אָסוּר לִלְווֹת דִּינָר בְּדִינָר.
אסור לאדם ללוות דינר ולהחזיר את ההלוואה בדינר, משום שאם ערכו של הדינר ישתנה בינתיים, הן הלווה והן המלווה יעברו על איסור ריבית.
דִּינָר דְּמַאי? אִילֵּימָא דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף בְּדִינָר שֶׁל כֶּסֶף, לְגַבֵּי נַפְשֵׁיהּ מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לָאו טִבְעָא הָוֵי? אֶלָּא פְּשִׁיטָא דִּינָר שֶׁל זָהָב בְּדִינָר שֶׁל זָהָב, וּלְמַאן? אִי לְבֵית הִלֵּל – הָא אָמְרִי טִבְעָא הָוֵי. אֶלָּא לָאו לְבֵית שַׁמַּאי, וּשְׁמַע מִינַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּאָמַר: אֵין מְחַלְּלִין!
הגמרא מפרטת: ההפניה היא לדינר מאיזה סוג מתכת? אם נאמר שההפניה היא למי שלווה דינר כסף והחזיר את ההלוואה בדינר כסף, האם יש מי שאומר שכסף ביחס לעצמו אינו מטבע? אלא, ברור שההפניה היא למי שלווה דינר זהב והחזיר את ההלוואה בדינר זהב. הגמרא ממשיכה בניתוחה: ולפי דעת מי אומר רבי יוחנן הלכה זו? אם היא לפי דעת בית הלל, האם אינם אומרים שדינר זהב הוא מטבע? אלא, האם אין זה לפי דעת בית שמאי? ולמד מכך שרבי יוחנן הוא שאמר שלפי בית שמאי אין אנו מחללים פירות בדינרי זהב, שכן הוא סבור שאין הם נחשבים למטבע.
לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּאָמַר מְחַלְּלִין, וְשָׁאנֵי הַלְוָאָה כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן מִקָּח וּמִמְכָּר שַׁוְּיוּהּו רַבָּנַן כִּי פֵירָא, דְּאָמְרִינַן: אִיהוּ נִיהוּ דְּאוֹקֵיר וְזִיל – לְגַבֵּי הַלְוָאָה נָמֵי פֵּירָא הָוֵי.
הגמרא דוחה הוכחה זו: לא, למעשה אומר לך כי רבי יוחנן הוא שאמר שאפילו לדעת בית שמאי מחללים אנו פירות במטבעות זהב. וההלכה של הלוואה שונה מן ההלכה של חילול מעשר שני, שכן לגבי מקח וממכר, חכמים החשיבו את המעמד המשפטי של דינר זהב כמו זה של סחורה. כפי שאנו אומרים: הזהב הוא שמתייקר ומוזל בערכו, בהתאם להלכה שבמשנה: משעה שאחד הצדדים תופס את מטבעות הזהב, הצד האחר קונה את מטבעות הכסף. ולגבי הלוואה גם כן, המעמד המשפטי של דינר זהב הוא כמו זה של סחורה, ולכן יש חשש שיפרו את האיסור על ריבית.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּכִי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אָסוּר לִלְווֹת דִּינָר בְּדִינָר, אֲבָל מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עָלָיו. שְׁמַע מִינַּהּ.
הגמרא מעירה: כך גם כן, מסתבר לומר שזו דעתו של רבי יוחנן, שכן כאשר רבין בא מארץ ישראל הוא אמר שרבי יוחנן אומר: אף על פי שאמרו שאסור ללוות דינר זהב ולהחזיר את ההלוואה בדינר זהב, מכל מקום, מותר לחלל מעשר שני בדינר זהב. הסיקו מכך שרבי יוחנן הוא שאמר שמחללים פירות מעשר שני בדינר זהב.
תָּא שְׁמַע: הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּכׇל הַסֶּלַע מָעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף, בְּשֶׁקֶל מָעוֹת. הַשְׁתָּא לְבֵית שַׁמַּאי לְגַבֵּי פְּרִיטֵי מְחַלְּלִינַן, לְגַבֵּי דַּהֲבָא מִיבַּעְיָא? שָׁאנֵי פְּרִיטֵי בְּאַתְרָא דְּסָגַיִין חֲרִיפֵי.
אגב פדיון פירות מעשר שני בזהב, הגמרא מביאה ראיה ממשנה (מעשר שני ב:ח). בוא ושמע: לגבי מי שמחליף מטבעות נחושת של כספי מעשר שני במטבע סלע של כסף כדי להקל על נשיאתם לירושלים, בית שמאי אומרים: הוא רשאי להחליף את מטבעות הנחושת בכל הסלע של הכסף. ובית הלל אומרים: הוא רשאי להחליף את מטבעות הנחושת בשקל כסף, שהוא שווה למחצית סלע, ולגבי השקל האחר, עליו להשאיר בידו את מטבעות הנחושת. כעת, אם לפי בית שמאי מחללים פירות מעשר שני באמצעות פרוטות נחושת, האם יש צורך להזכיר את העובדה שאפשר לחלל אותם במטבעות זהב? הגמרא דוחה ראיה זו: פרוטות שונות, שכן במקום שבו הן עוברות לסוחר, הן עוברות ביתר קלות ממטבעות כסף.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר: מַחְלוֹקֶת בִּסְלָעִין עַל דִּינָרִים, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: ״הַכֶּסֶף״ – כֶּסֶף רִאשׁוֹן וְלֹא כֶּסֶף שֵׁנִי.
§ יש גרסה אחרת של דיון זה, ויש אומרים שזוהי המחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש. אחד אמר: המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל היא לגבי החלפת מטבעות כסף מסוג סלע בדינרי זהב, שכן בית שמאי סבורים שכאשר הפסוק אומר: "וצרת הכסף בידך" (דברים יד:כה), המונח "הכסף" מתייחס אל הכסף הראשון, כלומר, אותו כסף עצמו שבו חוללה תוצרת המעשר השני, ואינו מתייחס אל הכסף השני, כגון מטבעות זהב שנעשו לכסף מעשר שני מכוח החלפתם במטבעות כסף של מעשר שני מסוג סלע. מכאן ברור שאת הכסף שבו חוללה תוצרת המעשר השני יש להביא לירושלים, ואין להחליפו במטבעות אחרים.
וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: ״הַכֶּסֶף״, ״כֶּסֶף״, רִיבָּה – וַאֲפִילּוּ כֶּסֶף שֵׁנִי. אֲבָל פֵּירוֹת עַל דִּינָרִין – דִּבְרֵי הַכֹּל מְחַלְּלִינַן, דְּאַכַּתִּי כֶּסֶף רִאשׁוֹן הוּא.
ובית הלל סוברים שמכיוון שנאמר: "הכסף," והאזכור השני הזה של כסף באותו פסוק מיותר, הביטוי "הכסף" בא לרבות אפילו כסף שני. בהתאם לכך, הפסוק מלמד שכסף שבו חוללה התבואה יכול להיות מוחלף בכסף אחר שיובא לירושלים. הגמרא ממשיכה בציטוט ההסבר הראשון הזה למחלוקת בין בית שמאי ובית הלל: אבל לגבי חילול תבואה על דינרים, הכול מסכימים שמחללים תבואה בדרך זו, שכן דינרי הזהב עדיין הם הכסף הראשון המשמש לחילול, שכן כל סוג של כסף יכול לשמש לחילול תבואת מעשר שני.
וְחַד אָמַר: אַף בְּפֵירוֹת עַל דִּינָרִין נָמֵי מַחְלוֹקֶת.
ואחד אמר: יש מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל אפילו לגבי חילול תבואה בדינרים, האם החילול חייב להיעשות בכסף או שניתן להיעשות אפילו בזהב.
וּלְמַאן דְּאָמַר סְלָעִין עַל דִּינָרִין מַחְלוֹקֶת, אַדְּמִיפַּלְגִי בִּסְלָעִין עַל דִּינָרִין, לִיפְלוֹג בִּסְלָעִין עַל סְלָעִין!
הגמרא מקשה: אלא לפי מי שאומר: המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל היא לגבי החלפת מטבעות כסף מסוג סלע עבור דינרי זהב, ולא שהם חולקים לגבי החלפת מטבעות כסף מסוג סלע עבור דינרי זהב, שיחלקו בית שמאי ובית הלל לגבי המקרה הפשוט יותר של החלפת מטבעות סלע עבור מטבעות סלע, שכן לפי הסוברים שאסור להחליף סלע בדינרים, גם החלפת סלע בסלע אסורה, שהרי אין מעבירים את קדושת המעשר השני למעות שני.
אִי אִפְּלוּג בִּסְלָעִין עַל סְלָעִין, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בִּסְלָעִין עַל סְלָעִין, אֲבָל בִּסְלָעִין עַל דִּינָרִין – מוֹדוּ לְהוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי דְּדַהֲבָא לְגַבֵּי כַּסְפָּא פֵּירָא הָוֵי וְלָא מְחַלְּלִינַן, קָא מַשְׁמַע לַן.
הגמרא מסבירה: אילו נחלקו לגבי החלפה של מטבעות סלע במטבעות סלע, הייתי אומר: עניין זה חל רק לגבי החלפת מטבעות סלע במטבעות סלע, אבל לגבי החלפת מטבעות סלע בדינרים, בית הלל מודים לבית שמאי שמטבעות זהב ביחס למטבעות כסף הם סחורה, ואין אנו מחללים מטבע על סחורה. לכן, התנאמלמד אותנו שהם נחלקים גם במקרה של החלפת מטבעות סלע של כסף בדינרי זהב.
תָּא שְׁמַע: הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּכׇל הַסֶּלַע מָעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף, בְּשֶׁקֶל מָעוֹת. הַשְׁתָּא כַּסְפָּא לְגַבֵּי פְּרִיטֵי מְחַלְּלִינַן, וְלָא אָמְרִינַן ״כֶּסֶף רִאשׁוֹן וְלֹא כֶּסֶף שֵׁנִי״, לְגַבֵּי דַּהֲבָא דַּחֲשִׁיב מִינֵּיהּ, מִי אָמְרִינַן ״כֶּסֶף רִאשׁוֹן וְלֹא כֶּסֶף שֵׁנִי״?
הגמרא מציעה: בוא ושמע ראיה לפסיקה הנכונה במחלוקת זו ממשנה (מעשר שני ב:ט): לגבי מי שמחליף סלע של כסף של מעשר שני במטבעות נחושת בירושלים, בית שמאי אומרים: בכל הסלע הוא מבצע את ההחלפה למטבעות נחושת ; ובית הלל אומרים: הוא רשאי להחליף חצי מן הסלעבשקל כסף, ואת חצי הסלע במטבעות נחושת בשווי של שקל. הגמרא מנתחת את המשנה: כעת אם אנו מתירים לו לחלל מטבעות כסף על פרוטות, ואיננו אומרים שיש גזירת Torah של כסף ראשון ולא כסף שני, אם כן לגבי זהב, שהוא חשוב יותר מן הכסף, האם נאמר שיש גזירת Torah של כסף ראשון ולא כסף שני?
אָמַר רָבָא: יְרוּשָׁלַיִם קָמוֹתְבַתְּ? שָׁאנֵי יְרוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן״.
רבא אמר בתשובה: האם אתה מעלה קושיה מן ההלכה של החלפת מטבעות בתוך ירושלים כדי להחילה על ההלכה של החלפת מטבעות מחוץ לירושלים? המעמד המשפטי של ירושלים שונה בנוגע להחלפת מעות מעשר שני, כפי שנאמר לגבי ירושלים: "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך, בבקר ובצאן" (דברים י״ד:כ״ו). מותר לאדם להשתמש בכסף בירושלים בכל דרך שיבחר.
תָּא שְׁמַע: הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּכׇל הַסֶּלַע מָעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף, בְּשֶׁקֶל מָעוֹת!
בוא ושמע ראיה מן המשנה (מעשר שני ב:ח): לגבי מי שמחליף מטבעות נחושת של מעשר שני במטבע כסף של סלע כדי להקל על נשיאתו לירושלים, בית שמאי אומרים: הוא רשאי להחליף את מטבעות הנחושת בכל מטבע הכסף של סלע. ובית הלל אומרים: הוא רשאי להחליף את מטבעות הנחושת בשקל כסף, שהוא שווה למחצית סלע, ולגבי השקל האחר, עליו להשאיר את מטבעות הנחושת כמות שהן. זה מהווה ראיה שכולם מסכימים שמותר להחליף מטבעות של מעשר שני במטבעות אחרות.
אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא ״הַכֶּסֶף״ ״כֶּסֶף״ רִיבָּה, וַאֲפִילּוּ כֶּסֶף שֵׁנִי. אֶלָּא אִי אִיתְּמַר דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הָכִי אִיתְּמַר: חַד אָמַר מַחְלוֹקֶת בִּסְלָעִין עַל דִּינָרִין, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: גָּזְרִינַן
אלא, הגמרא זונחת את הסברה הקודמת שלה למחלוקת וקובעת שכולם מסכימים שכיוון שנאמר: "הכסף," והאזכור השני הזה של כסף באותו פסוק מיותר, הביטוי "הכסף" בא לרבות אפילו כסף שני. אלא אם המחלוקת בין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש נאמרה, כך נאמרה: אחד אמר: המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל היא לגבי החלפת מטבעות כסף מסוג סלע בדינרי זהב. שכן בית שמאי סבורים: גוזרים אנו גזירה האוסרת לעשות כן,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria