שְׁמוֹנָה פּוּנְדְּיוֹנוֹת, שְׁנֵי פּוּנְדְּיוֹנוֹת לְדִינָר.
הפחת המקובל הוא שמונה פונדיון, שהוא שיעור של שני פונדיון לכל דינר, או שישית הדינר.
עַד מָתַי מוּתָּר לְהַחְזִיר? בִּכְרַכִּים – עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשּׁוּלְחָנִי, בִּכְפָרִים – עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. אִם הָיָה מַכִּירָהּ – אֲפִילּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ הֵימֶנּוּ, וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת.
המשנה ממשיכה: עד מתי מותר להחזיר מטבע שחוק לאחר שהוא מבין שהוא פגום? בערים [bakerakim], ניתן להחזירו רק עד פרק זמן שחלף שבו יוכל להראות אותו לשולחני, שהוא מומחה בענייני מטבעות. בכפרים, שבהם אין שולחני, ניתן להחזירו רק עד ערבי שבתות, כאשר אנשים קונים את צורכי השבת שלהם. אף על פי שאלו הם הגבולות של כמה מטבע צריך להישחק כדי שתהיה אונאה, אם מי שנתן את המטבע לנפגע זיהה אותו, עליו לקבלו בחזרה ממנו אפילו לאחר שנים עשר חודש שעברו, בלי קשר לכמה מעט השחיקה השפיעה על ערכו. ואין לו עליו אלא תרעומת, כפי שהגמרא תסביר.
וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה.
וְאֶת הַמַּטְבֵּעַ הַשָּׁחוּק מְעַט מֻתָּר לָתֵת לְשִׁמּוּשׁ בְּחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵין הוּא צָרִיךְ לָחוּשׁ, שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁמְסָרֵב לְקַבֵּל מַטְבֵּעַ שָׁחוּק מְעַט אֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ קַמְצָנִית, וְהַמַּטְבֵּעַ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת לְכָל שִׁמּוּשׁ.
גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: עַד כַּמָּה תְּהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה וְיִהְיֶה בָּהּ אוֹנָאָה?
גמרא:ומעלה הגמרא סתירה למשנה מברייתא שבה נמנים אותם שיעורי פחת, שכן באותה ברייתא שיעורים אלה מובאים עם השאלה: כמה צריך מטבע הסלע להישחק כדי שהשימוש בו בעסקה לפי ערכו המקורי ייחשב להונאה? דבר זה מנוגד לחלוטין למשנה.
אָמַר רַב פָּפָּא, לָא קַשְׁיָא: תַּנָּא דִּידַן קָא חָשֵׁיב מִמַּטָּה לְמַעְלָה, תַּנָּא בָּרָא קָא חָשֵׁיב מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.
רב פפא אומר: זה אינו קשה. התנא של המשנה שלנו מחשב את המידות מן הנמוך לגבוה. התנא אומר שאין זה נחשב אונאה עד, אך לא כולל, דרגות הפחת המנויות במשנה. החל מדרגות פחת אלו, זו אונאה. והתנא החיצוני, כלומר, התנא של הברייתא, מחשב מן הגבוה לנמוך. אותו תנא אומר שזו אונאה עד וכולל דרגות הפחת המנויות בברייתא. רק מתחת לדרגות אלו אין הדבר נחשב אונאה. אין מחלוקת הלכתית בין שני התנאים.
מַאי שְׁנָא בְּסֶלַע דִּפְלִיגִי, וּמַאי שְׁנָא בְּטַלִּית דְּלָא פְּלִיגִי?
הגמרא חוזרת לדון במשנה ושואלת: מה שונה בנוגע לסלע, שהתנאיםחלוקים לגבי שיעור הפחתה המהווה אונאה, ומה שונה בנוגע לבגד, שהתנאיםאינם חלוקים בשאלה אם הפער בין השווי למחיר המהווה אונאה הוא שישית או פחות משישית?
אָמַר רָבָא: מַאן תְּנָא טַלִּית – רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אַבָּיֵי אָמַר: טַלִּית – עַד שְׁתוּת מָחֵיל אִינִישׁ. דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: עֲשִׁיק לְגַבָּיךְ וְשָׁוֵי לִכְרֵסָיךְ. סֶלַע, כֵּיוָן דְּלָא סַגִּי לֵיהּ – לָא מָחֵיל.
רבא אמר: מיהו התנא ששנה את הלכות האונאה לגבי בגד במשניות שהובאו קודם לכן בפרק זה? זהו רבי שמעון, הסבור שאפילו במקרה של סלע, שיעור האונאה הוא שישית. אביי אמר ששני המקרים שונים: לגבי בגד, אדם עשוי למחול על הפער עד שישית, שכן אנשים אומרים: שלם יותר וקנה דבר לגבך, כלומר בגד, וקנה במחיר העלות דברים לבטנך, כלומר מזון. מאחר שכדאי לקנות בגדים נאים, הפער אינו משמעותי. לעומת זאת, לגבי הסלע הנידון, כיוון שאינו יוצא במחזור, אין הוא מוחל אפילו על סכום של פער קטן יותר.
גּוּפָא: עַד כַּמָּה תְּהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה וִיהֵא בָּהּ אוֹנָאָה? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַרְבָּעָה אִיסָּרוֹת, אִיסָּר לְדִינָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַרְבָּעָה פּוּנְדְּיוֹנוֹת, פּוּנְדְּיוֹן לְדִינָר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁמוֹנָה פּוּנְדְּיוֹנוֹת, שְׁנֵי פּוּנְדְיוֹנִים לְדִינָר. יָתֵר עַל כֵּן – מוֹכְרָהּ בְּשׇׁוְיָהּ.
§ בנוגע לעניין האונאה והמטבעות עצמו, הגמרא מפרטת: כמה יישחק מטבע הסלע ושימושו בעסקה ייחשב אונאה? רבי מאיר אומר: ארבעה איסרין, שהוא שיעור של איסר אחד לכל דינר. רבי יהודה אומר: ארבעה פונדיונים, פונדיון אחד לכל דינר. רבי שמעון אומר: שמונה פונדיונים, שני פונדיונים לכל דינר. אם הפחת גדול מזה, רשאי הוא למכור את המטבע לפי שוויו כמתכת, ולא לפי ערכו המקורי.
עַד כַּמָּה תִּיפָּחֵת וִיהֵא רַשַּׁאי לְקַיְּימָהּ? בְּסֶלַע – עַד שֶׁקֶל. בְּדִינָר – עַד רוֹבַע. פָּחוֹת מִכֵּן אִיסָּר – אָסוּר לְהוֹצִיאָהּ. הֲרֵי זֶה לֹא יִמְכְּרֶנָּה לֹא לַתַּגָּר וְלֹא לְחָרָם וְלֹא לְהָרָג, מִפְּנֵי שֶׁמְּרַמִּין בָּהּ אֶת אֲחֵרִים. אֶלָּא יִקֳּבֶנָּה וְיִתְלֶנָּה בְּצַוַּאר בְּנוֹ אוֹ בְּצַוַּאר בִּתּוֹ.
עד איזה שיעור יכול המטבע להישחק ועדיין יהיה מותר לאדם לקיימו כמטבע? לגבי סלע, אפשר להשתמש בו כסלע עד שיישחק עד ששוויו יעמוד על שקל אחד, כלומר חצי סלע. לגבי דינר, אפשר להשתמש בו כדינר עד שיישחק עד ששוויו יעמוד על רבע. משנשחק עד לנקודה ששוויו מגיע לאיסר אחד פחות מכך, אסור להוציאו. אין למוכרו את המטבע שנפסל לא לסוחר, ולא לאדם אלים, ולא לרוצח, מפני שהם מרמים בו אחרים או כופים עליהם לקבלו. אלא, ינקב אותו ויתלה אותו כקישוט על צוואר בנו או על צוואר בתו.
אָמַר מָר: בְּסֶלַע עַד שֶׁקֶל, בְּדִינָר עַד רוֹבַע. מַאי שְׁנָא בְּסֶלַע עַד שֶׁקֶל, וּמַאי שְׁנָא בְּדִינָר עַד רוֹבַע?
הגמרא ממשיכה בניתוחה של הברייתא. המאסטר אמר: באשר לסלע, ניתן להשתמש בו כסלעעד שהוא נשחק כך שערכו מגיע לשקל אחד, כלומר, חצי סלע. באשר לדינר, ניתן להשתמש בו כדינר עד שהוא נשחק כך שערכו מגיע לרבע אחד. הגמרא שואלת: מה שונה שבאשר לסלע, ניתן להשתמש בו כסלעעד שהוא נשחק כך שערכו מגיע לשקל אחד, שהוא חצי סלע, ומה שונה שבאשר לדינר, ניתן להשתמש בו כדינר עד שהוא נשחק כך שערכו מגיע לרבע [רובע] אחד?
אָמַר אַבָּיֵי: מַאי ״רוֹבַע״ דְּקָתָנֵי – נָמֵי רוֹבַע שֶׁקֶל. אָמַר רָבָא: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָא תָּנֵי ״רוֹבַע״, וְלָא קָתָנֵי ״רְבִיעַ״. שְׁמַע מִינַּהּ.
אביי אומר: מהי המשמעות של רובע שהברייתא מלמדת? גם הוא מתייחס למטבע הנקרא רובע, שערכו רבע שקל, שהוא חצי דינר. רבא אמר: לשון הברייתא גם מדויקת בעניין זה, שכן התנא שונה רובע ואינו שונה רבע [רביע]. הגמרא מסיקה: למד מכך מן הדיוק שהכוונה של התנא של הברייתא היא למטבע הנקרא רובע, שהוא חצי דינר.
לְמָה לֵיהּ לְמִתְלְיֵיהּ לְדִינָר בְּשֶׁקֶל? מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאִיכָּא דִּינָר דְּאָתֵי מִשֶּׁקֶל.
הגמרא שואלת: מדוע התנא שונה את פסיקתו כך שכמות השחיקה שפוסלת דינר תלויה בשקל? מדוע התנא שונה את המידה כרבע שקל, במקום לשנותה כחצי דינר? הגמרא מסבירה: בכך התנא מלמד אותנו בדרך אגב עניין, שיש מקרים שבהם דינר נוצר משקל, כגון שקל שנשחק וכעת שווה מחצית מערכו המקורי, כלומר דינר אחד.
מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי. דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי: דִּינָר הַבָּא מִשֶּׁקֶל – מוּתָּר לְקַיְּימוֹ. דִּינָר הַבָּא מִסֶּלַע – אָסוּר לְקַיְּימוֹ.
זה תומך בדעתו של רבי אמי, שכן רבי אמי אומר: לגבי דינר שמקורו בשקל, מותר לקיימו ולהשתמש בו כדינר. על סמך גודלו וצורתו, אין חשש שאנשים יבלבלו בינו לבין שקל. לגבי דינר שמקורו בסלע, אסור לקיימו ולהשתמש בו כדינר. בשל העובדה שגם לאחר השחיקה המטבע נשאר בגודל של סלע, שהוא בבירור גדול יותר מדינר, החשש הוא שאנשים יחשיבו אותו בטעות לבעל ערך רב יותר מדינר.
פָּחוֹת מִכֵּן אִיסָּר – אָסוּר לְהוֹצִיאָהּ. מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: פָּחֲתָה סֶלַע יוֹתֵר מִכְּדֵי אוֹנָאָה אִיסָּר – אָסוּר. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי – אֲפִילּוּ מַשֶּׁהוּ נָמֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: פָּחֲתָה סֶלַע אִיסָּר לְדִינָר – אָסוּר, וּסְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר.
§ הגמרא ממשיכה בניתוחה של הברייתא, המלמדת: משנשחק עד לנקודה שבה ערכו מגיע לאיסר פחות מכך, אסור להוציאו. הגמרא שואלת: מה התנא אומר באמירה זו? אמר אביי שכך התנא אומר: אם סלע נשחק בשיעור של איסר יותר משיעור האונאה, אסור להוציאו בערכו המקורי. אמר רבא לאביי: אם כן, אז אפילו כלשהו יותר משיעור האונאה צריך להיות אסור גם כן. אלא אמר רבא שכך התנא אומר: אם סלע נשחק בשיעור של איסר לכל דינר, אסור להוציאו, וברייתא סתמית זו היא בהתאם לדעתו של רבי מאיר, האומר במשנה ששיעור האונאה הוא איסר אחד לכל דינר.
תְּנַן הָתָם: סֶלַע שֶׁנִּפְסְלָה וְהִתְקִינָהּ שֶׁיְּהֵא שׁוֹקֵל בָּהּ מִשְׁקָלוֹת – טְמֵאָה. עַד כַּמָּה תִּיפָּחֵת וִיהֵא רַשַּׁאי לְקַיְּימָהּ? (לַסֶּלַע) שְׁנֵי דִּינָרִים, פָּחוֹת מִכֵּן – יָקוֹץ.
למדנו במשנה שם (Kelim 12:7): סלע שנפסלה לשימוש כמטבע, ואדם אחד ייחד אותה כדי שישקול בה חפצים הטעונים שקילה, הריהי מקבלת טומאה. ייעודו הפך אותה לכלי ככל משקולת אחרת. עד איזה שיעור יכול המטבע להישחק ועדיין יהיה מותר לקיימו? בסלע, השחיקה היא של שני דינרים, מחצית מערכו. אם נשחק עד כדי שהיה שווה פחות מכך, עליו לחתוך אותו לחתיכות כדי למנוע בלבול בינו לבין מטבע כשר.
יָתֵר עַל כֵּן מַאי? אָמַר רַב הוּנָא: פָּחוֹת מִכֵּן – יָקוֹץ, יָתֵר עַל כֵּן – יָקוֹץ. רַבִּי אַמֵּי אָמַר: פָּחוֹת מִכֵּן – יָקוֹץ, יָתֵר עַל כֵּן – יְקַיֵּים.
הגמרא שואלת: אם היא נשחקה אך ערכה הנוכחי הוא גדול מ־שקל אחד, מהי ההלכה? רב הונא אומר: אם היא נשחקה ופחתה בפחות מ־שקל אחד, עליו לחתוך אותה לחתיכות, ואם היא נשחקה ופחתה ביותר מכך עליו גם לחתוך אותה לחתיכות. רבי אמי אומר: אם היא נשחקה ופחתה בפחות מ־שקל אחד, עליו לחתוך אותה לחתיכות, ואם היא נשחקה ופחתה ביותר מכך מותר לו לקיים אותה, מפני שאין לחשוש שאדם יבלבל מטבע שנשחקה במידה כזו עם סלע.
מֵיתִיבִי:
הגמרא מקשה מן הברייתא:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria