וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: הֲרֵי הֵן מְחוּלָּלִין עַל מְעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת. טַעְמָא דְּאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, הָא אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מָעוֹת – לַיקְנֵי לְהוּ לְאִידַּךְ בִּמְשִׁיכָה וּפָרֵיק, דְּהָכִי עֲדִיף, דְּהָוֵה לֵיהּ נֻכְרַאי.
ואז הוא אומר: תבואת מעשר שני זו ששייכת לך כעת מחוללת בזאת על מטבעות שיש לי בבית. הגמרא מסיקה: הטעם שיש צורך להשתמש בתחבולה זו הוא שאין בידו מטבעות. אבל אם יש בידו מטבעות, יעביר את הבעלות על המטבעות לאדם האחר באמצעות קניין משיכה, ואז אותו אדם אחר יחלל את תבואת מעשר השני. הטעם לכך הוא שהליך זה עדיף, שכן מי שמחלל את התבואה הוא זר, ולא בעל התבואה. לכן הדבר נראה פחות כתחבולה שנועדה לעקוף את תשלום החומש הנוסף.
וְאִי אָמְרַתְּ מַטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין: נִיקְּנוֹ לֵיהּ מָעוֹת לְהַיְאךְ אַגַּב סוּדָר, וְלִפְרוֹק! דְּלֵית לֵיהּ סוּדָר. וְנַקְנִינְהוּ נִהֲלֵיהּ אַגַּב קַרְקַע! דְּלֵית לֵיהּ קַרְקַע.
הגמרא ממשיכה להציג את קושייתה על דעתו של רב פפא. ואם תאמר שמטבע נקנה על ידי קניין של חליפין, אזי אפילו אם לבעל הפירות אין כסף בידו, שיעביר הבעל בעלות על המטבעות, בכל מקום שהן, לאחר באמצעות סודר, שכן הוא יכול לבצע קניין חליפין סמלי באמצעות סודר; ואז שיעשה האדם האחר חילול לפירות. הגמרא משיבה: המקרה שבברייתא הוא מקרה שאין לו סודר. הגמרא מקשה: ושיעביר הבעל בעלות על המטבעות לאחר באמצעות קרקע, כלומר, יבצע מעשה קניין בקרקע ויכלול את המטבעות בעסקה. הגמרא משיבה: המקרה שבברייתא הוא מקרה שאין לו קרקע.
וְהָא עוֹמֵד בַּגּוֹרֶן קָתָנֵי! בְּגוֹרֶן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִיכְּפַל תַּנָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן גַּבְרָא עַרְטִילַאי דְּלֵית לֵיהּ וְלָא כְּלוּם? אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ: אֵין מַטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין. שְׁמַע מִינַּהּ.
הגמרא שואלת: אבל האם לא שנינו בברייתא שהוא עומד על הגורן? הגמרא משיבה: הוא עומד על גורן שאינה שלו. הגמרא שואלת: וכי התנא טרח כל כך רק כדי ללמד אותנו את המקרה של אדם עירום, כלומר, מי שאין לו כלום כלל? אין זה סביר שברייתא תוקדש למקרה כה רחוק. אלא, האם אין להסיק מכאן שכסף אינו נקנה באמצעות קניין של חליפין? הגמרא מאשרת: למד מכאן שזו היא ההלכה.
וְאַף רַב פָּפָּא הֲדַר בֵּיהּ. כִּי הָא דְּרַב פָּפָּא הֲווֹ לֵיהּ תְּרֵיסַר אַלְפֵי דִּינָרֵי בֵּי חוֹזָאֵי, אַקְנִינְהוּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא אַגַּב אַסִּיפָּא דְּבֵיתֵיהּ. כִּי אֲתָא, נְפַק לְאַפֵּיהּ עַד תְּווֹךְ.
הגמרא מספרת: ואפילו רב פפא חזר בו מאמירתו הקודמת שמטבעות נקנים באמצעות קניין חליפין, כפי שהיה במעשה זה שבו היו לרב פפא שנים עשר אלף דינרים שהלווה לאחר בבי חוזאי. הוא הקנה את הדינרים לשלוחו, רב שמואל בר אחא, באמצעות הקניית מפתן ביתו לו, כדי לאפשר לשליח לתבוע את פירעון ההלוואה בשמו שלו. בכך נחסך הצורך שיתייעץ עם רב פפא בכל מקרה של ספק, דבר שהיה מסבך את העניינים. ניכר מן העובדה שהעסקה נעשתה באמצעות הקניית המפתן שרב פפא מודה שמטבעות אינם נקנים באמצעות קניין חליפין. כאשר רב שמואל בר אחא בא לאחר פירעון ההלוואה, רב פפא שמח כל כך עד שיצא עד תווך כדי לפגוש אותו.
וְכֵן אָמַר עוּלָּא: אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין. וְכֵן אָמַר רַב אַסִּי: אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין, וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין.
