וַאֲנִי אוֹמֵר אֵינָהּ מְשׁוּנָּה.
רבי יוחנן ממשיך: ואני אומר שמעילה בידי שומר שכר אינה שונה.
וּמַאי מְשׁוּנָּה? לֹא תֵּאָמֵר שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, וְתֵיתֵי מִשּׁוֹמֵר חִנָּם: וּמָה שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁפָּטוּר בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה שָׁלַח בָּהּ יָד – חַיָּיב, שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁחַיָּיב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵידָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבִינְהוּ רַחֲמָנָא? לוֹמַר לָךְ: שְׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חֶסְרוֹן.
הגמרא מפרטת: ומה פירוש הדבר: שליחות יד האמורה לגבי שומר שכר שונה משליחות יד האמורה לגבי שומר חינם? שכן אפשר היה לטעון: שלא תיאמר שליחות יד לגבי שומר שכר, ונלמד אותה מן שליחות היד לגבי שומר חינם בדרך של קל וחומר: ומה שומר חינם, שפטור במקרים שבהם הוא טוען גניבה ואבדה, אם שלח יד בפיקדון, הריהו חייב לשלם, שומר שכר, שחייב במקרים שבהם הוא טוען גניבה ואבדה, קל וחומר שאין זה ברור שהוא חייב אם שלח יד בפיקדון? לגבי איזו הלכה כתב רחמנא שליחות יד במקרה של שומר שכר? לומר לך: שליחות יד אינה צריכה חיסרון; די בכוונה לשלוח יד כדי לחייבו בתשלום.
וַאֲנִי אוֹמֵר: אֵינָהּ מְשׁוּנָּה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: דָּא וְדָא אַחַת הִיא. מַאי דָּא וְדָא אַחַת? מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִפְרַךְ: מָה לְשׁוֹמֵר חִנָּם, שֶׁכֵּן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב.
רבי יוחנן קבע: ואני אומר שאין זה שונה, בהתאם לדעתו של רבי אלעזר, שאומר: זה המקרה וזה המקרה הם אחד. הגמרא מפרטת: מה משמעות הדבר: זה וזה הם אחד? פירושו שהיה צורך ללמד מעילה בשני המקרים בשל העובדה שאפשר להפריך זאת באמצעות היסק של קל וחומר: מה מיוחד בשומר חינם? הוא מיוחד בכך שהוא משלם את תשלומי הכפל כאשר הוא טוען בטענה שקרית שגנב גנב את הפיקדון. שומר שכר משפה את הבעלים רק בעלות הפיקדון במקרה זה. מעמדו ההלכתי של שומר השכר אינו חמור באופן עקבי יותר מזה של שומר חינם, ולכן אין אפשרות להיסק של קל וחומר.
וּמַאן דְּלָא פָּרֵיךְ סָבַר: קַרְנָא בְּלָא שְׁבוּעָה עֲדִיפָא מִכְּפֵילָא בִּשְׁבוּעָה.
הגמרא מעירה: ומי שאינו מפריך את ההסקה של קל וחומר סובר: החיוב המוחלט לשלם את הקרן אפילו בלי שנשבע שבועת שקר חמור יותר מן החיוב לשלם את תשלומי הכפל שחל רק עם השומר שנשבע שבועת שקר. לשיטתו, מעמדו ההלכתי של שומר שכר חמור בעקביות מזה של שומר חינם, ולכן אפשרית הסקה של קל וחומר.
רָבָא אָמַר: לֹא תֵּאָמֵר שְׁלִיחוּת יָד לֹא בְּשׁוֹמֵר חִנָּם וְלֹא בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, וְתֵיתֵי מִשּׁוֹאֵל. וּמַה שׁוֹאֵל דִּלְדַעַת בְּעָלִים קָא עָבֵיד שָׁלַח בָּהּ יָד – חַיָּיב, שׁוֹמֵר חִנָּם וְשׁוֹמֵר שָׂכָר לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
רבא אומר: הכתוב לא צריך לציין שליחות יד, לא לגבי שומר חינם ולא לגבי שומר שכר, ואפשר ללמוד זאת בדרך של קל וחומר משליחות יד לגבי שואל: ומה שואל, שמשתמש בפיקדון בידיעת הבעלים, אם שלח יד בפיקדון, הריהו חייב לשלם, הרי לגבי שומר חינם ושומר שכר, שאינם רשאים להשתמש בפיקדון כלל, קל וחומר שאין זה ברור שהם חייבים לשלם אם שלחו יד בפיקדון?
לָמָּה נֶאֱמַר? חֲדָא לוֹמַר לָךְ: שְׁלִיחוּת יָד אֵין צְרִיכָה חֶסְרוֹן. וְאִידָּךְ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כְּנִידּוֹן. מָה שׁוֹאֵל בִּבְעָלִים פָּטוּר – אַף שׁוֹמֵר חִנָּם וְשׁוֹמֵר שָׂכָר בִּבְעָלִים פָּטוּר.
מדוע, אם כן, נאמרה הלכת שליחות יד במקרים של שומר חינם ושומר שכר? אזכור אחד הוא לומר לך: שליחות יד אינה דורשת חיסרון. והאזכור האחר הוא כדי שלא תאמר: לגבי קל וחומר זה, יש עיקרון: די לו לנידון הבא מן הקל וחומר להיות כנדון שממנו נלמד, ומתוך כך תסיק: כשם ששואל שהוא בשותפות עם הבעלים פטור, כך גם שומר חינם ושומר שכר שהם בשותפות עם הבעלים פטורים. לפיכך, היה צורך שהפסוק יזכיר את הלכת שליחות יד לגבי הן שומר שכר והן שומר חינם.
וּלְמַאן דְּאָמַר שְׁלִיחוּת יָד צְרִיכָה חֶסְרוֹן, הָנֵי תַּרְתֵּי שְׁלִיחוּת יָד לְמָה לִי? חֲדָא שֶׁלֹּא תֹּאמַר דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן.
הגמרא שואלת: ולפי מי שאומר: מעילה דורשת חיסרון, למה לי שתי ההזכרות הללו של מעילה? הגמרא מסבירה: אחת מן ההזכרות היא כדי שלא תאמר לגבי קל וחומר זה את העיקרון: דיו למסקנה הנלמדת מקל וחומר להיות כמקורו.
וְאִידָּךְ לְכִדְתַנְיָא: ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים״ לִשְׁבוּעָה. אַתָּה אוֹמֵר לִשְׁבוּעָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְדִין? נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד לְמַטָּה, וְנֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד לְמַעְלָה, מָה לְהַלָּן לִשְׁבוּעָה – אַף כָּאן לִשְׁבוּעָה.
והאזכור האחר הוא לגבי מה שנלמד בברייתא. נאמר: "ונקרב בעל הבית אל השופטים" לברר אם שלח ידו במלאכת רעהו (שמות כב:ז). דבר זה נאמר ביחס לשבועה. האם אתה אומר שהוא נאמר ביחס לשבועה, או שמא נאמר רק ביחס לדין? שליחות יד נאמרה למטה, בפסוק מאוחר יותר בפרק: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמות כב:י), ושליחות יד נאמרה למעלה, בפסוק מוקדם יותר בפרק: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמות כב:ז). כשם שלמטה נאמר במפורש ביחס לשבועה: "שבועת ה׳ תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמות כב:י), כך אף כאן, נאמר הדבר ביחס לשבועה ולא רק לדין.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria