שְׁמַע מִינַּהּ: אִיתַאּ לְדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַמּוֹכֵר שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵירוֹ, וְחָזַר וּמְחָלוֹ – מָחוּל, וַאֲפִילּוּ יוֹרֵשׁ מוֹחֵל.
הסיקו מן העובדה שאין מביאים בחשבון חשד זה, שההלכהשל שמואל מתקבלת. כפי ששמואל אומר: במקרה של מי שמוכר שטר חוב לחברו, ולאחר מכן המוכר מוחל על חובו של הלווה, החוב מחול, שכן למעשה הייתה ללווה התחייבות שאינה ניתנת להעברה כלפי הנושה בלבד, ואפילו יורשו של הנושה יכול למחול על החוב. לכן, אם האישה אכן נקטה במרמה שהוזכרה לעיל, היה זה במסגרת זכויותיה, שכן היא יכולה למחול על חוב הכתובה.
אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא לֵיתַיהּ לְדִשְׁמוּאֵל, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּשֶׁשְּׁטַר כְּתוּבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ. וְרָבָא אָמַר: אִי מִשּׁוּם שְׁטַר כְּתוּבָּה, חָיְישִׁינַן לִשְׁתֵּי כְתוּבּוֹת.
אביי אמר: אין זו הוכחה מכרעת. אפילו אם תאמר שההלכה של שמואל אינה מתקבלת, כאן אנו עוסקים במקרה שבו כתובת הנישואין יוצאת מתחת ידה, דבר המצביע על כך שלא מכרה אותה. ורבא חלק על אביי ואמר: אם הסיבה שאין חוששים שמכרה את כתובת נישואיה היא בשל העובדה שכתובת הנישואין יצאה מתחת ידה, אין די בטעם זה, שכן עלינו לחשוש שאולי יש שתי כתובות נישואין.
וְאַבָּיֵי אָמַר, חֲדָא: לִשְׁתֵּי כְתוּבּוֹת לָא חָיְישִׁינַן. וְעוֹד, שׁוֹבָר בִּזְמַנּוֹ טָרֵיף. אַבָּיֵי לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ.
ואביי אמר בתשובה: ראשית, אין אנו חוששים לאפשרות הרחוקה של שתי כתובות. ועוד, אפילו אם יש רק כתובה אחת, שנמכרה לפני שהקבלה ניתנה לבעל, הקבלה תקפה, שכן קבלה יכולה לשמש כדי להוציא בחזרה נכס מהזמן שבו נכתבה, אפילו אם נמסרה במועד מאוחר יותר. באומרו זאת, אביי הולך לפי קו ההיגיון הרגיל שלו, שכן הוא אומר שברגע שנכתב שטר ממון עבור אדם, עדי השטר, בחתימותיהם, קונים אותו עבורו.
מַתְנִי׳ מָצָא אִיגְּרוֹת שׁוּם וְאִיגְּרוֹת מָזוֹן, שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵיאוּנִין, וּשְׁטָרֵי בֵירוּרִין, וְכׇל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין – הֲרֵי זֶה יַחְזִיר.
משנה: מי שמצא שטרי שומה של נכסי חייב לצורך גביית חוב; או שטרי מזון, שנכתבו כאשר אדם קיבל על עצמו לפרנס אחר; שטרי חליצה; או שטרי מיאון של נערה, בהגיעה לבגרות, שלא להישאר נשואה לאיש שאמו או אחיה השיאוה לו כשהייתה קטנה לאחר מות אביה; או שטרי בירורין, מושג שיתבאר בגמרא; או כל מעשה בית דין, כגון שטר חוב שקוים בבית הדין, בכל המקרים הללו, המוצא חייב להחזיר את השטר לבעליו המשוער.
מָצָא בַּחֲפִיסָה אוֹ בִדְלוֹסְקָמָא, תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת אוֹ אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת – הֲרֵי זֶה יַחְזִיר. וְכַמָּה אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת – שְׁלֹשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלֹשָׁה – יַחְזִיר לַלֹּוֶה. שְׁלֹשָׁה הַלֹּוִין מִן הָאֶחָד – יַחְזִיר לַמַּלְוֶה.
אם אדם מצא שטרות בחפיסה או בדלוסקמא, ששניהם סוגים של כלים, או אם מצא כרך של שטרות או אגודה של שטרות, חייב להחזיר אותם. וכמה שטרות נחשבים לאגודה של שטרות? אלו שלושה שהם קשורים יחד. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם השטרות מתייחסים להלוואות של אדם אחד שלווה כסף משלושה אנשים, המוצא חייב להחזיר אותם לחייב, שכן מסתבר שהיו ברשותו לפני שאבדו. אם השטרות מתייחסים להלוואות של שלושה אנשים שלוו כסף מאדם אחד, עליו להחזיר אותם למלווה, שכן מסתבר שהיו ברשותו לפני שאבדו.
מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה טִיבוֹ – יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת, יַעֲשֶׂה מָה שֶׁבַּסִּמְפּוֹנוֹת.
אם אדם מצא שטר בין שטרותיו שניתנו לו בידי אחרים כנאמן, ואינו יודע מה טיבו, כלומר, אינו זוכר מי נתן לו אותו או אם החוב הנזכר בו נפרע, השטר יונח בצד עד שיבוא אליהו הנביא ויברר את העניין בנבואתו. אם יש ביניהם שוברי חוזים [סימפונות], יעשה כפי שכתוב בסימפונות.
גְּמָ׳ מַאי ״שְׁטָרֵי בֵירוּרִין״? הָכָא תַּרְגִּמוּ שְׁטָרֵי טַעֲנָתָא. רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר: זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד.
גמרא:מה פירוש שטרי בירורין? כאן, בבבל, החכמים מפרשים שהכוונה היא לשטרות המתעדים את הבהרתו [בירור] של כל בעל דין את טענותיו בתיק משפטי. רבי ירמיה, שישב בארץ ישראל, אמר: מדובר במקרים שבהם זה בעל הדין בורר [בורר] דיין אחד, וזה בעל הדין בורר דיין אחד, ושניהם בוחרים את הדיין השלישי לתיק. שני בעלי הדין חותמים על שטר שבו הם מצהירים אילו דיינים בחרו.
וְכׇל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה יַחְזִיר. הָהוּא גִּיטָּא דְּאִשְׁתְּכַח בֵּי דִינָא דְּרַב הוּנָא, דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ ״בִּשְׁוִירֵי מָתָא דְּעַל רָכִיס נַהֲרָא״. אֲמַר רַב הוּנָא:
§ הגמרא דנה במה ששנינו במשנה: וכן לגבי כל מעשה בית דין, המוצא אותו חייב להחזירו לבעליו המשוער. הגמרא מספרת: היה גט אחד שנמצא בבית דינו של רב הונא, ובו היה כתוב שהגט נכתב בעיר שבירי, שהיא שוכנת על נהר רכיס. רב הונא אמר על כך:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria