ואז במקרה של שור ההורג אדם, שבו התורה משווה את הקטנים שבשוורים לגדולים לעניין זה, שכן עגל צעיר שהורג אדם נהרג בדיוק כמו שור בוגר שהורג אדם, האם אין זה קל וחומר שהתורה מחייבת אותו על הריגת קטנים, כלומר, ילד או ילדה, בדיוק כמו על הריגת גדולים? מדוע יש צורך שהפסוק ילמד הלכה זו?

הגמרא דוחה טענה זו: לא, אין ללמוד זאת מן ההיגיון בלבד. אם תאמר שאדם שהורג אדם חייב אף כשהנפגע הוא קטן, אפשר שהדבר נובע מן החומרה היתרה במקרה של תוקף אנושי, שהרי הוא חייב בתשלום ארבעה סוגי פיצויים על גרימת חבלה: צער, בושת, הוצאות רפואיות ואובדן פרנסה, נוסף על תשלום הנזק עצמו. וכי תאמר גם כן שזו ההלכהלגבי שור, שבעליו אינו חייב בתשלום אותם ארבעה סוגי פיצויים? ברור שההלכה זו אינה יכולה להילמד רק באמצעות השוואה לוגית בין שני המקרים. לכן, הפסוק אומר: "אם בן יגח או בת יגח," כדי לחייב אותו גם על קטנים כמו על גדולים.

ואת ההלכה הזאת למדתי רק לגבי שוורים מועדים; מניין אני לומד שבמקרה של שור תם, הוא נסקל אם הוא הורג ילד או ילדה?

הברייתא שואלת: וכי אי אפשר היה ללמוד זאת באמצעות הסקה לוגית? מאחר שהתורה מחייבת שור להיהרג על הריגת איש או אישה, וכן מחייבת אותו להיהרג על הריגת ילד או ילדה; אם כן, כשם שכאשר היא מחייבת אותו להיהרג על הריגת איש או אישה אין אתה מבחין בין שור תם לבין שור מועד, שהרי שניהם נסקלים, כך גם, כאשר היא מחייבת שור להיהרג על הריגת ילד או ילדה אל תבחין בין שור תם לבין שור מועד.

ויתרה מזו, ניתן להסיק מקל וחומר: אם לגבי איש או אישה, שכוחם נגרע לעניין נזיקין משום שבגירים שגורמים נזק חייבים לשלם, ואף על פי כן אין אתה מבחין בין שור תם לבין שור מועד שהורג אותם; הרי שלגבי ילד או ילדה, שכוחם מתחזק לעניין נזיקין משום שאינם חייבים לשלם על נזק שהם גורמים, האם אין זה הגיוני שלא תבחין בין שור תם לבין שור מועד שהורג אותם?

הברייתא משיבה שאפשר לומר בתגובה: וכי גוזרים את ההלכה של עניין מקל מעניין חמור כדי להחמיר לגביו? אם התורה מחמירה לגבי המקרה של שור מועד, שהוא עניין חמור, ומחייבת אותו להיהרג על שהרג קטן, האם פירוש הדבר שיש להחמיר לגבי שור תם, שהוא עניין קל יותר?

ויתרה מזו, יש סיבה נוספת לדחות את הדעה הקודמת: אם תאמר ששור תם חייב להיהרג על כך שהרג איש או אישה, שכן הם חייבים בקיום המצוות, ודבר זה מקנה להם חשיבות, האם פירוש הדבר שתאמר כך גם לגבי ילד או ילדה, הפטורים מן המצוות?

מאחר שהלכה זו לא הייתה יכולה להילמד באמצעות היגיון בלבד, הפסוק קובע: "או בן יגח או בת יגח," וחוזר על הביטוי "יגח" פעמיים, כדי ללמד שהוא מתייחס הן לנגיחה של שור תם והן לנגיחה של שור מועד, וכן הן לנגיחה הגורמת מוות והן לנגיחה הגורמת חבלה. בכל המקרים הללו בעל השור חייב אף אם השור נוגח קטן.

משנה: אם שור היה מתחכך בקיר, וכתוצאה מכך הקיר נפל על אדם והרגו; או אם השור התכוון להרוג בהמה אחרת אך הרג אדם; או אם התכוון להרוג גוי אך הרג יהודי; או התכוון להרוג ולד שאינו בר־קיימא אך הרג אדם בר־קיימא; בכל המקרים הללו השור פטור מלהיהרג.

גמרא:שמואל אומר: השור פטור מלהיות מומת למוות, שכן לא התכוון להרוג, אבל בעליו חייב בתשלום כופר. ורב אומר: הם פטורים מזה החיוב ומזה החיוב.

הגמרא שואלת על דעתו של שמואל: ומדוע הוא חייב לשלם כופר? האם אין השור תם ביחס למעשה זה? הגמרא משיבה: כפי שרב אומר בהקשר אחר, מדובר בשור שהיה מועד ליפול על אנשים בבורות. אף כאן, מדובר בשור שהיה מועד להתחכך בקירות, ולגרום להם ליפול על אנשים.

הגמרא שואלת: אם כן, אם הועד על התנהגות זו, הרי ברור שהתכוון להרוג את האדם, ולכן חייב במיתה, בניגוד לפסיקה שבמשנה. הגמרא מסבירה: ניחא שם, במקרה שהשור הועד לגבי נפילה על בני אדם בבורות, ייתכן שראה ירק על שפת הבור ולאחר מכן נפל לתוכו, בלי כל כוונה להרוג. אבל כאן, כשהתחכך בכותל וגרם לו ליפול על אדם, והועד לגבי התנהגות זו, מה יש לומר להגנתו?

הגמרא משיבה: כאן גם כן מדובר במקרה שהתחכך בקיר להנאתו ולא כדי להרוג. הגמרא שואלת: ומניין לנו שלא התכוון להרוג? הגמרא משיבה: מפני שגם לאחר שהקיר נפל, הוא עדיין היה מתחכך בו, והדבר מוכיח שזו הייתה כוונתו.