הגמרא שואלת: אבל לגבי בעלי חיים לקורבן נאמר גם בחלק הראשון של הפסוק: "שור או כשב" (ויקרא כב:כז), שהם שני בעלי חיים שמהם אין אתה יכול להפיק כלאיים. ולפי זה, נכלול בעל חיים של כלאיים ככשר לקורבן על המזבח מטעם זה. הגמרא משיבה: מן העובדה שהסיפא של הפסוק: "או עז", באה למעט סוג של בעל חיים מלהיות כשר לקורבן על המזבח, ניתן להסיק שגם הרישא: "שור או כשב", באה אף היא למעט סוג של בעל חיים מלהיות כשר לקורבן על המזבח. הגמרא שואלת: אדרבה, אפשר לטעון באותה מידה שמן העובדה שהרישא של הפסוק באה לרבות סוג של בעל חיים ככשר לקורבן על המזבח, גם הסיפא באה לרבות סוג של בעל חיים ככשר לקורבן על המזבח.

הגמרא דוחה טענה זו: מהו ההשוואה הזו? מובן, אם אתה אומר ששני הביטויים באים למעט סוגי בעלי חיים מלהיות כשרים לקרבן על המזבח, זהו הטעם שנצרכו שני מיעוטים: מיעוט אחד מתייחס לכלאיים, והמיעוט האחר מתייחס לבעל חיים הדומה למין אחר, שכן אף על פי שבעל חיים של כלאיים נתמעט, היה עדיין צורך למעט בעל חיים שדומה לאחר. אבל אם אתה אומר ששני הלשונות באים לרבות סוגי בעלי חיים ככשרים לקרבן על המזבח, למה נצרכו שני ריבויים? כעת, משהוכלל בעל חיים של כלאיים, בריבוי הראשון, האם יש צורך לומר שגם בעל חיים שדומה לאחר נכלל? יש יותר סברה לרבות בעל חיים הדומה לאחר, שייחוסו כולו ממין אחד, מאשר לרבות בעל חיים של כלאיים.

הגמרא קבעה שכאשר התורה משתמשת במילה שה (שמות כא:לז) בהקשר של גניבה, אין היא באה למעט בעלי חיים מכלאיים. הגמרא שואלת: אם כן, מה פירושה של אמירה זו שרבא אומר לגבי הפסוק: "שור, שה כשבים, ושה עזים" (דברים יד:ד), שדבר זה קובע אב טיפוס למקרים אחרים, ללמד שבכל מקום שבו נאמרה בתורה המילה שה, היא באה למעט רק בעל חיים של כלאיים. לגבי איזו הלכה אמר רבא עיקרון זה? אם עיקרון זה מתייחס להלכה הנוגעת לבעלי חיים לקורבן, הרי נאמר במפורש לגביהם: "שור או כשב" (ויקרא כב:כז), שכפי שנלמד בברייתא הנזכרת לעיל, בא למעט כלאיים.

אם עיקרון זה מתייחס להלכה הנוגעת למעשר בהמה, שלגביו נאמר: "וכל מעשר בקר וצאן [tzon], כל אשר יעבור תחת השבט, העשירי יהיה קודש לה'" (ויקרא כז:לב), גם עיקרון זה אינו נחוץ. הטעם הוא שניתן ללמוד את ההוצאה של מינים שונים באמצעות גזירה שווה מן המונח "תחת" שבפסוק זה, ומהמילה "תחת" בפסוק העוסק בבעלי חיים לקורבן: "שור או כשב או עז כי ייוולד, והיה שבעת ימים תחת אמו" (ויקרא כב:כז). גזירה שווה זו, שממנה נלמדות הלכות רבות של מעשר בהמה, מלמדת שמינים שונים אינם חייבים במעשר בהמה, כשם שאינם יכולים לשמש לקורבן.

אם עיקרון זה מתייחס לבהמות בכורות, שלגביהן נאמר: "אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו; אם שור אם שה, לה' הוא" (ויקרא כז:כו), אין בו צורך גם בהקשר ההוא. הטעם הוא, שדבר זה ניתן להילמד בגזירה שווה בין המונח העברה שבפסוק: "והעברת כל פטר רחם לה'" (שמות יג:יב), לבין אותו מונח העברה, מן הפסוק העוסק במעשר בהמה: "וכל מעשר בקר וצאן, כל אשר יעבור תחת השבט, העשירי יהיה קודש לה'" (ויקרא כז:לב). גזירה שווה זו מלמדת שאם בכור של רחלה או של עז הוא בעל חיים מכלאיים, אין הוא נחשב בכור לעניין הלכות בכורות, ומשמעות הדבר היא שאין צורך כאן בעיקרון של רבא.

לחלופין, עליך לומר שבהמה שדומה לאחרת אינה כפופה להלכות בכור, כפי שנאמר: "אך בכור שור, או בכור כשב, או בכור עז, לא תפדה; קודש הם" (במדבר יח:יז). מכאן שההלכות של בכור אינן חלות אלא אם כן הבהמה המולידה היא שור ובכורה אף הוא שור. דבר זה מוציא בהמה הדומה למין אחר, ולא לאביה. משהוברר שבהמה הדומה לאחרת אינה כפופה להלכות בכור, האם נחוץ שהתורה תאמר כן גם לגבי כלאיים? מאחר שברור שמעמד בכור אינו חל על כלאיים, גם כאן אין צורך בעיקרון של רבא.

אלא, העיקרון של רבא נאמר לגבי פדיון של פטר חמור, שעליו נאמר: "וכל פטר חמור תפדה בשה" (שמות יג:יג), כפי שלמדנו במשנה (בכורות יב ע"א): אין פודין פטר חמור לא בעגל, ולא בחיה, ולא בשחוטה, ולא בטרפה, ולא בכלאים, כלומר, בן כלאיים של כבשה ועז, ולא בכוי. העיקרון של רבא מתייחס למקור האיסור להשתמש בבהמת כלאיים לפדיון פטר חמור.

הגמרא שואלת: אבל מה באשר לפי שיטתו של רבי אלעזר, שחולק על פסיקה זו ומתיר את השימוש בבעל חיים של כלאים לפדיון פטר חמור? כפי שלמדנו באותה משנה: רבי אלעזר מתיר כלאים לשימוש בפדיון פטר חמור מפני שהוא נחשב לשה. בהתאם לכך, לגבי איזו הלכה רלוונטי עקרונו של רבא?

רבי אלעזר יכול היה לומר לך: העיקרון של רבא נאמר ביחס לבהמה שאינה כשרה שנולדה מאם כשרה, שהתעברותה הייתה מבהמה שאינה כשרה. רבא אומר שבהמה זו אינה כשרה. וזה אינו בהתאם לדעתו של רבי יהושע, שכן אילו היה בהתאם לדעתו של רבי יהושע, אף על פי שהיה מסכים עם הלכה זו, הוא לומד הלכה זו (ראו Bekhorot ז ע"א) מן הביטוי: "השה של כבשים [kevasim], והשה של עזים [izzim]" (דברים יד:ד). צורות הרבים "kevasim" ו"izzim" מלמדות שטלה אינו כשר אלא אם כן גם אביו הוא כבש ואמו היא כבשה, ואותה הלכה חלה גם על גדי.

הגמרא שואלת לגבי המקרה הנדון: אבל האם בהמה כשרה יכולה להתעבר מבהמה שאינה כשרה מלכתחילה? האם בכלל ייתכן שדבר זה יתרחש? מדוע היה על רבי יהושע ורבא למצוא מקור מן התורה כדי לקבוע שוולד זה אינו כשר? הגמרא משיבה: כן, הדבר אפשרי. שכן אנו סבורים במקום אחר (Bekhorot 7a)