הגמרא מוסיפה: וכן, עולא אומר: כסף אינו יכול להיות הפריט המשמש לביצוע קניין באמצעות חליפין. וכן, רב אסי אומר: כסף אינו יכול להיות הפריט המשמש לביצוע קניין באמצעות חליפין. וכן, רבה בר בר חנה אומר שרבי יוחנן אומר: כסף אינו יכול להיות הפריט המשמש לביצוע קניין באמצעות חליפין.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְעוּלָּא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ חֲמָרָיו וּפוֹעֲלָיו תּוֹבְעִין אוֹתוֹ בַּשּׁוּק, וְאָמַר לַשּׁוּלְחָנִי: תֵּן לִי בְּדִינָר מָעוֹת וַאֲפַרְנְסֵם, וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ יָפֶה דִּינָר וּטְרֵיסִית מִמָּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּבֵיתִי. אִם יֵשׁ לוֹ מָעוֹת – מוּתָּר, וְאִם לָאו – אָסוּר. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין, הָוְיָא לֵיהּ הַלְוָאָה, וְאָסוּר! אִשְׁתִּיק.
רבי אבא הקשה על דעתו של עולא מברייתא: לגבי מי שנהגי חמוריו או פועליו תובעים ממנו את שכרם בשוק, ואמר לשולחני: תן לי מעות בשווי דינר ואפרנסם, ולאחר מכן אתן לך מעות בשווי דינר ותרייסית, מטבע פחותת ערך, ממעות שיש לי בבית, אזי אם יש לו מעות בבית באותה שעה, הרי זה מותר, שכן אין זה נחשב להלוואה ולכן התשלום הנוסף אינו ריבית. אבל אם אין לו מעות בבית באותה שעה, הרי זו הלוואה והתשלום הנוסף אסור משום ריבית. ואם עולה על דעתך שמעות אינן יכולות להיות הדבר שבו מחילים קניין בדרך של חליפין, אם כן אפילו במקרה שלמעסיק היו מעות בבית, מאחר שהשולחני אינו קונה את מעותיו של המעסיק שבבית בדרך של חליפין, הרי זו הלוואה והתשלום הנוסף אסור משום ריבית. עולא שתק.
אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא אִידֵּי וְאִידֵּי בִּפְרוּטָטוֹת שָׁנוּ, דְּלֵיכָּא עֲלַיְיהוּ טִבְעָא. וְאִידֵּי וְאִידֵּי פֵּירָא הָווּ, וּמִשּׁוּם הָכִי נִקְּנוֹ בַּחֲלִיפִין. אֲמַר לֵיהּ: אִין, דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: יָפֶה דִּינָר וּטְרֵיסִית, וְלָא קָתָנֵי: דִּינָר יָפֶה וּטְרֵיסִית. שְׁמַע מִינַּהּ.
רבי אבא אז אמר את ההצעה הבאה לאולא: אולי החכמים לימדו הלכה זו במקרה שבו גם מטבעות אלה שנמצאים בביתו וגם אותם מטבעות שלקח מן השולחני הם פרוטטות, פרוטות קטנות שאינן מוטבעות, והמעמד ההלכתי של גם אלה המטבעות וגם אותם המטבעות הוא של סחורה; ובשל מעמד זה הן נקנות באמצעות קניין של חליפין. אולא אמר לו: כן, כך הוא המקרה בברייתא, וגם לשון הברייתאמדויקת, שכן היא מלמדת: אתן לך מטבעות בשווי דינר ותרייסית, ואינה מלמדת: אתן לך דינר שלם ותרייסית. ברור אפוא שהברייתא אינה מתייחסת לכך שהוא נותן מטבע דינר ממש, אלא למטבעות אחרים בעלי ערך פחות יותר השווים לערך זה. הגמרא מאשרת: למד ממנה שכך הוא המקרה.
רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם בְּדָמִים וּבִפְרוּטָטוֹת, כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ, נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר: הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְּנִי אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ.
רב אשי אמר: למעשה, ניתן להסביר שאין כאן קניין בדרך חליפין במקרה זה. אלא, מדובר במקח בכסף והתנא מתייחס לפֵּירוֹטֵטוֹת, ואף על פי כן אין בכך משום עבירה על איסור ריבית. מאחר שיש לו כסף בבית, הרי זה כאילו אמר: הלווני כסף עד שיבוא בני או עד שאמצא את המפתח. אין זו הלוואה, וההלכות ריבית אינן חלות.
תָּא שְׁמַע: כׇּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה – נִתְחַיֵּיב זֶה בַּחֲלִיפִין. כׇּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר, מַאי נִיהוּ – מַטְבֵּעַ, וּשְׁמַע מִינַּהּ מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין!
הגמרא מציעה: בוא ושמע ראיה ממשנה (קידושין כח ע"א): לגבי כל דבר המשמש כערך כספי עבור דבר אחר, כלומר, במקום שהקונה ישלם כסף למוכר, הם מחליפים ביניהם חפצים בעלי ערך, משעה שאחד הצדדים בעסקה קונה את החפץ שהוא מקבל, זה הצד מתחייב לגבי החפץ המוחלף עבורו. הגמרא מנתחת משנה זו: לגבי כל דבר המשמש כערך כספי עבור דבר אחר, למה מתכוונת המשנה בביטוי זה? הכוונה היא למטבע, ולמד מן המשנה שמטבע יכול להיות דבר המשמש לביצוע חליפין.
אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר:
רב יהודה אמר: זה מה שהמשנה אומרת:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria