לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא תַּרְתֵּי, וְתֵיתֵי אִידַּךְ מִינַּיְיהוּ; הֲדַר אָמַר: חֲדָא מִתַּרְתֵּי לָא אָתֵי.
יהי רצון שהרחמן יכתוב רק שתיים מן הקטגוריות הראשיות ויגזור את הקטגוריות האחרות מהן. ואז התנאאומר: לא ניתן לגזור קטגוריה אחת משתי קטגוריות אחרות, שכן לכל קטגוריה יש מאפיינים ייחודיים משלה, המונעים גזירה של קטגוריה חדשה אפילו משילוב של שתי קטגוריות.
אָמַר רָבָא: וְכוּלְּהוּ כִּי שָׁדֵית בּוֹר בֵּינַיְיהוּ – אָתְיָא כּוּלְּהוּ בַּמֶּה הַצַּד, לְבַר מִקֶּרֶן; מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ, מָה לְכוּלְּהוּ שֶׁכֵּן מוּעָדִין מִתְּחִילָּתָן.
רבא אמר: ובאשר לכל אבות הנזיקין שבמשנה, כאשר אתה מטיל את אב הנזק של בור ביניהם, את כולם את השאר שבהם ניתן אז ללמוד באמצעות היקש המבוסס על הצד השווה של שני אבות. כך הוא הדין בכל האבות חוץ מנגיחה, משום שיש מקום לפרוך את ההיקש כדי ללמד את ההלכה של נגיחה בטענה הבאה: מה מיוחד בכל שאר האבות? הם מיוחדים בכך שהם מועדים מתחילתם. מאחר שדרכה הרגילה של הבהמה לדרוס ולאכול, ודרכה הרגילה של אש לבעור, ודרכו הרגילה של בור לשמש מכשול, הבעלים נחשב תמיד מועד לעניין שמירה מפני נזק וחייב לשלם נזק שלם על כך שלא מנע את הנזק אפילו בפעם הראשונה. ואילו לגבי נגיחה, הבהמה היא תמה בשלוש הפעמים הראשונות של הנזק ורק לאחר מכן נעשית מועדת, באופן שבעליה מתחייב לשלם נזק שלם.
וּלְמַאן דְּאָמַר: אַדְּרַבָּה, קֶרֶן עֲדִיפָא – שֶׁכַּוּוֹנָתוֹ לְהַזִּיק; אֲפִילּוּ קֶרֶן נָמֵי אָתְיָא.
ולפי מי שאומר: אדרבה, נגיחה חמורה יותר במובן זה שחיובו של אדם במקרה של נגיחה בולט יותר, שכן מטרת פעולת השור היא לגרום נזק, אף נגיחה יכולה להילמד מן הצד השווה של שני אבות.
אֶלָּא לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבִינְהוּ רַחֲמָנָא? לְהִלְכוֹתֵיהֶן.
הגמרא שואלת: אבל אם ניתן לגזור את כל הקטגוריות מקטגוריה אחרת ומבור, לשם גזירת איזו הלכה כתבה התורה ברחמיה את כל האבות במפורש? הגמרא משיבה: הדבר נועד כדי לגזור את ההלכות הייחודיות שלהם, החלות באופן בלעדי על כל קטגוריה.
קֶרֶן – לְחַלֵּק בֵּין תַּמָּה לְמוּעֶדֶת.
נגיחה נכתבה במפורש כדי להבחין בין ההלכות של נזק שנגרם על ידי תם לבין נזק שנגרם על ידי מועד.
שֵׁן וָרֶגֶל – לְפוֹטְרָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
אכילה ודריסה נכתבו במפורש כדי לפטור מאחריות את מי שבהמותיהם מבצעות פעולות בקטגוריות הללו ברשות הרבים.
בּוֹר – לִפְטוֹר בּוֹ אֶת הַכֵּלִים. וּלְרַבִּי יְהוּדָה דִּמְחַיֵּיב עַל נִזְקֵי כֵלִים בְּבוֹר – לִפְטוֹר בּוֹ אֶת הָאָדָם.
בור נכתב במפורש כדי לפטור אדם מאחריות על נזק לכלים שנגרם כאשר הם נופלים לתוך בור. הגמרא מוסיפה: ולפי דעתו של רבי יהודה, המחייב אדם אפילו על נזק לכלים שנגרם כאשר הם נופלים לתוך בור, בור נכתב כדי לפטור אדם מאחריות על מותו של אדם שנהרג בנפילה לתוך בור. רבי יהודה מודה שבעל הבור פטור, משום שהאדם שנפל לבסוף לתוך הבור היה מסוגל להימנע ממנו.
אָדָם – לְחַיְּיבוֹ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים.
האדם נכתב במפורש כדי לחייבו בארבעה סוגים נוספים של פיצוי, מעבר לתשלום הנזקים על הפחתת הערך הנגרמת כאשר אדם פוגע בחברו.
אֵשׁ – לִפְטוֹר בּוֹ אֶת הַטָּמוּן. וּלְרַבִּי יְהוּדָה דִּמְחַיֵּיב עַל נִזְקֵי טָמוּן בָּאֵשׁ, לְאֵתוֹיֵי מַאי?
אש נכתבה במפורש כדי לפטור אדם מאחריות על נזק שנגרם לחפץ מוסתר, למשל דבר שהוסתר בתוך תבואה ונשרף באש. הגמרא שואלת: ולפי רבי יהודה, המחייב אדם אפילו על נזק שנעשה לחפץ מוסתר שניזוק באש, כדי להוסיף איזו הלכה מזכירה התורה במפורש את קטגוריית האש?
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria