משנה:מטחנת הפלפל האמורה לעיל היא כלי מורכב, ויש לדון בכל אחד מחלקיה בנפרד לעניין טומאה. היא מקבלת טומאה משום כל אחד משלושת הכלים שמהם היא מורכבת: היא מקבלת טומאה משום שהיא בית קיבול מעץ, היא מקבלת טומאה משום שהיא כלי מתכת, והיא מקבלת טומאה משום שהיא נפה.

גמרא: חכם אחד לימד: החלק התחתון של הריחיים מקבל טומאה מפני שהוא נחשב כלי קיבול, שכן הפלפל הטחון יורד לתוכו. החלק האמצעי מקבל טומאה מפני שהוא נפה, שכן הוא משמש לסינון הפלפל. ולבסוף, החלק העליון, שבו הפלפל נטחן למעשה, מקבל טומאה מפני שהוא כלי מתכת. אף על פי שאינו כלי קיבול, מכל מקום הוא מקבל טומאה, שכן הוא עשוי מתכת.

MISHNA:עגלה של ילד קטן, שבה הוא משחק ועליה הוא גם יושב, מקבלת טומאת מדרס הנגרמת על ידי דריסה. היא נחשבת למושב קבוע של הילד, כך שאם הילד הוא זב והוא יושב על העגלה, היא נטמאת בטומאת המדרס של זב. וכן עגלה זו מותר לטלטלה בשבת, שכן היא נחשבת לכלי. ומותר לגרור אותה על הקרקע בשבת רק על גבי בד, ריצוף אבן, וכיוצא בזה, שאם לא כן תעשה חריץ בעת הגרירה, ויהיה חייב משום מלאכת החרישה האסורה.

רבי יהודה אומר: משום כך, אין לגרור כלים על גבי הקרקע בשבת חוץ מעגלה, שמותרת מפני שגלגליה אינם עושים תלם בקרקע אלא רק דוחסים את העפר כלפי מטה. מאחר שאין עפר זז ממקומו, אין זה נחשב לחפירה או לחרישה בשבת.

גמרא: שנינו במשנה כי עגלה של ילד מקבלת טומאת מדרס. מדוע? מפני שהוא נשען עליה. עוד מלמדת המשנה שעגלה זו מותר לטלטלה בשבת. מדוע? מפני שיש לה דין כלי, ומותר לטלטל כלי בשבת.

המשנה מוסיפה ללמד שעגלתו של ילד מותר לגרור בשבת רק על גבי בגד. הגמרא מסיקה: על גבי בגד, כן, הדבר מותר; אבל ישירות על הקרקע, לא, אין זה מותר. מה הטעם להלכה זו? מפני שהוא יוצר תלם בקרקע כאשר הוא גורר עליה את העגלה. הגמרא שואלת: בהתאם לדעת מי היא משנה זו? היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה, שאמר: דבר שאינו מתכוון, כלומר, מעשה מותר שממנו נובעת בשבת מלאכה אסורה שלא בכוונה, אסור, אף על פי שהעושה אותו אינו מתכוון למלאכה האסורה.

אלא, אם היה בהתאם לדעתו של רבי שמעון, והרי הוא אמר: דבר שאינו מתכוון מותר, שכן לא הייתה כוונה לעשות את המעשה האסור? כפי שלמדנו במפורש במשנה שרבי שמעון אומר: אדם רשאי לגרור מיטה, כיסא או ספסל על גבי הקרקע, ובלבד שלא יתכוון לעשות חריץ. ואף אם ייווצר חריץ בלא מתכוון, אין צריך לחשוש לכך, שהרי לא זו הייתה כוונתו.

הגמרא מעלה קושי: אם כן, אמור את הסיפא של המשנה כך: רבי יהודה אומר: אין גוררים כלים על גבי הקרקע בשבת אלא עגלה, מפני שהיא רק דוחסת את העפר. אין זה אסור משום חרישה, מפני שאין היא עושה תלם. מכאן שעגלה מותר לגרור על גבי הקרקע בשבת מפני שאכן, היא דוחסת את העפר, אבל אינה עושה תלם. מאחר שכבר הוכח שהרישא של המשנה גם היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה, ושם נראה שעגלה הנגררת על גבי הקרקע עושה תלם, נמצא שרבי יהודה סותר את עצמו.

הגמרא משיבה: יש להסביר כי זוהי מחלוקת בין שני תנאים הסוברים בהתאם לדעתו של רבי יהודה, אך נחלקים באשר לתוכן אותה דעה. התנא הראשון סובר שאפילו עגלה עושה תלם, ואילו התנא האחר סבור בשם רבי יהודה שעגלה אינה עושה תלם.

משנה:אין לצוד דגים מבריכותיהם ביום טוב אפילו מתוך כוונה לאוכלם, שכן דבר זה נכלל בגדר ציד, סוג מלאכה שאינו מותר ביום טוב. וכן אין נותנים לפניהם מזון, שכן אין זו חובתו להאכילם; אלא הם מקיימים את עצמם באכילת דגים קטנים יותר או סוגים שונים של אצות הגדלות במים.

אולם, מותר ללכוד חיה או עוף מתוך המכלאות שלהם [ביברים], שכן הם נחשבים כנלכדים כבר, ולכן הפעולה אינה נחשבת למעשה ציד. וכן מותר גם להניח לפניהם מזון כפי שעושים לשאר בעלי החיים הביתיים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל המכלאות זהות ביחס להלכות הציד. זהו הכלל: לגבי כל בעל חיים