וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים.
ומיותר לומר, שאין לערבב תוצרת חדשה עם תוצרת ישנה, במקרה שהתוצרת הישנה משובחת יותר, כמו בדגנים, שכן הערבוב מפחית את ערכה.
בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: בְּיַיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן, אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו.
אכן, הם אמרו: בנוגע ליין, התירו לערב יין חזק עם יין חלש, מפני שבכך הוא משביח אותו. אין לערב בכוונה שמרי יין בתוך היין, אך מותר לתת לקונה יין עם שמריו; המוכר אינו חייב לסנן את היין.
מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ. וְלֹא לַתַּגָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהָטִיל מַיִם בַּיַּיִן – יָטִילוּ.
מי שערב מים ביינו, לא ימכרנו בחנות אלא אם כן יודיע לקונה שיש בו מים. ואסור לו למכור אותו לסוחר, אפילו אם הודיע לו על התערובת, מפני שאף שהוא יודע שיש מים מעורבים ביין, הדבר לא ישמש אלא לרמייה, שכן הסוחר ככל הנראה לא יודיע לקונה שהוא מהול. במקום שנוהגים לתת מים ביין כדי למהול אותו וכולם יודעים זאת, מותר לתת מים ביין.
הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גֳּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת, מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיטוֹם אֶחָד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְכַּוֵּין לְעָרֵב.
האיסור לערב סוגים שונים של תוצרת חל רק על אדם המוכר את תוצרת שדהו. לעומת זאת, סוחר רשאי לקחת תבואה מחמישה גורנות השייכים לאנשים שונים, ולהניח את התוצרת במחסן אחד. הוא רשאי גם לקחת יין מחמישה גתות ולהניח את היין בחבית גדולה אחת [pitom], ובלבד שאין בכוונתו לערב סחורה באיכות נמוכה עם סחורה באיכות גבוהה.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשׁוֹת מֵאַרְבַּע וִישָׁנוֹת מִשָּׁלֹשׁ דְּאֵין מְעָרְבִין, אֶלָּא אֲפִילּוּ חֲדָשׁוֹת מִשָּׁלֹשׁ וִישָׁנוֹת מֵאַרְבַּע – אֵין מְעָרְבִין, מִפְּנֵי שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְיַשְּׁנָן.
גמרא:חכמים לימדו: אין צריך לומר, אם מחיר התבואה החדשה הוא ארבעסאין עבור סלעומחיר התבואה הישנה הוא שלושסאין עבור סלע, אין לערבב אותן יחד. זו הונאה גמורה, שכן אדם מוכר תבואה זולה במחירה של תבואה יקרה. אלא אפילו אם מחיר התבואה החדשה הוא שלושסאין עבור סלעומחיר התבואה הישנה הוא ארבעסאין עבור סלע, אין לערבב אותן. זאת מפני שבמקרה זה מחיר התבואה החדשה גבוה יותר, שכן אנשים רוצים ליישן את התבואה, כלומר, תבואה חדשה יקרת ערך יותר עבור מי שמבקשים להניח אותה באחסון לתקופה ממושכת, אף על פי שהיא עשויה להיות באיכות נחותה לעומת תבואה ישנה.
בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲדָא אָמְרָה, כֹּל ״בֶּאֱמֶת אָמְרוּ״ – הֲלָכָה הִיא.
המשנה מלמדת: למעשה, הם אמרו: לגבי יין, התירו לערב יין חזק ביין חלש מפני שערבוב היין משביח אותו. רבי אלעזר אמר: זאת אומרת, שכל פעם שהלכה הלכה מובאת בלשון: למעשה הם אמרו, הרי זו היא הלכה פסוקה שאין בה ספק.
אָמַר רַב נַחְמָן: וּבֵין הַגִּיתּוֹת שָׁנוּ.
רב נחמן אומר: ומדובר בתקופה שבה היין בין הגתות, כלומר, לפני שהיין תוסס, שלימדו הלכה זו. כאשר היין עדיין בתהליך התסיסה, אם יינות שונים מתערבבים ותוססים יחד, הדבר משביח את טעמם. לעומת זאת, אם הם מתערבבים בשלב מאוחר יותר, הדבר יפגע בטעמם.
וְהָאִידָּנָא דְּקָא מְעָרְבִי שֶׁלֹּא בֵּין הַגִּיתּוֹת? אָמַר רַב פָּפָּא: דְּיָדְעִי וְקָא מָחֲלִי. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: הָא מַנִּי? רַבִּי אַחָא הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אַחָא מַתִּיר בְּדָבָר הַנִּטְעָם.
הגמרא שואלת: והיום, כאשר אנשים מערבבים יין ישן וחדש אפילו כאשר היין אינו בין הגתות, על סמך מה מותר לערבב? רב פפא אמר: זה מפני ש הקונים מודעים להפסד האפשרי ומוחלים עליו. רב אחא, בנו של רב איקא, אמר: בהתאם לדעת מי היא משנה זו? זוהי דעתו של רבי אחא, כפי שנלמד בברייתא: רבי אחא מתיר לערבב במקרה שבו המוצר ייטעם לפני קנייתו. אז אין בכך הונאה, שכן כאשר הקונה טועם אותו, הוא מודע מיד לכך שמדובר בתערובת, והבחירה אם לקנות את המוצר או לא היא שלו.
וְאֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן, אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו וְכוּ׳. וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא אֵין מְעָרְבִין כְּלָל! וְכִי תֵּימָא מַאי ״נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו״? דְּקָא מוֹדַע לֵיהּ, הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדִיעוֹ, וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹדִיעוֹ, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא אַף עַל גַּב דְּלָא מוֹדַע לֵיהּ!
המשנה מלמדת: ואין מערבין בכוונה שמרי יין בתוך היין, אבל נותן לו לקונה יין עם שמריו. הגמרא שואלת: והרי אמרת ברישא של המשנה שאין מערבין שמרים כלל? ואם תאמר: מאי פירוש: נותן לו לקונה יין עם שמריו; כלומר שמודיעו לקונה שהיין מכיל שמרים, הצעה זו אינה מתקבלת. מכך שהסיפא מלמדת: אין מוכרין אותו בחנות אלא אם כן מודיעו לקונה, ואין הוא מוכר אותו לתגר אף על פי שמודיעו, מכלל שהרישא עוסקת במקרה שבו מותר למוכרו בחנות אף על פי שאינו מודיע לקונה.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר, אֵין מְעָרְבִין שְׁמָרִים שֶׁל אֶמֶשׁ בְּשֶׁל יוֹם, וְלֹא שֶׁל יוֹם בְּשֶׁל אֶמֶשׁ. אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַשּׁוֹפֶה יַיִן לַחֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא יְעָרֵב שֶׁל אֶמֶשׁ בְּשֶׁל יוֹם, וְלֹא שֶׁל יוֹם בְּשֶׁל אֶמֶשׁ. אֲבָל מְעָרֵב שֶׁל אֶמֶשׁ בְּשֶׁל אֶמֶשׁ, וְשֶׁל יוֹם בְּשֶׁל יוֹם.
רב יהודה אמר: כך התנא אומר: אין לערב לא את השמרים שנותרו מן היין שמזג בלילה שלפני כן עם היין של היום שלמחרת, ולא את השמרים של היום שלמחרת עם היין של הלילה שלפני כן. אבל מותר לו לתת לקונה שמרים של אותו יין עצמו. כך גם שנינו בברייתא: רבי יהודה אומר: לגבי מי שמוזג יין לחברו, ומנסה למזוג את הנוזל תוך השארת השמרים בחבית, אותו אדם אינו רשאי לערב שמרים שנותרו מן היין שמזג בלילה שלפני כן עם היין של היום שלמחרת, ולא את השמרים של היום שלמחרת עם היין של הלילה שלפני כן. אבל מותר לו לערב את השמרים של הלילה שלפני כן עם היין שנמזג בלילה שלפני כן, ואת השמרים של היום שלמחרת עם היין של היום שלמחרת.
מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת, אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדִיעוֹ וְכוּ׳. רָבָא אַיְיתוֹ לֵיהּ חַמְרָא מֵחָנוּתָא, מַזְגֵיהּ, טַעְמֵיהּ, לָא הֲוָה בְּסִים, שַׁדְּרֵיהּ לְחָנוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא אֲנַן תְּנַן, וְלֹא לַתַּגָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ! אֲמַר לֵיהּ: מִזְגָּא דִּידִי מִידָּע יְדִיעַ. וְכִי תֵּימָא דְּטָפֵי וּמְחַיְּילֵיהּ וּמְזַבֵּין לֵיהּ – אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף.
המשנה מלמדת: מי שנתערבו מים ביין שלו, אינו רשאי למוכרו בחנות, אלא אם כן הוא מודיע לקונה שהוא מכיל מים. הגמרא מספרת: הביאו יין לרבא מחנות. הוא מזג אותו במים, טעם אותו, ולא היה טעים. הוא שלח אותו בחזרה לחנות, כדי שיוכלו למכור אותו שם. אמר לו אביי: אבל האם לא למדנו במשנה: ואינו רשאי למכור אותו לסוחר, אפילו אם הוא מודיע לו? אמר לו רבא: המזיגה שלי של היין ניכרת לכל, שכן אני מוסיף יותר מים מן הרגיל. ושמא תאמר שבעל החנות יוסיף יין, וימתיק את התערובת, וימכור אותה שוב, כאשר המזיגה כבר אינה ניכרת, אם זהו החשש, אין לדבר סוף. יהיה צריך לאסור למכור כל יין לסוחר, מחשש שמא ינהג ברמייה במכירתו מחדש.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן, יָטִילוּ וְכוּ׳. תָּנָא: לְמֶחֱצָה, לִשְׁלִישׁ, וְלִרְבִיעַ. אָמַר רַב: וּבֵין הַגִּיתּוֹת שָׁנוּ.
המשנה מלמדת: במקום שנהגו לתת מים לתוך היין כדי למזוג אותו וכולם מודעים לכך, מותר לתת מים ביין. שנינו בברייתא: מותר למזוג את היין על ידי הוספת מים שיהוו מחצית, שליש או רבע מן התערובת, בהתאם למנהג המקום. רב אומר: ומדובר בתקופה שבה היין נמצא בין הגתות, לפני שהיין תוסס, שעליה לימדו הלכה זו. אם היין נמזג בשלב מאוחר יותר, המזיגה תגרום ליין להתקלקל.
מַתְנִי׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִפְחוֹת אֶת הַשַּׁעַר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זָכוּר לַטּוֹב.
משנה:רבי יהודה אומר: חנווני לא יחלק לילדים קליות ואגוזים הפוקדים את חנותו, מפני שהוא בכך מרגילם לבוא אצלו על חשבון חנוונים מתחרים. וחכמים מתירים לעשות כן. ואין מפחיתים את מחיר פריטי המכירה מתחת למחיר השוק. וחכמים אומרים: אם רצונו לעשות כן, ראוי הוא לזיכרון לטובה.
לֹא יָבוֹר אֶת הַגְּרִיסִין, דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבוֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעַיִן. אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם, וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה, וְלֹא אֶת הַכֵּלִים.
אין מנפים פולים טחונים כדי להסיר את הפסולת, שמא יגבה מחיר גבוה שלא כראוי עבור הקמח המנופה, מעבר לערכו האמיתי; זהו דבריו של אבא שאול. וחכמים מתירים לעשות כן. והחכמים מודים שאין מנפים את הקמח אלא לא מן הפולים הסמוכים לפתח הארגז כדי ליצור רושם שכל תכולת הארגז נופתה, שאין זה אלא הונאה. ואין מקשטים אדם לפני מכירתו בשוק העבדים, ולא בהמה ולא כלים שהוא מבקש למכור. אלא יש למוכרם בלא ייפוי, כדי שלא להונות את הקונה.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? דַּאֲמַר לֵיהּ: אֲנָא מְפַלֵּיגְנָא אַמְגּוֹזֵי, וְאַתְּ פַּלֵּיג שִׁיסְקֵי.
גמרא: הגמרא שואלת: מה הטעם של דעת חכמים, המתירים חלוקה חופשית של דגן קלוי ואגוזים? זהו מפני שבעל החנות יכול לומר למתחריו: אני מחלק אגוזים; ואתם חלקו שיזפים [shiskei]. כל הסוחרים יכולים לחלק מוצרים שימשכו ילדים, וממילא אין זו תחרות בלתי הוגנת.
וְלֹא יִפְחוֹת אֶת הַשַּׁעַר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זָכוּר לַטּוֹב וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן?
המשנה מלמדת: ואין מפחיתים את מחיר הסחורות מתחת למחיר השוק. וחכמים אומרים: אם הוא רוצה לעשות כן, יש לזכור אותו לטובה. הגמרא שואלת: מה הטעם לדעת חכמים, שלא רק מתירים את המנהג אלא אף משבחים את האדם, באומרם שיש לזכור אותו לטובה?