הגמרא מסבירה: הראשון נחשב בוודאי רשלן, ולכן הוא חייב לשלם על נזק שנגרם הן על ידי גופו והן על ידי רכושו. השני נחשב חייב לשלם על נזק שנגרם על ידי גופו, שכן הייתה לו ההזדמנות לעמוד והוא לא עמד. ואילו על נזק שנגרם על ידי רכושו שהיה מונח שם וגרם לאדם השלישי להיתקל וליפול, הוא פטור, שכן הוא יכול לומר לו: אני לא חפרתי בור זה, כלומר, אני לא גרמתי למכשול זה. מאחר שהיה זה האדם הראשון שנכשל וגרם למצב שבו חפציו של השני היו מונחים על הקרקע, השני אינו נחשב חייב.

הגמרא מעלה קושיה על דברי רבא מתוך ברייתא המעירה על מקרה זה: כולם חייבים לשלם על נזק שנגרם על ידי גופם ופטורים מלשלם פיצוי על נזק שנגרם על ידי ממונם. וכי אין זה מתייחס אפילו אל הראשון, ומורה שאפילו הוא פטור על נזק שנגרם על ידי ממונו?

הגמרא משיבה: לא, מדובר על כולם מלבד הראשון. הגמרא שואלת: אבל האם אין הברייתאמלמדת את הלשון כולם, ומכאן שאף הראשון בכלל? רב אדא בר אהבה אמר: הלשון כולם מתייחסת רק לאלה שניזוקו, ומוציאה את הראשון, שרק גרם נזק לאחרים.

הגמרא מקשה על תשובה זו: מהי הפרשנות הזאת? מובן, אם אתה אומר שהמונח כולל אפילו את הראשון, פירוש זה עולה בקנה אחד עם מה ששנוי: כולם. אבל אם אתה אומר שהוא מתייחס לכולם מלבד הראשון, מהו הטעם לכך שנעשה שימוש בביטוי המטעה: כולם? שתלמד הברייתאבאופן מדויק יותר שאלה שנגרם להם נזק חייבים בתורם על הנזק שנגרם על ידי גופם, אך פטורים מלשלם השבה על נזק שנגרם על ידי ממונם.

אלא, יש לדחות את כל ההסבר הזה של דברי רבא, ויש להסבירם כך: רבא אמר כי הראשון חייב הן על חבלה שנגרמה לגופו של השני והן על נזק שנגרם לרכושו של השני, והשני חייב לשלם על נזק שנגרם לשלישי בנוגע לחבלה בגופו אך לא בנוגע לנזק לרכושו. מה הטעם לפטור במקרה האחרון? הוא מפני שלאחר נפילתו, גופו של האדם השני הוא למעשה בור, ואין אנו מוצאים שבקטגוריה של בור אדם חייב לשלם פיצוי על נזק שנגרם לכלים.

הגמרא שואלת: הדבר מסתדר היטב לפי שמואל, שאומר כי כל מכשול שהונח ברשות הרבים נחשב לבור, כלומר, הלכות בור חלות עליו. אבל לפי רב, שאומר כי אם מי שהניח אותו שם מפקיר את החפץ המסוכן, הוא נחשב לבור, אבל אם אינו מפקיר אותו, אז הוא אינו נחשב לבור, מה יש לומר? ברור שהשני שנפל לא הפקיר את הבעלות על גופו, אז מדוע הוא פטור מן הנזק שגרם לכלים כאילו היה בור?

הגמרא משיבה: למעשה, יש להסביר את דברי רבא כפי שהובן כי אמר בתחילה, כלומר, שהוא מבחין בין נזק שנגרם על ידי גופו של אדם אחר לבין נזק שנגרם על ידי רכושו. ולגבי הקושי שלך מן האמירה שבברייתא כי כולם חייבים לשלם על הנזק שנגרם על ידי גופם אך פטורים מלשלם השבה על הנזק שנגרם על ידי רכושם, ולכאורה זה כולל אפילו את הראשון, בניגוד לדעתו של רבא, רב אדא בר מיניומי פירש זאת לפני רבינא כמתייחס למקרה שבו כלים ניזוקו על ידי כלים. במילים אחרות, לא הגוף אלא הכלים של השני הם שניזוקו על ידי רכושו של הראשון, ומכיוון שלכלים השבורים של הראשון יש מעמד של בור, הבעלים פטור מאחריות לנזק שנגרם לכלים של אחרים.

הרב אמר לעיל: אם הם כולם נפלו בגלל הראשון, הראשון חייב לשלם על הנזק של כולם. הגמרא שואלת: כיצד הם כולם נפלו בגלל הראשון? רב פפא אמר: מדובר במקרה שבו הוא חסם את הדרך כמו שלד [קשילדא], מילא את כל רוחב הדרך וגרם לאחרים להיתקל בחלקים שונים של גופו. רב זביד אמר: הוא נפל באלכסון כמו מקלו של עיוור, וכולם נתקלו בו.

משנה: אם זה בא ברשות הרבים עם חביתו, וזה בא מן הכיוון הנגדי עם הקורה שלו, וכדו של זה נשברה על ידי הקורה של זה, נושא הקורה פטור, מפני שלזה הייתה רשות להלך ברשות הרבים, ולזה גם כן הייתה רשות להלך שם.

אם היו הולכים באותו כיוון, כך שבעל קורת הצלב היה הולך ראשון, מלפנים, ובעל החבית אחרון, מאחוריו, והחבית נשברה על ידי קורת הצלב, בעל קורת הצלב פטור, שכן בעל החבית ראה אותו לפניו והיה צריך להיזהר יותר.