הוא יכול לחזור בו מן העסקה ואינו נדרש לשלם עבור הקרקע. משעה שהחזיק בקרקע, אינו יכול לחזור בו, שכן ראובן, המוכר, יכול לומר לו: קניית הקרקע הייתה כקניית שק קשור שתוכנו אינו ידוע וייתכן שאינו שווה דבר. מאחר שהיית מודע לכך וקיבלת זאת, שכן קנית אותה ללא אחריות, אינך יכול לחזור בך מן המקח. ממתי הוא נחשב שהחזיק בה? זהו משעה שהוא הולך לאורך הגבולות של השדה כדי לבודקם.

ויש מי שאומרים: אפילו אם קנה את השדה עם אחריות נכסים, הקונה אינו יכול לחזור בו מן המכר, שכן המוכר יכול לומר לו: הראה לי את שטר ההרשאה לגבות, שבית דין נותן לקונה כאשר הקרקע שקנה נגזלת ממנו בידי צד שלישי שהוכיח שלא הייתה שייכת למוכר, ואז אשלם לך. איני רוצה לבטל את המכר ולהשיב לך את כספך אלא אם כן ברור שהשדה נלקחת ממך כדין.

§ נאמר כי לגבי מקרה של מי שמוכר שדה לחברו ונמצא לאחר מכן שאינה שייכת למוכר, והבעלים החוקי שב ותופס את השדה מן הקונה, ולאחר מכן הקונה תובע שיפוי מן המוכר, רב אומר כי לקונה יש הזכות לקבל בחזרה את הכסף ששילם עבור השדה, וכן יש לו הזכות לפיצוי על ההשבחה בערך השדה בזמן שהייתה ברשותו. ושמואל אומר כי יש לו זכות לכסף, אך אין לו זכות לפיצוי על ההשבחה.

התלמידים העלו דילמה לפני רב הונא: מהי ההלכה אם המוכר פירט שהקונה יקבל תשלום עבור כל השבחה בערך השדה במקרה שהשדה תילקח בידי הבעלים החוקיים? האם הטעם של דעתו של שמואל הוא משום שהמוכר לא פירט שהקונה יקבל את ההשבחה כאשר מכר לו את השדה, אבל כאן, במקרה זה, הוא כן פירט זאת? או שמא טעמו של שמואל הוא שמאחר שהקונה מקבל החזר אך למוכר אין זכות לקרקע, כלומר, הקרקע אינה מוחזרת לו, העסקה נראית כהלוואה, ולכן התשלום עבור השבחת השדה נראה כריבית. רב הונא אמר להם: כן ולא, והדבר היה לא ברור לו.

נאמר שרב נחמן אומר ששמואל אומר שיש לו זכות לכסף, אבל אין לו זכות לשווי ההשבחה, אפילו אם המוכר פירט בשטר המכר שהוא יפצה את הקונה על שווי ההשבחה במקרה שהשדה תיגזל ממנו. מה הטעם? מאחר שלמוכר אין זכות לקרקע, נראה שהקונה עומד ונוטל תשלום עבור הזכות להשתמש בכספו, וזהו ריבית.

רבא הקשה על דבריו של רב נחמן: שנינו במשנה (גיטין מח ע"ב) כי אין גובים מנכסים משועבדים שנמכרו כתשלום על אכילת פירות או על השבחת קרקע, מקרים שיתבארו להלן, או למזונות של אשתו ובנותיו של אדם לאחר מותו, שלהם התחייב בכתובתה. זאת אף על פי שכל אחת מן ההתחייבויות או החבויות הכספיות הללו קדמה למכירת הקרקע. תקנות אלו תיקנו חכמים מפני תיקון העולם, שכן התחייבויות אלו אינן בסכום קצוב, והקונה של הנכס המשועבד אינו יכול להעריך את הסיכון שהוא נוטל על עצמו, שמא יבוא אדם אחר לגבות פיצוי מאותו נכס.

המשנה מציינת כי אין אנו גובים מנכסים משועבדים למטרות אלה, אבל אנו גובים מנכסים בני חורין. ובכל מקרה, שנינו במשנה שאחת המטרות הללו היא עבור השבחת הקרקע. וכי אין זה מתייחס למקרה שבו אדם קונה שדה מגזלן, שבמקרה כזה השדה לא הייתה שייכת למוכר? ונאמר שהמוכר חייב לשלם לקונה את שווי השבחת השדה, בתנאי שיש לו נכסים בני חורין.

הגמרא משיבה: לא, מדובר במקרה של נושה, שבו אדם מכר שדה ונושו חזר לאחר מכן ונטל אותה מן הקונה בשל חוב קודם של המוכר כלפיו. במקרה זה, מכירת הקרקע הייתה תקפה, ואין היא נראית כהלוואה. לכן, תשלום ההשבחה על ידי המוכר אינו נראה כריבית.

הגמרא שואלת: אם משנה זו מתייחסת למקרה של בעל חוב, אמור את הרישא של המשנה: אין גובים נכסים משועבדים עבור אכילת פירות. לכאורה מדובר במקרה שבו השדה הייתה מלאה פירות שעדיין לא נקצרו, והיא נגבתה מן הלוקח יחד עם הפירות. לאחר מכן הלוקח תובע תשלום גם עבור שווי הפירות. ואם הכוונה היא למקרה של בעל חוב, האם לבעל חוב יש זכות לגבות פירות מן הלוקח? והרי שמואל אומר שבעל חוב גובה את שווי השבח של השדה. מכאן שהוא אכן גובה את שווי השבח, אך הוא אינו גובה את הפירות.

אלא, ברור שהמשנה מתייחסת למקרה של גזלן, שגזל את השדה ומכר אותה, ונגזל, שמשיב את שדהו, לרבות הפירות, מן הלוקח. ומן העובדה שהרישא מתייחסת לגזלן ולנגזל, אף הסיפא, כלומר, המקרה של השבחת הקרקע, גם מתייחסת לגזלן ולנגזל. קושייתו של רבא על דעת שמואל עומדת בעינה.

הגמרא דוחה את ההנחה: האם המקרים דומים? מקרה זה, בנוגע לצריכת פירות, הוא כמות שהוא, ואותו מקרה, בנוגע להשבחת הקרקע, הוא כמות שהוא. המקרה הראשון עוסק במקרה של גזל, והמקרה האחרון עוסק במקרה של בעל חוב.

הגמרא שואלת: אבל לא כך שנינו בברייתא המפרטת את המשנה, הקובעת: מהו המקרה שבו אדם נוטל נכס לשם השבחת קרקע? זהו מקרה שבו אדם גזל מחברו שדה והיא נגבית על ידי בית הדין מרשותו. כאשר הוא גובה תשלום, הוא גובה את הקרן, כלומר, את שווי השדה עצמה, מנכסים משועבדים, והוא גובה את ההשבחה מנכסים בני חורין.

הגמרא שואלת: מהן הנסיבות של המקרה? אם נאמר שהמקרה הוא כפי שנלמד בברייתא, שממנה עולה כי הגזלן הוא שגובה, ממי הגזלן גובה? מי חייב לו כסף? אלא, האין זה מתייחס למקרה שבו אדם אחד גזל מחברו שדה ומכר אותה לאחר, כלומר, לצד שלישי, ואותו צד שלישי השקיע בשדה והשביח אותה? בהתאם לכך, כאשר בית הדין מפקיע את הקרקע מן הקונה, הוא גובה את שווי ההשבחה מן הנכסים הבלתי משועבדים של הגזלן שמכר לו אותה. פירוש זה מעורר קושי על שיטתו של שמואל.

הגמרא משיבה: שמואל היה יכול לומר לך: האם לא פירשת את הברייתא על ידי הוספת מידע, כלומר, שהגזלן מכר את השדה לצד שלישי? אם כן, אתה יכול גם לפרש שבמקום להתייחס לגזלן, מדובר בנושה. פירוש זה יתאים לדעתו של שמואל.

הגמרא מציעה: בוא ושמע ברייתא נוספת המרחיבה על המשנה ומציבה קושי לדעתו של שמואל: מהו המקרה שבו אדם נוטל נכס לשם אכילת פירות? זהו המקרה של מי שגזל מחברו שדה, והיא נגבית מרשותו. כאשר הוא גובה תשלום, הוא גובה את הקרן מנכסים משועבדים והוא גובה את הפירות מנכסים בני חורין.

הגמרא שואלת: מהן הנסיבות? אם נאמר שהמקרה הוא כפי שנלמד בברייתא, שממנה עולה כי הגזלן הוא שגובה, ממי הגזלן גובה? אלא, האין זה מתייחס למקרה שבו אדם אחד גזל מחברו שדה ומכר אותה לאדם אחר, ואותו אדם שלישי השביח אותה?

רבא אמר: במה אנו עוסקים כאן? מדובר במקרה שבו אדם גזל שדה מלאה יבול מחברו, ואכל את היבול וחפר בורות, שיחין ומערות בשדה, ובכך הזיק לה. כאשר נגזל בא לגבות את הקרן, את שווי השדה לפני שניזוקה, הוא גובה זאת מן הנכסים המשועבדים של הגזלן. כאשר נגזל בא לגבות את שווי היבול מן הגזלן, הוא גובה זאת מנכסים בני חורין.

רבה בר רב הונא אמר: זהו מקרה שבו