מִפְּנֵי רָעָתָהּ.
בשל איכותו הירודה. במילים אחרות, הוא היה להוט למכור לא בגלל לחץ כספי, אלא משום שרצה להיפטר משדה זה, שערכו נמוך. דרישותיו העיקשות לכל דינר אחרון נובעות מחששו שהקונה יתחרט ויבטל את העסקה.
פְּשִׁיטָא: בָּעֵי לְזַבּוֹנֵי בִּמְאָה וְלָא אַשְׁכַּח, וְזַבֵּין בְּמָאתַיִם, וְקָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי – לָא קָנֵי. אֶלָּא אִי בָּעֵי לְזַבּוֹנֵי בִּמְאָה וְלָא אַשְׁכַּח, וְאִי טָרַח הֲוָה מַשְׁכַּח, וְלָא טְרַח וְזַבֵּין בְּמָאתַיִם, וְקָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי – מַאי: כְּמוֹכֵר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ דָּמֵי, אוֹ לָא? תֵּיקוּ.
הגמרא דנה במקרה דומה. ברור שאם אדם רוצה למכור את נכסו במאה דינרים אך אינו מוצא קונה, ובפועל הוא מוכר נכס במאתיים, ונכנס ויוצא בשביל מעות, הקונה לא קנה את השדה, שכן ברור שהמוכר ביצע את העסקה מחמת דוחק כספי. אבל אם הוא רוצה למכור את נכסו במאה ואינו מוצא קונה מעוניין, והמקרה הוא שאילו היה טורח היה מוצא אחד, ובמקום זאת לא טרח ומוכר נכס במאתיים, ולאחר מכן הוא נכנס ויוצא בשביל מעות, מהי ההלכה? האם הוא נחשב כמי שמוכר שדה מחמת גריעותה או לא? לא נמצאה תשובה, ולכן הגמרא קובעת שדילמה זו תעמוד בלא הכרעה.
שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר וְכוּ׳ שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן. עַד כַּמָּה שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן? אָמַר רַב נַחְמָן: עַד כְּדֵי שְׂכָרָן.
§ המשנה מלמדת שאם אדם שכר נהג חמור או קדר והם חזרו בהם, והסחורה הייתה עלולה ללכת לאיבוד, הוא רשאי לשכור פועלים אחרים במחיר גבוה יותר על חשבונם של הראשונים, או להטעות אותם כדי שיסכימו לחזור לעבודה. הגמרא שואלת: עד כמה סכום רשאי הוא לשכור על חשבונם? רב נחמן אמר: עד כדי שכרם, כלומר, אם הפועלים הראשונים עשו חלק מן העבודה והמעסיק עדיין לא שילם להם, הוא רשאי להוסיף את הסכום שהוא חייב לפועלים המקוריים לשכרם של הפועלים החדשים.
אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים זוּז! אָמַר לֵיהּ: כִּי תַּנְיָא הָהִיא – שֶׁבָּאתָה חֲבִילָה לְיָדוֹ.
רבא הקשה לרב נחמן: אבל שנינו בברייתא שהוא יכול לשכור על חשבונם עד ארבעים או חמישים דינרים. רב נחמן אמר לו: כאשר אותהברייתאנשנית, הרי זה ביחס למקרה שבו הצרור הגיע לרשותו, כלומר, הפועל המקורי השאיר את ערכת כליו אצל המעסיק. במצב זה, למעסיק יש יותר מנוף כלכלי, שכן הוא יכול למכור את תכולת הצרור כדי לכסות אף עלויות גבוהות יותר.
מַתְנִי׳ הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכוֹ בָּהָר וְהוֹלִיכוֹ בַּבִּקְעָה, בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכוֹ בָּהָר, אֲפִילּוּ זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין, וּמֵתָה – חַיָּיב. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָה בַּבִּקְעָה, אִם הֶחְלִיקָה – פָּטוּר, וְאִם הוּחֲמָה – חַיָּיב. לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָה בָּהָר, אִם הֶחְלִיקָה – חַיָּיב, וְאִם הוּחַמָּה – פָּטוּר, אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה – חַיָּיב.
משנה: לגבי השוכר חמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, או השוכר חמור להוליכה בבקעה והוליכה בהר, אפילו אם זו הדרך עשרה מיל וזו גם כן עשרה מיל, והבהמה מתה, הוא חייב. לגבי השוכר חמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, אם החליקה ונחבלה הרי הוא פטור, אבל אם מתה ממכת חום הוא חייב, שכן ההליכה בבקעה החמה יותר היא שגרמה למותה. לגבי השוכר חמור להוליכה בבקעה והוליכה בהר, אם החליקה הוא חייב, מפני שדבר זה נגרם על ידי השטח ההררי, אבל אם מתה ממכת חום הוא פטור. אם לקתה במכת חום מחמת העלייה, הוא חייב.
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא – אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה – חַיָּיב לְהַעֲמִיד [לוֹ] חֲמוֹר.
באשר למי ששוכר חמור והוא חלה או שנלקח לעבודת הציבור [אנגאריה], הבעלים יכול לומר לשוכר: שלך לפניך, ואינו חייב לפצות את השוכר או לספק לו חמור אחר. אם הבהמה מתה או רגלה נשברה, הבעלים חייב להעמיד לשוכר חמור אחר.
גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא רֵישָׁא דְּלָא קָא מְפַלֵּיג, וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא דְּקָא מְפַלֵּיג?
גמרא: הגמרא שואלת: מה שונה ברישא, שבה התנא אינו מבחין בין הדרכים השונות שבהן ייתכן שהבהמה מתה, שכן הוא פוסק שהשוכר חייב תמיד, ומה שונה בסיפא, שבה הוא מבחין בין אם הבהמה נפצעה מחמת החלקה או מכת חום?
אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: רֵישָׁא שֶׁמֵּתָה מֵחֲמַת אֲוִיר, דְּאָמְרִינַן אַוֵּירָא דְהַר קַטְלַהּ, וְאָמְרִינַן אַוֵּירָא דְבִקְעָה קַטְלַהּ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁמֵּתָה מֵחֲמַת אוּבְצָנָא. רַבָּה אָמַר: כְּגוֹן שֶׁהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ.
הגמרא משיבה: חכם מבית מדרשו של רבי ינאי אמר: הרישא עוסקת במקרה שבו מתה מחמת האוויר, כפי שאנו אומרים שאוויר ההרים הרג אותה, ואנו יכולים באותה מידה לומר שאוויר העמק הרג אותה. שינוי במזג האוויר, כך שהבהמה נחשפת לתנאי מזג אוויר שאינה רגילה אליהם, עלול להיות קטלני. רבי יוסי בר חנינא אמר: המשנה עוסקת במקרה שבו מתה מחמת תשישות [uvtzena], שכן ניתן להניח שהדבר נגרם על ידי מזג האוויר. רבה אמר: המשנה מדברת על מקרה שבו נחש הכיש אותה, שכן סביר באותה מידה שזה יקרה במקום אחד כפי שסביר שיקרה במקום האחר.
רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָא מַנִּי רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: כׇּל הַמַּעֲבִיר עַל דַּעַת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,
לעומת זאת, רבי חייא בר אבא אמר שרבי יוחנן אמר: בהתאם לדעת מי היא קביעה זו של הסעיף הראשון של המשנה? היא בהתאם לדעתו של רבי מאיר, שאומר: כל מי שסוטה מכוונת המעסיק בכך שהוא פועל בניגוד להסכמתם
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria