וּלְרַבִּי טַרְפוֹן נָמֵי לְאַלְתַּר הָוְיָא מְחִילָה, אַמַּאי חָזְרוּ? בִּדְרַבִּי טַרְפוֹן נִיחָא לְהוּ טְפֵי, דְּמַאי דְּרַבָּנַן קָא מְשַׁוֵּי לְהוּ אוֹנָאָה לְרַבִּי טַרְפוֹן הָוְיָא מְחִילָה?
ולפי רבי טרפון גם כן, יש מחילה על הפער של פחות משליש והמקח נגמר מיד; מדוע חזרו בהם מלנהוג כדברי החכמים? במקרה זה, פסיקתו של רבי טרפון הייתה עדיפה להם, שכן מה שהחכמים מחשיבים כאונאה, כלומר, הפרש של שישית, נמחל לפי רבי טרפון.
מִי סָבְרַתְּ פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ לְרַבִּי טַרְפוֹן כְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת לְרַבָּנַן דָּמֵי? לָא, מִשְּׁתוּת וְעַד שְׁלִישׁ לְרַבִּי טַרְפוֹן כִּשְׁתוּת עַצְמָהּ לְרַבָּנַן דָּמֵי. אִי הָכִי, בְּמַאי שָׂמְחוּ מֵעִיקָּרָא?
הגמרא דוחה הוכחה זו: האם אתה סבור שהמעמד ההלכתי של פער של פחות משליש לפי שיטתו של רבי טרפון הוא כמו המעמד ההלכתי של פער של פחות משתות לפי שיטתם של החכמים? לא, המעמד ההלכתי של פער הנע משתות ועד שליש לפי שיטתו של רבי טרפון הוא כמו המעמד ההלכתי של פער של שתות עצמה לפי שיטתם של החכמים, והמתאנה מקבל בחזרה את סכום ההונאה. הגמרא שואלת: אם כן, מאיזו סיבה שמחו סוחרי לוד בתחילה? הם לא הרוויחו דבר ביחס לפסיקת החכמים.
תִּפְשׁוֹט דְּבִטּוּל מִקָּח לְרַבָּנַן לְעוֹלָם חוֹזֵר, דְּכֵיוָן דַּאֲמַר לְהוּ רַבִּי טַרְפוֹן הָוְיָא אוֹנָאָה – שָׂמְחוּ, כִּי אֲמַר לְהוּ כׇּל הַיּוֹם – חָזְרוּ.
פתור, על בסיס קושי זה, את הדילמה שהועלתה להלן, והסֵק שבמקרים של ביטול העסקה לפי דברי החכמים, תמיד ניתן לחזור מן העסקה. לכן, תגובתם של סוחרי לוד מובנת, שכן, מאחר שרבי טרפון אמר להם שפער שבין שישית לשליש הוא רק אונאה, הם שמחו, שכן משמעות הדבר היא שלקונה יש רק את הזמן הדרוש להראות את הסחורה לסוחר או לקרוב כדי לחזור בו. כאשר אמר להם שהמתאנה יכול לחזור בו מן העסקה במשך כל היום, הם חזרו לנהוג לפי דברי החכמים.
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּבִטּוּל מִקָּח לְרַבָּנַן בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ, בְּמַאי שָׂמְחוּ? שָׂמְחוּ בְּשֶׁתּוּת עַצְמָהּ, דִּלְרַבִּי טַרְפוֹן מְחִילָה, וּלְרַבָּנַן אוֹנָאָה.
הגמרא מסבירה מדוע הדילמה נפתרת: שכן, אם עולה על דעתך לומר שביטול המקח לדעת חכמים מוגבל רק למשך הזמן שבו יכול הקונה להראות את הסחורה לסוחר או לקרובו, מאיזו סיבה שמחו הם על פסיקתו של רבי טרפון? פסיקתו לא אפשרה להם למכור את הסחורה במחיר גבוה יותר מכפי שאפשרה פסיקת חכמים. הגמרא דוחה ראיה זו: הם בתחילה שמחו על מקרה של פער של שישית עצמה, שכן לדעת רבי טרפון יש מחילה על הפער, ולדעת חכמים הרי זו אונאה.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בִּטּוּל מִקָּח לְרַבָּנַן, לְעוֹלָם חוֹזֵר, אוֹ דִלְמָא בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ? וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ, מָה אִיכָּא בֵּין שְׁתוּת לְיָתֵר עַל שְׁתוּת? אִיכָּא: דְּאִילּוּ שְׁתוּת – מִי שֶׁנִּתְאַנָּה חוֹזֵר, וְאִילּוּ יָתֵר עַל שְׁתוּת – שְׁנֵיהֶם חוֹזְרִים.
§ הגמרא מביאה את הדילמה שנזכרה לעיל. דילמה הועלתה לפני החכמים: בנוגע לביטול המקח לדעת החכמים, האם אפשר תמיד לחזור בו מן המקח? או שמא הוא יכול לחזור בו רק בתוך הזמן שבו נדרש לו להראות את הסחורה לסוחר או לקרובו. ואם תאמר שהמקח בטל רק בתוך הזמן שבו נדרש לו להראות את הסחורה לסוחר או לקרובו, מה ההבדל יש בין פער של שישית לבין פער של יותר משישית? הגמרא משיבה: יש הבדל, שכן במקרה של פער של שישית, רק מי שהתאנו בו יכול לחזור בו מן המקח, ואילו במקרה שהפער הוא יותר משישית, שניהם יכולים לחזור בהם מן המקח.
מַאי? תָּא שְׁמַע, חָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בִּטּוּל מִקָּח לְרַבָּנַן בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ, וּלְרַבִּי טַרְפוֹן כׇּל הַיּוֹם – מִשּׁוּם הָכִי חָזְרוּ. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בִּטּוּל מִקָּח לְרַבָּנַן לְעוֹלָם חוֹזֵר, אַמַּאי חָזְרוּ? בִּדְרַבִּי טַרְפוֹן נִיחָא לְהוּ טְפֵי, דְּקָא מְשַׁוֵּי לְהוּ אוֹנָאָה כׇּל הַיּוֹם וְתוּ לָא!
הגמרא חוזרת לדון בדילמה: מהי ההלכה? הגמרא מציעה: בוא ושמע פתרון לדילמה מן המשנה: סוחרי לוד חזרו בהם אל הליכה אחר דברי החכמים. מובן, אם אתה אומר שניתן לטעון לביטול המקח לפי החכמים רק בתוך הזמן שבו הקונה צריך להראות את הסחורה לסוחר או לקרובו, ולפי רבי טרפון ניתן לעשות זאת במשך כל היום כולו, הרי משום כך חזרו בהם והלכו אחר דברי החכמים. אבל אם אתה אומר שניתן לטעון לביטול המקח לפי החכמים ולחזור בו תמיד מן המקח, מדוע חזרו בהם והלכו אחר דברי החכמים? במקרה זה, פסיקתו של רבי טרפון עדיפה להם, שכן הוא מחשיב פער כזה לאונאה ופוסק שניתן לטעון לביטול המקח במשך כל היום כולו ולא יותר, דבר המועיל יותר לסוחר.
בִּטּוּל מִקָּח לָא שְׁכִיחַ.
הגמרא משיבה: ביטול העסקה אינו שכיח, ולכן סוחרי לוד לא הביאו זאת בחשבון כאשר חישבו איזו פסיקה היא המועילה ביותר.
אָמַר רָבָא, הִלְכְתָא: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – נִקְנֶה מִקָּח, יוֹתֵר עַל שְׁתוּת – בִּיטּוּל מִקָּח, שְׁתוּת – קָנָה וּמַחְזִיר אוֹנָאָה, וְזֶה וָזֶה – בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ.
הגמרא מצטטת את ההכרעות ההלכתיות בדילמות הללו. רבא אמר: ההלכה היא שאם הפער הוא פחות משישית, הסחורה נקנית מיד. אם הפער הוא יותר משישית, כל אחד מן הצדדים יכול לדרוש ביטול המקח. אם הפער הוא בדיוק שישית אחת, הקונה קנה את הסחורה, ומי שנהנה מן ההונאה מחזיר את הסכום שהרוויח מן ההונאה. ואפשר לתבוע גם זאת, ביטול המקח, וגם זאת, החזרת הסכום שהורווח, רק בתוך הזמן שבו נדרש להראות את הסחורה לסוחר או לקרובו.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא: אוֹנָאָה פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – נִקְנֶה מִקָּח. יָתֵר עַל שְׁתוּת – בָּטֵל מִקָּח. שְׁתוּת – קָנָה וּמַחְזִיר אוֹנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָד מוֹכֵר עַל הָעֶלְיוֹנָה, רוֹצֶה – אוֹמֵר לוֹ: ״תֵּן לִי מִקָּחִי״, אוֹ ״תֵּן לִי מַה שֶּׁאֹנֵיתַנִי״. וְזֶה וָזֶה בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ.
הגמרא מעירה: נלמד בברייתאבהתאם לדעתו של רבא: במקרים של הונאה, אם הפער הוא פחות משתות, המקח נקנה מיד. אם הפער הוא יותר משתות, המקח בטל. אם הפער הוא בדיוק שתות, הקונה קנה את המקח, ומי שנהנה מן ההונאה מחזיר את הסכום שהרוויח מן ההונאה. זהו דבריו של רבי נתן. רבי יהודה הנשיא אומר: במקרה שבו המוכר נתאנה, המוכר הוא בעל היתרון. אם הוא רוצה, הוא חוזר בו מן המקח ואומר לקונה: תן לי את מקחי, או שהוא יכול לומר: תן לי את הסכום שאתה הרווחת בהונאתי. ואפשר לתבוע גם זה, ביטול המקח, וגם את זה, החזרת הסכום שהורווח, רק בתוך הזמן שנדרש להראות את המקח לסוחר או לקרובו.
עַד מָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר כּוּ׳. אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לוֹקֵחַ, אֲבָל מוֹכֵר – לְעוֹלָם חוֹזֵר. נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: חָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מוֹכֵר לְעוֹלָם חוֹזֵר,
§ המשנה מלמדת: עד מתי מותר לקונה להחזיר את החפץ? הוא רשאי להחזירו רק עד שיחלוף פרק זמן שיאפשר לו להראות את הסחורה לסוחר או לקרובו. רב נחמן אומר: החכמים לימדו הלכה זו רק לגבי קונה, אבל מוכר רשאי תמיד לחזור בו מן העסקה. הגמרא מציעה: הבה נאמר שהמשנה תומכת בדעתו, שכן סוחרי לוד חזרו לנהוג לפי דברי החכמים. מובן, אם תאמר שמוכר רשאי תמיד לחזור בו מן העסקה,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria