אבל במקרה של שתי המצוות הללו של פריקה וטעינה, כאשר בעליו עמו, הייתי עשוי לומר שלא, אין צורך לסייע לו. לכן היה הכרחי שהתורה תכתוב את שתיהן.

§ הגמרא מביאה דרשות נוספות מצורות פועל מורכבות. "או באיבה הכהו בידו וימת; מות יומת המכה" (במדבר לה:כא). אין לי אלא שהרוצח נהרג בצורת המיתה הכתובה לגביו, כלומר, עריפת ראש. מנין שאם אי אתה יכול להמיתו בצורת המיתה הכתובה לגביו, מותר לך להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו בה? הכתוב אומר: "מות יומת", ללמד שאתה חייב להמיתו בכל מקרה.

באשר לעיר הנידחת, כתוב: "הַכֵּה תַכֶּה [hakeh takeh]" את יושבי העיר ההיא לפי חרב, החרם אותה כליל" (דברים יג:טז). למדתי רק שתושבי העיר הנידחת מוצאים להורג בצורת המיתה הכתובה לגביהם, כלומר, עריפת ראש. מניין נלמד שאם אין אתה יכול להוציאם להורג בצורת המיתה הכתובה לגביהם, מותר לך להוציאם להורג בכל מיתה שבה אתה יכול להוציאם להורג? הכתוב אומר: "Hakeh takeh," ללמד שחייב אתה להוציאו להורג בכל מקרה.

ביחס לחפץ שאדם עני זקוק לו, כגון שמיכה, שמלווה לקח כמשכון כאשר הלווה לו כסף, נאמר: "השב תשיב [hashev tashiv] לו את העבוט כבוא השמש, ושכב בשלמתו וברכך; ולך תהיה צדקה לפני ה' אלוהיך" (דברים כד:יג). למדתי רק את החובה להחזיר את כסותו בכל לילה במקרה שבו המלווה לקח משכון ברשות בית הדין. מנין אני לומד את החובה להחזיר את כסותו בכל לילה אפילו במקרה שבו המלווה לקח משכון שלא ברשות בית הדין? הכתוב אומר: "Hashev tashiv," ללמד שעליו להחזירו בכל מקרה.

הגמרא מביאה דרשה נוספת מפועל כפול הכתוב לגבי החזרת משכון: "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל [ḥavol taḥbol] שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ" (שמות כב:כה). אין לי אלא החובה להחזיר את כסותו לפני שקיעת החמה במקרה שבו המלווה נטל משכון ברשות בית דין. מנין אני לומד את החובה להחזיר את כסותו בכל לילה גם במקרה שבו המלווה נטל משכון שלא ברשות בית דין? הכתוב אומר: "Ḥavol taḥbol", ללמד שחייב להחזירו בכל מקרה.

הגמרא שואלת: ולגבי שני הפסוקים הללו, למה אני צריך את שניהם כדי ללמד את אותה הלכה, שחייבים להחזיר לחייב כל בגד שהוא זקוק לו? הגמרא משיבה: אחד מתייחס לבגד הנלבש במשך היום, ואחד מתייחס לבגד הנלבש במשך הלילה (ראו 114b).

באשר למצוות מתן צדקה והענקת הלוואות, נאמר: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ; על כן אנכי מצווך לאמור: פתוח תפתח את ידך לאחיך העני והאביון בארצך" (דברים טו:יא). אין לי אלא החובה לתת צדקה לעניי תושבי עירך. מנין לחובה לתת צדקה לעניי תושבי עיר אחרת? תלמוד לומר: "פתוח תפתח", ללמד שחייב אתה לתת צדקה לעניים בכל מקרה.

ביחס למצווה של מתן צדקה נאמר: "הישמר... ורעה עינך באחיך האביון... נתון תיתן [naton titten] לו, ולא ירע לבבך בתתך לו" (דברים טו:ט–י). אין לי אלא החובה לתת מתנה גדולה. מנין החובה לתת אפילו מתנה קטנה? תלמוד לומר: "Naton titten," ללמד שחייב אדם לתת מתנות בכל מקרה, בין מתנה גדולה ובין קטנה.

באשר לשחרורו של עבד עברי, נאמר: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ" בנדיבות מצאנך ומגרנך ומיקבך; ממה שברכך ה' אלוהיך תיתן לו" (דברים טו:יד). על סמך סופו של הפסוק, אין לי אלא שכאשר הבית מתברך בגללו, מעניקים לעבד מתנות. מניין למדתי את החובה להעניק לו מתנות אף כאשר הבית אינו מתברך בגללו? תלמוד לומר: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק", ללמד שחייבים להעניק לו מתנות בכל מקרה.

הגמרא שואלת: ולפי רבי אלעזר בן עזריה, שאומר: אם הבית מתברך בגללו, מעניקים לו מתנות, ואם הבית אינו מתברך בגללו, אין צריך להעניק לו מתנות, למה לי פועל כפול, "הענק תעניק"? הגמרא משיבה: התורה דיברה כלשון בני אדם. הפועל הכפול הוא סגנון דיבור רגיל, והתורה משתמשת באותו סגנון. רבי אלעזר בן עזריה סבור שאין בכך דבר יוצא דופן, ולכן אין ללמוד מכך דבר.

בנוגע למצווה של הלוואת כסף לעניים, כתוב: “כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ” (דברים טו:ח). אין לי אלא שבמקרה שאין לו משאבים ואינו רוצה להתפרנס מן הצדקה, התורה אומרת: פרנס אותו באמצעות הלוואה. במקרה שבו יש לו משאבים ואינו רוצה לפרנס את עצמו ממשאביו, מניין שחלה החובה להלוות לו כסף? הפסוק אומר: “תַּעֲבִיטֶנּוּ,” ללמד שעליך להעניק לו הלוואה בכל מקרה.

הגמרא שואלת: ולפי רבי שמעון, שאומר שבמקרה שבו יש לו אמצעים ואינו רוצה לפרנס את עצמו מאמצעיו, אין אדם חייב להיזקק לצרכיו, למה לי פועל כפול: “העבט תעביטנו”? הגמרא משיבה: התורה דיברה כלשון בני אדם, ואין ללמוד מכך דבר.

§ המשנה מלמדת: אם במהלך הטיפול באבדה והחזרתה, המוצא התבטל ממלאכה שהייתה מכניסה לו סלע, לא יאמר לבעל האבדה: תן לי סלע כדי לפצות אותי על אובדן הכנסתי. אלא, הבעלים נותן לו את שכרו כאילו היה פועל. הגמרא מביאה שלמדנו בברייתא (תוספתא ד:יא): הבעלים נותן לו את שכרו כאילו היה פועל בטל.

הגמרא שואלת: מה המשמעות של: כאילו היה פועל בטל? למעשה, הוא אינו בטל, אלא עוסק בהשבת אבדה. אמר אביי: הכוונה היא שמשלמים לו כפועל שהוא בטל ממלאכה זו הרגילה שלו שממנה הוא בטל. במילים אחרות, עליו לקבל את סכום הכסף שאדם היה מוכן לקבל כדי להימנע מעיסוקו הנוכחי ולעסוק בהשבת אבדה. חישוב זה מביא בחשבון הן את מידת הקושי של עבודתו הקבועה והן את גובה שכרו.

§ המשנה מלמדת: אם יש שם שלושה אנשים שם היכולים להתכנס כבית דין, הוא רשאי להתנות בפני בית הדין שהוא יתחייב להחזיר את החפץ בתנאי שיקבל פיצוי מלא על אובדן ההכנסה. הגמרא מספרת: איסור ורב ספרא הקימו שותפות זה עם זה. רב ספרא הלך ופירק את שותפותם בלי ידיעתו של איסור בפני שני עדים. רב ספרא בא לפני רבה בר רב הונא כדי לאשר את פירוק השותפות. רבה בר רב הונא אמר לו: לך והבא לי את בית הדין של שלושה שלפניהם פירקת את שותפותך. לחלופין, אתה רשאי להביא