את הצאן עם אחיו" (בראשית לז:ב); ונאמר: "ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים" (בראשית מא:מו). משבע עשרה עד שלושים כמה שנים הן? שלוש עשרה; והוסף שבע שנות שובע ושתי שנות רעב; הסך הכול הוא עשרים ושתיים ורק אז התקיים החלום כאשר אחיו באו והשתחוו לו.
אָמַר רַב הוּנָא: לְאָדָם טוֹב אֵין מַרְאִין לוֹ חֲלוֹם טוֹב, וּלְאָדָם רַע אֵין מַרְאִין לוֹ חֲלוֹם רַע.
רב הונא אמר: לאדם טוב אין מראים חלום טוב, ולאדם רשע אין מראים חלום רע; אלא, אדם טוב נענש על עבירותיו המעטות יחסית באמצעות חלומות רעים, ואדם רשע מתוגמל על זכויותיו המעטות יחסית באמצעות חלומות טובים.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כׇּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל דָּוִד לֹא רָאָה חֲלוֹם טוֹב, וְכׇל שְׁנוֹתָיו שֶׁל אֲחִיתוֹפֶל לֹא רָאָה חֲלוֹם רַע.
כך גם נלמד בברייתא: כל ימי חייו של המלך דוד לא ראה חלום טוב, וכל ימי חייו של אחיתופל לא ראה חלום רע.
וְהָכְתִיב: ״לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה״. וְאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: שֶׁלֹּא יַבְהִילוּךָ לֹא חֲלוֹמוֹת רָעִים וְלֹא הִרְהוּרִים רָעִים. ״וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאׇהֳלֶךָ״ — שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סְפֵק נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ. אֶלָּא אִיהוּ לָא חָזֵי לֵיהּ, אַחֲרִינֵי חָזוּ לֵיהּ.
הגמרא מעלה קושי: האם לא נאמר: "לא תאונה אליך רעה, ונגע לא יקרב באהלך" (תהילים צא:י)? ורב חסדא אמר שרב ירמיה בר אבא אמר בביאור אותו פסוק: משמעות הדבר היא שלא תפחד לא מחלומות רעים ולא מהרהורים רעים. ונגע לא יקרב באהלך, פירושו שלעולם לא תמצא את אשתך במעמד מסופק של נידה כאשר אתה שב מן הדרך. מכאן הוכחה שאי אפשר שצדיק יחווה חלומות רעים כל ימי חייו. אלא, אפשר לומר שהוא אינו רואה חלומות רעים; אחרים רואים חלומות רעים עליו.
וְכִי לָא חֲזָא אִיהוּ, מְעַלְּיוּתָא הוּא? וְהָאָמַר רַבִּי זְעֵירָא: כׇּל הַלָּן שִׁבְעָה יָמִים בְּלֹא חֲלוֹם — נִקְרָא ״רַע״. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע״. אַל תִּקְרֵי ״שָׂבֵעַ״ אֶלָּא ״שֶׁבַע״. — אֶלָּא, הָכִי קָאָמַר: דַּחֲזָא וְלָא יָדַע מַאי חֲזָא.
הגמרא שואלת: וכאשר הוא אינו רואה חלום, האם זו מעלה? והרי רבי זירא אמר: כל מי שישן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע, שכן הדבר מעיד שהקב"ה אינו רוצה להיראות לו אפילו בדרך עקיפה זו. רמז לדבר, כפי שנאמר: "וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע" (משלי יט, כג). אמרו חכמים: אל תקרא אותו שָׂבֵעַ, אלא קרא אותו שֶׁבַע, וזהו רמז לכך שמי שישן שבע פעמים ואינו חווה חלום נחשב רע. אלא, צריך לומר שדוד ראה חלומות והברייתא אומרת כך: דוד בוודאי ראה חלומות, אך לא הבין מה ראה.
אָמַר רַב הוּנָא בַּר אַמֵּי אָמַר רַבִּי פְּדָת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרוֹאֶה חֲלוֹם וְנַפְשׁוֹ עֲגוּמָה, יֵלֵךְ וְיִפְתְּרֶנּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. ״יִפְתְּרֶנּוּ״?! וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא חֶלְמָא דְּלָא מְפַשַּׁר כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִקַּרְיָא? אֶלָּא אֵימָא: יְטִיבֶנּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. לַיְתֵי תְּלָתָא וְלֵימָא לְהוּ: ״חֶלְמָא טָבָא חֲזַאי״. וְלֵימְרוּ לֵיהּ הָנָךְ: ״טָבָא הוּא וְטָבָא לֶיהֱוֵי, רַחֲמָנָא לְשַׁוְּיֵיהּ לְטָב. שְׁבַע זִימְנִין לִגְזְרוּ עֲלָךְ מִן שְׁמַיָּא דְּלֶהֱוֵי טָבָא, וְיֶהֱוֵי טָבָא״. וְלֵימְרוּ שָׁלֹשׁ הֲפוּכוֹת, וְשָׁלֹשׁ פְּדוּיוֹת, וְשָׁלֹשׁ שְׁלוֹמוֹת.
רב הונא בר אמי אמר שרבי פדת אמר שרבי יוחנן אמר: מי שרואה חלום שממנו נפשו עגומה, ילך ויבקש לשפרו בפני שלושה. הגמרא תמהה על כך: לפרשו? והרי רב חסדא אמר: חלום שלא נפתר דומה לאיגרת שלא נקראה? אם אדם מודאג מחלום, מדוע שיפעל באופן פעיל לקיום משמעותו? אלא אמור כך: ישפרנו בפני שלושה. עליו להביא שלושה אנשים ולומר להם: חלום טוב ראיתי. והם צריכים לומר לו: טוב הוא, וטוב יהיה, יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יעשהו לטובה. יהי רצון שיגזרו עליך מן השמים שבע פעמים שיהיה טוב, ויהיה טוב. לאחר מכן הם אומרים שלושה פסוקים של הפיכה מרע לטוב, שלושה פסוקים של גאולה, ושלושה פסוקים המזכירים שלום.
שָׁלֹשׁ הֲפוּכוֹת — ״הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה״, ״אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְגוֹ׳״, ״וְלֹא אָבָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ וְגוֹ׳״.
הגמרא מפרטת: שלוש תמורות:
"הפכת מספדי למחול לי;
פתחת שקי, ותאזרני שמחה" (תהילים ל:יב);
"אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדו;
והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם" (ירמיהו לא:יב);
וגם: "ולא אבה ה' אלוהיך לשמוע אל בלעם;
ויהפוך ה' אלוהיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג:ו).
שָׁלֹשׁ פְּדוּיוֹת, דִּכְתִיב: ״פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרׇב לִי וְגוֹ׳״, ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וְגוֹ׳״, ״וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה וְגוֹ׳״.
ושלוש גאולות, כפי שנכתב:
"פדה בשלום נפשי מקרב לי; כי ברבים היו עמדי" (תהילים נה:יט);
"ופדויי ה׳ ישובון, ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם;
ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה" (ישעיהו לה:י);
ו: "ויאמר העם אל שאול: היונתן ימות, אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל?
ויפדו העם את יונתן ולא מת" (שמואל א יד:מה).
שָׁלֹשׁ שְׁלוֹמוֹת, דִּכְתִיב: ״בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה׳ וּרְפָאתִיו״, ״וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי וְגוֹ׳״, ״וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְגוֹ׳״.
ושלוש אזכורים של שלום, כפי שנכתב:
"שלום, שלום, לרחוק ולקרוב, אמר ה' בורא ניב שפתיים; ורפאתיו" (ישעיהו נז:יט);
"ורוח לבשה את עמשי, ראש השלישים: לך אנחנו, דוד, ועמך בן ישי;
שלום, שלום לך, ושלום לעוזריך" (דברי הימים א יב:יט);
וגם: "כה תאמרו: לחי ושלום לך,
ושלום לביתך, ושלום לכל אשר לך" (שמואל א כה:ו).
אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אָמְרִי: כֹּל חַד וְחַד מִינַּן לֵימָא מִלְּתָא דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ. פְּתַח חַד מִינַּיְיהוּ וַאֲמַר: הַאי מַאן דַּחֲזָא חֶלְמָא וְלָא יָדַע מַאי חֲזָא, לִיקוּם קַמֵּי כָּהֲנֵי בְּעִידָּנָא דְּפָרְסִי יְדַיְיהוּ וְלֵימָא הָכִי: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי שֶׁלָּךְ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ, חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא. בֵּין שֶׁחָלַמְתִּי אֲנִי לְעַצְמִי וּבֵין שֶׁחָלְמוּ לִי חֲבֵירַי וּבֵין שֶׁחָלַמְתִּי עַל אֲחֵרִים, אִם טוֹבִים הֵם — חַזְּקֵם וְאַמְּצֵם כַּחֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף. וְאִם צְרִיכִים רְפוּאָה — רְפָאֵם כְּמֵי מָרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וּכְמִרְיָם מִצָּרַעְתָּהּ, וּכְחִזְקִיָּה מֵחׇלְיוֹ, וּכְמֵי יְרִיחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע. וּכְשֵׁם שֶׁהָפַכְתָּ קִלְלַת בִּלְעָם הָרָשָׁע לִבְרָכָה, כֵּן הֲפוֹךְ כׇּל חֲלוֹמוֹתַי עָלַי לְטוֹבָה״. וּמְסַיֵּים בַּהֲדֵי כָּהֲנֵי דְּעָנֵי צִבּוּרָא ״אָמֵן״. וְאִי לָא, לֵימָא הָכִי: ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם, שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ שָׁלוֹם״.
הגמרא מספרת: אמימר ומר זוטרא ורב אשי היו יושבים יחד. אמרו: יאמר כל אחד ואחד מאיתנו דבר שחברו לא שמע. פתח אחד מהם ואמר: הרואה חלום ואינו יודע מה ראה, יעמוד לפני הכוהנים בשעה שהם נושאים את כפיהם בברכת כוהנים ויאמר כך:
ריבונו של עולם, אני שלך וחלומותיי שלך,
חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא.
בין שחלמתי על עצמי, בין שחבריי חלמו עליי ובין שחלמתי על אחרים,
אם החלומות טובים הם, חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף.
ואם החלומות צריכים רפואה,
רפא אותם כמו את המים המרים של מרה על ידי משה רבנו, וכמו את מרים מצרעתה,
וכמו את חזקיהו מחוליו, וכמו את המים המרים של יריחו על ידי אלישע.
וכשם שהפכת את קללת בלעם הרשע לברכה,
כך הפוך לי את כל חלומותיי לטובה.
וישלים את תפילתו יחד עם הכוהנים כדי שהקהל יענה אמן הן על ברכת הכוהנים והן על בקשתו האישית. ואם אינו יכול לומר את כל הנוסח הזה, יאמר:
אדיר במרום, שוכן בגבורה,
אתה שלום ושמך שלום.
יהי רצון שתשים עלינו שלום.
פְּתַח אִידַּךְ וַאֲמַר: הַאי מַאן דְּעָיֵיל לְמָתָא וְדָחֵיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, לִנְקוֹט זִקְפָּא דִּידָא דְיַמִּינֵיהּ בִּידָא דִשְׂמָאלֵיהּ וְזִקְפָּא דִּידָא דִשְׂמָאלֵיהּ בִּידָא דְיַמִּינֵיהּ, וְלֵימָא הָכִי: אֲנָא פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי מִזַּרְעָא דְיוֹסֵף קָאָתֵינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִישָׁא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן וְגוֹ׳״, אַל תִּקְרֵי ״עֲלֵי עָיִן״, אֶלָּא ״עוֹלֵי עָיִן״. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר, מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״ — מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם מַיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין עַיִן רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. וְאִי דָּחֵיל מֵעֵינָא בִּישָׁא דִּילֵיהּ, לִיחְזֵי אַטְרְפָא דִּנְחִירֵיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ.
אחר פתח ואמר: מי שנכנס לעיר וחושש מעין הרע יאחז את האגודל [זקפא] של יד ימינו ביד שמאלו ואת האגודל של יד שמאלו ביד ימינו, ויאמר כך: אני, פלוני בן פלוני, מזרעו של יוסף אני בא, שעליו אין עין הרע שולטת, שנאמר: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין; בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט, כב). אל תקרא עלי עין, אלא עולי עין, העולים מעל העין, ואין עין הרע שולטת בו. רבי יוסי ברבי חנינא אמר: למד זאת מכאן, ממה שנאמר בברכת יעקב לבני יוסף: "וידגו לרוב בקרב הארץ" (בראשית מח, טז): מה דגים שבים מכוסים במים ואין עין הרע שולטת בהם לפי שאין רואים אותם, כך גם זרעו של יוסף, אין עין הרע שולטת בהם. ואם הוא חושש מעינו הרעה שלו, שמא תזיק לאחרים, יסתכל בצד נחירו השמאלי.
פְּתַח אִידַּךְ וַאֲמַר: הַאי מַאן דַּחֲלִישׁ, יוֹמָא קַמָּא לָא לְגַלֵּי, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִתָּרַע מַזָּלֵיהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ לְגַלֵּי. כִּי הָא דְּרָבָא, כִּי הֲוָה חֲלִישׁ, יוֹמָא קַמָּא לָא מְגַלֵּי מִכָּאן וְאֵילָךְ אָמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: פּוֹק אַכְרֵיז: ״רָבָא חֲלַשׁ״. מַאן דְּרָחֵים לִי — לִבְעֵי עֲלַי רַחֲמֵי, וּמַאן דְּסָנֵי לִי — לִחְדֵּי לִי. וּכְתִיב: ״בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ פֶּן יִרְאֶה ה׳ וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ״.
אחר פתח ואמר: חולה לא יגלה זאת ביום הראשון למחלתו כדי שמזלו לא ייפגע; מכאן ואילך הוא רשאי לגלות זאת. כמו שרבא עושה כאשר הוא חולה; ביום הראשון אינו מגלה זאת, ומכאן ואילך הוא אומר לשמשו: צא והכרז: רבא חולה. אוהביי יתפללו שהאל ירחם עלי ושונאיי ישמחו על צרתי. וכתוב: "בנפול אויבך אל תשמח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ; פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו" (משלי כד:יז–יח). שמחת אויבי על צרתי תסייע גם היא לרפואתי.
שְׁמוּאֵל כִּי הֲוָה חָזֵי חֶלְמָא בִּישָׁא אָמַר: ״וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ״. כִּי הֲוָה חָזֵי חֶלְמָא טָבָא אָמַר: וְכִי הַחֲלוֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ? וְהָכְתִיב ״בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ״!
הגמרא מספרת: שמואל, כאשר היה רואה חלום רע, היה אומר: "והחלומות ידברו שקר" (זכריה י:ב). כאשר היה רואה חלום טוב, היה אומר: וכי חלומות ידברו שקר? והלא כתוב: "בחלום אדבר בו" (במדבר יב:ו)?
רָבָא רָמֵי: כְּתִיב ״בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ״, וּכְתִיב: ״וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כָּאן עַל יְדֵי שֵׁד.
רבא העלה סתירה בין פסוקים אלה: מצד אחד, נכתב: "בחלום אדבר בו"; ומצד אחר, נכתב: "והחלומות ידברו שקר." הגמרא מיישבת סתירה זו: אין זה קשה, משום שיש שני סוגי חלומות. כאן, הפסוק "בחלום אדבר בו" מתייחס לחלומות הבאים על ידי מלאך; כאן, הפסוק "והחלומות ידברו שקר" מתייחס לחלומות הבאים על ידי שד.
אָמַר רַבִּי בִּיזְנָא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר רַבִּי פַּנְדָּא אָמַר רַב נַחוּם אָמַר רַבִּי בִּירִים מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד, וּמַנּוּ — רַבִּי בְּנָאָה: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, פַּעַם אַחַת חָלַמְתִּי חֲלוֹם וְהָלַכְתִּי אֵצֶל כּוּלָּם, וּמַה שֶּׁפָּתַר לִי זֶה לֹא פָּתַר לִי זֶה, וְכוּלָּם נִתְקַיְּימוּ בִּי. לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה״.
בשרשרת ארוכה של מוסרי אמירה זו, נאמר כי רבי ביזנא בר זבדא אמר כי רבי עקיבא אמר כי רבי פנדה אמר כי רב נחום אמר כי רבי ביריים אמר בשם זקן אחד, ומיהו, רבי בנאה: היו עשרים וארבעה פותרי חלומות בירושלים. פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אל כל אחד מהם כדי שיפתור אותו. מה שזה פתר לי האחר לא פתר לי, ואף על פי כן, כל הפירושים התקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה של הפותר.
אַטּוּ ״כׇּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה״ קְרָא הוּא? אִין — וְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן שֶׁכָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה״. אָמַר רָבָא: וְהוּא דִּמְפַשַּׁר לֵיהּ מֵעֵין חֶלְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר״.
הגמרא שואלת: האם זאת אומרת שכל החלומות הולכים אחר הפה הוא פסוק המובא כסיוע? הגמרא משיבה: כן, ובהתאם לדעתו של רבי אלעזר, שכן רבי אלעזר אמר: מנין נלמד שכל החלומות הולכים אחר הפה של הפותר? כפי שנאמר בסיפור חלומותיהם של שני שרי פרעה. שר המשקים אמר לפרעה: "ויהי כאשר פתר לנו כן היה" (בראשית מא:יג). רבא אמר, יש לצרף הסתייגות לכך: אין זה אלא במקרה שבו פירשו לו באופן הדומה לחלום, שבו הפתרון שייך לחלום, כפי שנאמר בסיפור פתרונו של יוסף לחלומות שני שרי פרעה: "איש כחלומו פתר" (בראשית מא:יב).
״וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים״, מְנָא יְדַע? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הֶרְאוּהוּ חֲלוֹמוֹ וּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.
באשר לפירושו של יוסף לחלומות הללו, הגמרא שואלת: כתוב: "והאופה ראה כי טוב פתר" (בראשית מ:טז); מניין ידע האופה שהפתרון טוב? רבי אלעזר אמר: דבר זה מלמד שכל אחד מהם הראו לו את חלומו ואת פתרון חלומו של האחר. כך ידע שזהו הפתרון הנכון.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִשְׁכִּים וְנָפַל לוֹ פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו, הֲרֵי זוֹ נְבוּאָה קְטַנָּה.
באשר לאמיתותם של חלומות, רבי יוחנן אמר: מי שהתעורר בבוקר ופסוק מסוים נקרה בפיו, זוהי נבואה קטנה וסימן שתוכן הפסוק יתקיים.
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה חֲלוֹמוֹת מִתְקַיְּימִין: חֲלוֹם שֶׁל שַׁחֲרִית, וַחֲלוֹם שֶׁחָלַם לוֹ חֲבֵירוֹ, וַחֲלוֹם שֶׁנִּפְתַּר בְּתוֹךְ חֲלוֹם. וְיֵשׁ אוֹמֵר: אַף חֲלוֹם שֶׁנִּשְׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם וְגוֹ׳״.
רבי יוחנן אמר גם: שלושה חלומות מתקיימים: חלום של הבוקר, חלום שחברו חלם עליו, וחלום שמתפרש בתוך חלום. ויש אומרים שגם חלום שחוזר כמה פעמים מתקיים, כפי שנאמר: "ועל הִשָּׁנוֹת החלום אל פרעה פעמיים, כי נכון הדבר מעם אלוהים, וממהר האלוהים לעשותו" (בראשית מא:לב).
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֵין מַרְאִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַנְתְּ מַלְכָּא רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע״. אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּלָא מַחֲווּ לֵיהּ לְאִינִשׁ לָא דִּקְלָא דְּדַהֲבָא וְלָא פִּילָא דְּעָיֵיל בְּקוֹפָא דְמַחְטָא.
רבי שמואל בר נחמני אמר כי רבי יונתן אמר: לאדם מראים בחלומו רק את הרהורי לבו כשהיה ער, כפי שמוכח ממה שאמר דניאל לנבוכדנצר, כמו שנאמר: "ואתה המלך, רעיוניך על משכבך סליקו, מה די להוא אחרי דנה" (דניאל ב:כט). ואם תרצה, אמור במקום זאת שהדבר נלמד מכאן, מפסוק קשור: "ודי להודעך רעיוני לבבך" (דניאל ב:ל). כיצד תדע את מחשבות לבבך? בכך שהן מתגלות לך בחלום. רבא אמר: דע שכך הוא, שאין מראים לו לא דקל של זהב ולא פיל העובר דרך קוף המחט בחלום. במילים אחרות, חלומות כוללים רק דימויים שנכנסים למחשבתו של אדם.