Drashot AI Logo
בְּמִלְוֶה צָרִיךְ לְמַשְׁכּוֹן קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: מִצְוָה קָא עָבֵיד שֶׁהִלְוָהוּ, וְהָוֵי שׁוֹמֵר שָׂכָר. וּמָר סָבַר: לָאו מִצְוָה קָא עָבֵיד, שֶׁלַּהֲנָאָתוֹ מִתְכַּוֵּין, וְהָוֵי שׁוֹמֵר חִנָּם.
הם חלוקים בנוגע למלווה הזקוק למשכון, כלומר, המלווה רוצה להשתמש במשכון ולנכות את שווי השימוש בו מסכום ההלוואה. חכם אחד, רבי עקיבא, סבור שהוא מקיים מצווה בכך שהלווה לו, ולכן הוא נחשב לשומר שכר. ואילו חכם אחד, רבי אליעזר, סבור כי אינו מקיים מצווה, שכן כוונתו היא להלוות לתועלת עצמו. ולפיכך הוא נחשב לשומר חינם על המשכון.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מוּתָּר לָאָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. אָמַר רַב חָנָן בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל. וְאַף אַבָּא שָׁאוּל לָא אָמַר אֶלָּא בְּמָרָא וּפָסָל וְקַרְדּוֹם, הוֹאִיל וּנְפִישׁ אַגְרַיְיהוּ וְזוּטַר פְּחָתַיְיהוּ.
§ המשנה מלמדת שאבא שאול אומר: מותר לאדם להשכיר משכון של עני שניתן לו עבור הלוואה, כדי שהוא יקבע לו דמי שכירות ובכך יפחית בהדרגה את החוב, מפני שהדבר נחשב כהשבת אבדה. רב חנן בר אמי אומר ששמואל אומר: ההלכה היא בהתאם לדעתו של אבא שאול, אך אפילו אבא שאול אמר את פסיקתו רק לגבי מעדר, אזמל וגרזן, שכן השכר מכלים אלה רב ופחתם מועט.
מַתְנִי׳ הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר – יִשָּׁבַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה וְזֶה יִשָּׁבַע, וְתָמֵיהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִישָּׁבַע.
משנה: לגבי מי שהיה מעביר חבית ממקום למקום ושברה, בין שהיה שומר חינם ובין שומר שכר, אם נשבע שלא פשע, הרי הוא פטור מן התשלום. רבי אליעזר אומר: גם זה, שומר חינם, וגם זה, שומר שכר, צריכים להישבע כדי לפטור את עצמם מן התשלום, אבל תמה אני אם גם זה וגם זה יכולים להישבע. כלומר, זו היא ההלכה ששמעתי מרבותיי, אבל איני מבין את פסיקתם.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּעֲבִיר חָבִית לַחֲבֵירוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר – יִשָּׁבַע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שׁוֹמֵר חִנָּם – יִשָּׁבַע, נוֹשֵׂא שָׂכָר – יְשַׁלֵּם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה וְזֶה יִשָּׁבַע, וְתָמֵיהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִישָּׁבַע.
גמרא:החכמים לימדו: לגבי מי שהיה מוביל חבית עבור אדם אחר ממקום למקום ושבר אותה, בין אם היה שומר חינם ובין אם שומר שכר, אם הוא נשבע שלא התרשל, הוא פטור מתשלום. זו דבריו של רבי מאיר. רבי יהודה אומר: שומר חינם נשבע ואינו משלם, אבל שומר שכר משלם. רבי אליעזר אומר: זה וזה נשבעים, ואני תמה אם גם זה וגם זה יכולים להישבע.
לְמֵימְרָא דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר נִתְקַל לָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא? וְהָתַנְיָא: נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ וְלֹא סִילְּקָהּ נָפְלָה גְּמַלּוֹ וְלֹא הֶעֱמִידָהּ, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בְּהֶיזֵּיקָן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְקַיְימָא לַן דִּבְנִתְקַל פּוֹשֵׁעַ פְּלִיגִי!
הגמרא מנתחת דעות אלו. האם לומר שרבי מאיר סבור כי מי שנכשל אינו נחשב רשלן, אלא קורבן של תאונה? והרי שנינו בברייתא: אם כדו של אדם נשבר ברשות הרבים והוא לא סילקו משם, או אם גמלו נפל והוא לא העמידו, רבי מאיר מחייבו על הנזק שהם גרמו? וחכמים אומרים שהוא פטור בדיני אדם אך חייב בדיני שמים. אף שבית הדין אינו יכול להטיל עליו אחריות, מכל מקום הוא אשם מבחינה מוסרית. ואנו סבורים שהם חולקים לגבי השאלה האם מי שנכשל הוא רשלן. מכאן שרבי מאיר סבור שמי שנכשל נחשב רשלן.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תִּבְרַהּ, מִי שֶׁשָּׁנָה זוֹ לֹא שָׁנָה זוֹ. וַאֲתָא רַבִּי יְהוּדָה לְמֵימַר: שׁוֹמֵר חִנָּם – יִשָּׁבַע, נוֹשֵׂא שָׂכָר – יְשַׁלֵּם. הַאי כִּי דִינֵיהּ וְהַאי כִּי דִינֵיהּ. וַאֲתָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר: אִין, גְּמָרָא כְּרַבִּי מֵאִיר. וּמִיהוּ תָּמֵיהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִישָּׁבַע.
רבי אלעזר אמר: שַׁבֵּר את המשנה, שכן מי ששנה את זה לא שנה את זה, כלומר, יש שתי מסורות בנוגע לדעתו של רבי מאיר. ורבי יהודה בא לומר פסיקה שונה: שומר חינם נשבע ואינו משלם, ואילו שומר שכר משלם, זה בהתאם לדינו וזה בהתאם לדינו, שכן שומר חינם פטור מאחריות על גניבה ואבדה, בעוד ששומר שכר חייב במקרים אלה ופטור רק במקרים של אונס. ורבי אליעזר בא לומר: אכן, יש מסורת התואמת את דעתו של רבי מאיר, כפי שלמדתי מרבותיי, אך אני תוהה אם גם זה וגם זה יכולים להישבע.
בִּשְׁלָמָא שׁוֹמֵר חִנָּם מִשְׁתְּבַע דְּלָא פְּשַׁע בַּהּ: אֶלָּא שׁוֹמֵר שָׂכָר אַמַּאי מִשְׁתְּבַע? כִּי לָא פְּשַׁע נָמֵי שַׁלּוֹמֵי בָּעֵי. וַאֲפִילּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נָמֵי, הָתִינַח בִּמְקוֹם מִדְרוֹן. שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִדְרוֹן, מִי מָצֵי מִשְׁתְּבַע דְּלָא פְּשַׁע בַּהּ!
הגמרא שואלת: מובן ששומר חינם נשבע שלא פשע בנוגע לחבית, כפי שנדרש על פי דין תורה, אבל מדוע שומר שכר נשבע? הרי גם אם לא פשע, הוא עדיין חייב לשלם, שכן הוא חייב לשלם על גניבה ואבדה. ואף בנוגע לשומר חינם, דבר זה מסתדר היטב אם החבית נשברה במדרון [מידרון], שכן התאונה אירעה בשל הקושי שבהובלתה, אך אם היא נשברה לא במדרון אלא בנסיבות אחרות, כיצד הוא יכול להישבע שלא פשע בה? לכאורה פשיעתו היא שגרמה לתאונה.

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria