וְאֶחָד שֶׁהוּא טָמֵא בְּטֻמְאָה הַבָּאָה מִגּוּפַת אָדָם מֵת. אָדָם, כְּלִי אוֹ מַאֲכָל שֶׁנִּטְמָאִים עַל יְדֵי מַגָּע עִם דָּבָר הַמֻּגְדָּר כְּאַב הַטֻּמְאָה, נֶחְשָׁבִים לְתוֹלָדָה. בְּאוֹתוֹ תְּחוּם, תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שׁוֹנוֹת מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי כָּל אָדָם אוֹ חֵפֶץ הַמֻּגְדָּרִים כְּאַב הַטֻּמְאָה מְטַמְּאִים אָדָם וּמְטַמְּאִים כָּל כֵּלִים שֶׁהֵם בָּאִים עִמָּם בְּמַגָּע, וְאִילּוּ אָדָם אוֹ חֵפֶץ הַמֻּגְדָּרִים כְּתוֹלָדָה שֶׁל טֻמְאָה מְטַמְּאִים אֹכֶל אוֹ מַשְׁקֶה, אֲבָל אֵינָם מְטַמְּאִים אָדָם אוֹ כֵּלִים.

לאחר שנקבע כי יש מקרים שבהם המעמד ההלכתי של תתי־קטגוריות הוא כמו זה של קטגוריות ראשיות, למשל שבת, ויש מקרים שבהם המעמד ההלכתי של תתי־קטגוריות שונה מזה של קטגוריות ראשיות, למשל טומאה, הגמרא שואלת: כאן, בנוגע לדיני נזיקין, מהו היחס בין הקטגוריות הראשיות לבין תתי־הקטגוריות שלהן? רב פפא אמר: יש, בין הקטגוריות הראשיות של נזק, כאלה שתתי־הקטגוריות שלהן דומות להן, ויש, ביניהן, כאלה שתתי־הקטגוריות שלהן שונות מהן.

§ בבקשה להבהיר את דברי רב פפא, הגמרא מביאה ברייתא המפרטת את הקטגוריות הראשיות של נזיקין. חכמים לימדו בברייתא: שלוש קטגוריות ראשיות של נזק נאמרו בתורה לגבי שור. שור גורם נזק בשלוש דרכים, וכל אחת מסווגת כקטגוריה ראשית נפרדת של נזק המיוצגת על ידי איבר מגופו של השור: יש את הקטגוריה של נגיחה [קרן], פשוטו כמשמעו, קרן. הכוונה היא לשור הנוגח אדם או בהמה וגורם נזק. ויש את הקטגוריה של אכילה [שן], פשוטו כמשמעו, שן. הכוונה היא לשורו של אדם הגורם נזק על ידי אכילת תבואתו של אדם אחר. ויש את הקטגוריה של דריסה [רגל], פשוטו כמשמעו, רגל. הכוונה היא לשור הרומס את חפציו של אדם אחר וגורם נזק. אלה מסווגים כקטגוריות ראשיות מפני שהם נזכרים במפורש בתורה.

הגמרא מפרטת: מניין לנו אב הנזיקין של נגיחה? המקור הוא כפי ששנו חכמים בברייתא: הכתוב אומר: "וכי יגח שור את איש או את אשה" (שמות כא:כח); ונגיחה נעשית רק בקרן, שנאמר: "ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה׳ באלה תנגח את ארם, עד כלותם" (מלכים א כב:יא). וכן הכתוב אומר: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח" (דברים לג:יז).

הגמרא קוטעת את ציטוטה מן הברייתא ושואלת: מה מטרת הבאת הפסוק הנוסף שהובא בלשון: וגם הפסוק אומר? הגמרא משיבה: ואם תאמר שהפסוק הראשון שהובא אינו מקור תקף, שכן הוא פסוק מן הנביאים, ואין אנו לומדים ענייני תורה מדברי קבלה, כלומר, נביאים וכתובים, בוא ושמע ראיה מן התורה: "בכור שורו הדר לו."

הגמרא דוחה את האפשרות שהסיבה לכך שצוטט פסוק שני היא שהקטגוריה הראשית של נגיחה אינה יכולה להילמד מפסוק בנביאים: וכי זו גזירה שווה הלכתית? אין זו אלא גילוי מילתא, שנגיחה נעשית באמצעות קרן. פסוק בנביאים בוודאי יכול לשמש מקור לגילוי זה.

אלא, הסיבה שהברייתא מביאה פסוק שני היא שמא תאמר, על סמך הפסוק הראשון, כי כאשר הרחמן מבחין בין חיוב על נזק שנגרם על ידי שור תם, שבעליו חייב לשלם חצי נזק בשלוש הפעמים הראשונות שהוא נוגח, לבין חיוב על נזק שנגרם על ידי שור מועד, שכבר נגח שלוש פעמים ובעליו הוזהר למנוע מן השור לנגוח, שעליו הוא חייב לשלם נזק שלם, אותה קביעה חלה רק על נזק שנגרם בקרן תלושה, כמו קרני צדקיה המתוארות בפסוק, כגון אם בהמה החזיקה קרן תלושה בפיה והזיקה בה; אבל לגבי נזק ששור גרם בקרן מחוברת לראשו, אמור שבכל המקרים המעמד ההלכתי של השור הוא של מועד ובעליו חייב לשלם את כל הנזק.

לכן, הברייתא אומרת: בוא ושמע הוכחה מפסוק אחר: "בכור שורו הדר לו, וקרני ראם קרניו; בהם עמים ינגח," כאשר הכוונה היא לקרן המחוברת לראשו של השור. ברור אפוא שכאשר שור נוגח בקרניו שלו, יש הבחנה בין שור תם לשור מועד.

הגמרא חוזרת לציטוט שלה מן הברייתא: מהי תולדה של נגיחה? היא כוללת כל פעולה ששור עושה בגופו במטרה לגרום נזק: דחיפה [נגיפה], נשיכה, רביצה על חפצים במטרה לגרום נזק, ובעיטה.

הגמרא שואלת: מה שונה בנגיחה שהיא מוגדרת כאב נזיקין, כפי שנכתב במפורש בפסוק: "וכי יגח שור את איש או את אשה" (שמות כא:כח); אם כן, גם נגיפה צריכה גם היא להיות מוגדרת כאב נזיקין, כפי שנכתב: "כי יגוף שור איש [יגוף] את שור רעהו" (שמות כא:לה)? הגמרא משיבה: נגיפה זו האמורה בפסוק, היא למעשה כינוי לנגיחה, כפי ששנוי בברייתא שהפסוק אומר: "וכי יגוף שור איש את שור רעהו... או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום" (שמות כא:לה–לו). הפסוק פתח את תיאור המקרה בלשון נגיפה וסיים בלשון נגיחה כדי לומר לך שבקשר זה שני המונחים מתארים אותה פעולה: זו הפעולה היא נגיפה וזו אותה פעולה עצמה היא נגיחה.

הגמרא שואלת: אם שני המונחים ניתנים להחלפה, מה שונה לגבי שור הנוגח אדם, שנכתב בו: "וכי יגח שור את איש או את אשה" (שמות כא:כח), ומה שונה לגבי שור הנוגח בהמה, שנכתב בו: "כי יגוף שור איש את שור רעהו" (שמות כא:לה)?

הגמרא מסבירה: לגבי אדם, שיש לו את התושייה להגן על עצמו ואינו נפגע בקלות, נאמר: "כי יגח שור", לשון המצביעה על תקיפה בעוצמה רבה יותר. לגבי בהמה, שאין לה את התושייה להגן על עצמה והיא נפגעת בקלות רבה יותר, נאמר: "כי יגוף שור [yiggof]," לשון המצביעה על תקיפה בעוצמה פחותה יותר. המונח yiggof קשור למונח magefa, שמשמעותו מגפה. התורה משתמשת במונח זה לגבי נגיחת בהמה כדי לציין שכאשר בהמה ננגחת, בלי קשר לעוצמת המכה, סביר להניח שהדבר יוביל למותה.

וְשימוש התורה במונחים אלה מלמדנו דבר אגב אורחא: מאחר שהמאמץ הנדרש לשור לנגוח אדם למוות גדול מן המאמץ הנדרש לשור לנגוח בהמה למוות, ההלכה היא ששור שהוא מוּעד לגבי נגיחת אדם הריהו גם מוּעד לגבי בהמה. אך שור שהוא מוּעד לגבי בהמה אינו מוּעד לגבי אדם.

הגמרא מקשה על הסיווג בברייתא של נשיכה, רביצה ובעיטה כתולדות של נגיחה: וכי אין נשיכה תולדה של אכילה, שהרי הבהמה גם אוכלת וגם נושכת בשיניה? הגמרא משיבה: לא, במקרים הנכללים באב הנזיקין של אכילה, יש הנאה לבהמה במהלך גרימת הנזק. ואילו במקרה זה של נזק הנגרם על ידי נשיכה, אין לבהמה הנאה פנימית במהלך הנזק שהיא גורמת, שכן כאשר השור נושך בכוח, המטרה הבלעדית של הפעולה היא לגרום נזק.

הגמרא שואלת: וכי רביצה על חפצים ובעיטה בחפצים כדי להזיק להם אינן כל אחת תולדה של דריסה, שהרי הבהמה רובצת בכיפוף רגליה ובועטת ברגליה? הגמרא משיבה: לא, במקרים הכלולים באב הנזיקין של דריסה, הנזק מצוי, שכן הוא נגרם במהלך הילוכה של הבהמה; ואילו במקרים אלה של רביצה ובעיטה, הנזק אינו מצוי, שכן בהמות אינן נוהגות בדרך כלל לבעוט או לרבוץ על כלים.

לאחר ציון תתי־הקטגוריות המפורטות בברייתא, הגמרא שבה לניתוחה את דבריו של רב פפא: אך באשר לאמירה שרב פפא אמר: יש ביניהן כאלה שתתי־הקטגוריות שלהן אינן דומות להן, לאיזו קטגוריה ראשית התכוון רב פפא?

אם נאמר שההתייחסות שלו הייתה לתתי־הקטגוריות הללו של נגיחה, מה שונה בנגיחה שמגדיר אותה כקטגוריה ראשית ייחודית? מה ששונה הוא שמטרת פעולת השור היא לגרום נזק, והשור הוא רכושך, והאחריות על שמירתו, כדי למנוע ממנו לגרום נזק, מוטלת עליך, בעליו. גם בתתי־הקטגוריות הללו של נגיחה, כלומר דחיפה [נגיפה], נשיכה, רביצה ובעיטה, גם כן, מטרת פעולות השוורים היא לגרום נזק, והשוורים הם רכושך, והאחריות על שמירתם, כדי למנוע משווריך לגרום נזק, מוטלת עליך.

אלא, ברור שמעמדה של תת־קטגוריה של נגיחה הוא כמו זה של הקטגוריה הראשית של נגיחה, וכאשר רב פפא אומר: יש ביניהן כאלה שתתי־הקטגוריות שלהן אינן דומות להן, הוא התכוון לאכילה ולדריסה.

הגמרא שואלת: היכן כתובים אכילה ודריסה בתורה, שבגללן סווגו כאבות נזיקין? הגמרא משיבה: המקור הוא כפי שלימדו חכמים בברייתא: הכתוב אומר: "כי יבער איש שדה או כרם, ושילח את בעירו, וביער בשדה אחר" (שמות כב:ד). שני חלקי הפסוק מתייחסים לקטגוריות שונות: "ושילח", זהו רמז לאב הנזיקין של דריסה, שכן השילוח גורם לכך שהבהמה דורסת את תבואת חברו ומזיקה לה, וכן הוא אומר: "אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור" (ישעיהו לב:כ). ברור שהמונח "משלחי" הוא רמז לדריסה ברגלי הבהמה.

"וַיְכַל," זוהי התייחסות לאב המלאכה של אכילה, וכן נאמר: "וְהִכְרַתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם, כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר בַּעֵר"