החייב נותן לו מטבע שהיה במחזור באותו זמן שבו הוא פורע את ההלוואה. ושמואל אומר שהחייב יכול לומר לנושה: אני נותן לך מטבע כמו זה שנתת לי, אף על פי שאינך יכול להשתמש בו כאן. לך והוצא אותו במישן, כלומר, במקום רחוק שבו מטבע זה עדיין במחזור. אמר רב נחמן: דברי שמואל מסתברים כאשר לנושה יש דרך ללכת למישן, כלומר, הוא מתכוון לנסוע לשם, ולכן החייב יכול לומר לו להוציא את המטבע כאשר יגיע ליעדו. אבל אם אין לו דרך ללכת למישן, כלומר, הוא אינו מתכוון ללכת לשם, החייב אינו יכול לתת לו את המטבעות הללו. אלא עליו לתת לו מטבעות שנמצאים במחזור במקום שבו הם נמצאים כעת.

רבא הקשה על רב נחמן מתוך ברייתא (תוספתא, מעשר שני 1:6): אין מחללים פירות מעשר שני על ידי העברת קדושתם על מטבעות שאינן יוצאות במחזור. כיצד? אם היו לו מטבעות של בר כוכבא [כוזביות], מטבעות של ירושלים, או מטבעות של מלכים קדמונים, שכולן אינן בשימוש עוד, אין מחללים עליהן פירות מעשר-שני על ידי העברת קדושתם. רבא מסיק: אבל אם היו לו מטבעות של מלכים מאוחרים, כלומר, בני הזמן, שהן דומות למטבעות של המלכים הקדמונים בכך שנפסלו במקומו, מאחר שהן עדיין כשרות במקום אחר, אפשר לחלל עליהן את פירות המעשר השני על ידי העברת קדושתם. הברייתא אינה מבחינה אם בעל הפירות מתכוון לנסוע למקום שבו מטבעות אלו בשימוש אם לאו.

רב נחמן אמר לו: במה אנו עוסקים כאן בברייתא? אנו עוסקים במקרה שבו הממלכות אינן מקפידות זו על זו. הן מתירות להוציא מטבע שנפסל במחוז שלהן אל מחוץ לגבולותיהן ולהוציאו במחוז שבו הוא תקף. מאחר שאפשר לתת מטבעות אלו למי שמתכננים לנסוע למקום שבו הוא תקף, הוא נחשב למטבע תקף אפילו במקום של מי שמחלל את פירות מעשר שני.

הגמרא שואלת: אבל, לפי הסבר זה, כאשר שמואל אמר שהלווה יכול לפרוע את חובו במטבעות שנפסלו רק אם המלווה מתכוון לנסוע למקום שבו הם תקפים, הוא מדבר על מקרה שבו הממלכות מקפידות זו עם זו. אם כן, כיצד הוא יכול להביא את המטבעות הללו למישן בלי שהשלטונות יחרימו אותם? הגמרא משיבה: שמואל דן במקרה שבו המלווה יכול להביא אותם בקושי, כמו במקרה שבו השלטונות אינם עורכים חיפוש, אך אם הם מוצאים מטבעות פסולים כלשהם הם מקפידים להחרים אותם. לכן אפשר להביא את המטבעות הללו אל הממלכה האחרת. אף על פי כן, מאחר שהשלטונות מקפידים, מי שאינו מתכנן לנסוע לשם לא יוכל להחליף את המטבעות הללו עם איש במקום שבו הוא נמצא.

הגמרא מקשה על דעתו של שמואל: בוא ושמע מה ששנו בברייתא (תוספתא, מעשר שני 1:6): אין מחללין פירות מעשר שני על ידי העברת קדושתם על מעות של ארץ ישראל, כלומר, כאן, כאשר הם, המטבעות ובעליהם, בבבל. ואין מחללין אותם על מעות של בבל כשהם, המטבעות ובעליהם, כאן בארץ ישראל. אם משתמשים במעות של בבל והם בבבל, אפשר לחלל את פירות המעשר השני. מכל מקום, הברייתא מלמדת: אין מחללין פירות מעשר שני על ידי העברת קדושתם על מעות של ארץ ישראל, כאן, כאשר הם בבבל. ודבר זה נאמר אף על פי שסופם לעלות לשם, לארץ ישראל, שהרי כל מטרת העברת הקדושה למטבעות היא להוציאם בירושלים.

הגמרא משיבה: במה אנו עוסקים כאן? אנו עוסקים במקרה שבו הממלכות מקפידות במיוחד זו עם זו, ואי אפשר להעביר מטבעות ממקום אחד למשנהו. הגמרא שואלת: אם כן, אם הממלכות מקפידות במיוחד זו עם זו, אזי לגבי המקרה שבברייתא, שבו הקדושה מועברת על כסף של בבל והם בבבל, למה מטבעות אלה ראויות? בכל מקרה אי אפשר להביאן לירושלים. הגמרא משיבה: הן ראויות לקנות בהן בהמה בבבל שתועלה לירושלים.

באשר לאמירה של הברייתא, שאין לחלל פירות מעשר שני על ידי העברת קדושתם על כסף בבלי כאשר נמצאים בארץ ישראל, הגמרא שואלת: והרי לא שנינו בברייתא: החכמים תיקנו שכל המעות יהיו יוצאות בירושלים מפני טעם זה, כלומר, כדי שיהודים מכל המקומות יוכלו להשתמש במטבעות המקומיים שלהם? אמר רבי זירא: אין זו קושיה. כאן, הברייתא האומרת שכל המעות כשרות בירושלים מתייחסת לזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם ויכולה לאכוף את תקנות החכמים. שם, הברייתא האומרת שאין מעבירים קדושה על כסף בבלי כאשר נמצאים בארץ ישראל, מתייחסת לזמן שיד אומות העולם תקיפה עליהם, כלומר על היהודים, שבאותו זמן מטבע זר לא היה שמיש בירושלים.

משהוזכרו מטבעות ירושלים, מציינת הגמרא: תנו רבנן: מהו מטבעה של ירושלים העתיקה? השמות דוד ושלמה היו חקוקים בצד אחד, וירושלים עיר הקודש הייתה בצד האחר. ומהו מטבעו של אברהם אבינו? זקן וזקנה, המייצגים את אברהם ושרה, היו חקוקים בצד אחד, ובחור ובחורה, המייצגים את יצחק ורבקה, היו בצד האחר.

§ רבא שאל את רב חסדא: מהי ההלכה במקרה של מי שמלווה כסף לחברו בתנאי שיפרע את ההלוואה במטבע, כלומר, באותו ערך נקוב מסוים של מטבע, והשלטון הוסיף על גודל המטבע, כך שמטבע מאותו ערך נקוב שוקל כעת יותר? האם החייב מחויב להחזיר את המטבע המעודכן החדש, או שהוא יכול לפרוע את החוב לפי המשקל הקודם של המטבע שלווה? רב חסדא אמר לו: נותן לו את המטבע היוצא במחזור בזמן התשלום. רבא אמר לו: והאם זו ההלכהאפילו אם המטבע החדש גדול כנפה? רב חסדא אמר לו: כן. רבא אמר לו: והאם זו ההלכהאפילו אם הוא גדול כרובע-קב [טרטיא]? רב חסדא אמר לו: כן.

רבא הקשה: אבל על ידי הגדלת משקלו של מטבע זה, התבואה הוזלה, ומכיוון שניתן לקנות יותר תבואה במטבע זה, נתינתו למלווה כפירעון היא צורה של ריבית. רב אשי אמר: אנו בוחנים את המצב: אם התבואה הוזלה בגלל השינוי במשקלו של המטבע, החוב מופחת עבור הלווה, והמלווה נפרע במטבעות השווים לערך הקודם של ההלוואה.