כְּהֶדְיוֹט מִדַּעַת דָּמֵי.
דומה לפעולה הנוגעת לרכוש שאינו מקודש השייך לאדם רגיל, אשר נעשתה בידיעת הבעלים ונגד רצונו. זאת משום שרכוש מקודש שייך לקב"ה, ולכן אין משמעות לדבר על מצב שבו הבעלים אינו מודע למה שנעשה. לפיכך, כל מי שמפיק הנאה מרכוש מקודש עובר על איסור מעילה, אך אין להסיק מכך שמי שמתגורר בחצרו של אחר שלא בידיעתו חייב לשלם לו שכר דירה.
שְׁלַח לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא לְמָרֵי בַּר מָר, בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אוֹ לָא? אַדְּהָכִי – נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב הוּנָא.
רבי אבא בר זבדא שלח הודעה למרי בר מר לאמור: העלה את הדילמה הבאה לפני רב הונא: האם מי שמתגורר בחצרו של אחר ללא ידיעתו צריך לשלם לו שכר דירה או לא? בינתיים, לפני שהספיק להשיב על השאלה, רב הונא נפטר.
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת מֵרְאוּבֵן – מַעֲלֶה שָׂכָר לְשִׁמְעוֹן. שִׁמְעוֹן מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? הָכִי קָאָמַר: נִמְצָא הַבַּיִת שֶׁל שִׁמְעוֹן – מַעֲלֶה לוֹ שָׂכָר.
רבה, בנו של רב הונא, אמר לו בתשובה לשאלה שנשאלה את אביו: כך אמר אבי, מורי, בשם רב: אין הוא צריך לשלם לו שכר דירה. והוא גם אמר הלכה נוספת: השוכר בית מראובן חייב לשלם שכר דירה לשמעון. הגמרא תמהה: שמעון? מה יש לו לעשות עם זה? הגמרא מסבירה: כך הוא אומר, כלומר, לכך הוא מתכוון: אם מתברר שהבית ששכר לא היה שייך למעשה לראובן אלא היה של שמעון, הוא חייב לשלם שכר דירה לשמעון.
תַּרְתֵּי?! הָא – דְּקָיְימָא לְאַגְרָא, הָא – דְּלָא קָיְימָא לְאַגְרָא.
הגמרא מקשה על קביעה זו: וכי רב הונא אמר שתי הלכות סותרות? מצד אחד הוא אומר שמי שדר בחצר בלא ידיעת הבעלים אינו צריך לשלם שכר דירה, אך מצד אחר הוא אומר שאם התברר שהבעלים האמיתי של בית שכור היה אדם אחר, ולפיכך השוכר התגורר בחצרו של אחר בלא ידיעת הבעלים, הוא חייב לשלם לו שכר דירה. הגמרא מיישבת את הקושי: הלכה זו השנייה, שקבעה שהוא חייב לשלם שכר דירה, עוסקת בחצר שעומדת להשכרה, ואילו אותה הלכה, שקבעה שאינו חייב לשלם שכר דירה, עוסקת בחצר שאינה עומדת להשכרה.
אִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב הוּנָא: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת מִבְּנֵי הָעִיר – מַעֲלֶה שָׂכָר לַבְּעָלִים. בְּעָלִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? הָכִי קָאָמַר: נִמְצְאוּ לוֹ בְּעָלִים – מַעֲלִין לָהֶן שָׂכָר.
עוד נאמר: רבי חייא בר אבין אומר כי רב אומר, ויש אומרים כי רבי חייא בר אבין אומר כי רב הונא אומר: מי שדר בחצר חברו שלא בידיעתו אינו צריך לשלם לו שכר דירה, ומי ששוכר בית מתושבי העיר חייב לשלם שכר דירה לבעלים. הגמרא תמהה: בעלים? מה להם לעשות עם זה? המקרה עוסק במי ששוכר נכס מתושבי העיר, כלומר, הבית הוא רכוש ציבורי. הגמרא מסבירה: כך הוא אמר: אם התברר שלבית אכן היו בעלים ולא היה רכוש ציבורי, השוכרים חייבים לשלם שכר דירה לאותם בעלים.
תַּרְתֵּי?! הָא דְּקָיְימָא לְאַגְרָא, הָא דְּלָא קָיְימָא לְאַגְרָא.
הגמרא תוהה על כך: האם הוא אמר שתי הלכות סותרות? הגמרא משיבה: הלכה זו השנייה, שקבעה כי הוא חייב לשלם שכר דירה, מתייחסת לחצר שעומדת להשכרה, ואילו אותה הלכה, שקבעה כי אינו צריך לשלם שכר דירה, מתייחסת לחצר שאינה עומדת להשכרה.
אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁאִיָּה יוּכַּת שַׁעַר״. אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: לְדִידִי חֲזֵי לֵיהּ, וּמְנַגַּח כִּי תוֹרָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: בֵּיתָא מְיַתְּבָא – יָתֵיב.
רב סחורה אומר שרב הונא אומר שרב אומר: מי שדר בחצר חברו שלא בידיעתו אינו צריך לשלם לו שכר דירה, שכן נאמר: "שַׁמָּה נִשְׁאַר בָּעִיר, וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר" (ישעיהו כד:יב), כלומר, בית שאין גרים בו יתמוטט בשלב כלשהו מחמת הזנחה. לפיכך, מי שגר בתוך בית שאחרת היה עומד בלתי מיושב מעניק שירות לבעל הבית, שכן הוא מתחזק את הבית ומונע ממנו להתפרק. מר בר רב אשי אמר: אני ראיתי את החורבן הזה והוא נוגח כשור, כלומר, הוא הרסני. רב יוסף אמר רעיון דומה: בית שגרים בו מיושב ומוגן, ואילו בית שאין גרים בו אין מי שישגיח עליו ויתחזק אותו.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – דְּקָא מִשְׁתַּמַּשׁ בֵּיהּ בְּצִיבֵי וְתִיבְנָא.
הגמרא שואלת: מהו ההבדל בין מה שאמר רב לבין מה שאמר רב יוסף? הגמרא משיבה: ההבדל ביניהם הוא לגבי בית שבעל הבית משתמש בו כדי לאחסן עצים ותבן. הבית אינו ריק ושומם, אך אין איש גר בו. לפי טעמו של רב יוסף, פולש שיגור שם לא יצטרך לשלם שכר דירה לבעל הבית.
הָהוּא גַּבְרָא דִּבְנָה אַפַּדְנָא אַקִּילְקַלְתָּא דְיַתְמֵי. אַגְבְּיֵהּ רַב נַחְמָן לְאַפַּדְנֵיהּ מִינֵּיהּ. לֵימָא קָסָבַר רַב נַחְמָן: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר? הָהוּא – מֵעִיקָּרָא קַרְמְנָאֵי הֲווֹ דָּיְירִי בֵּיהּ, וְיָהֲבִי לְהוּ לְיַתְמֵי דָּבָר מוּעָט. אֲמַר לֵיהּ: זִיל פַּיְּיסִינְהוּ לְיַתְמֵי, וְלָא אַשְׁגַּח. אַגְבְּיֵהּ רַב נַחְמָן לְאַפַּדְנֵיהּ מִינֵּיהּ.
הגמרא מספרת: היה אדם אחד שבנה ארמון [אפדנא] על אשפה [אקילקלטא] השייכת ליתומים, ורב נחמן החרים את ארמונו ממנו משום שלא שילם לבעלי הקרקע. הגמרא שואלת: האם נאמר שרב נחמן סבור כי מי שדר בחצר חברו שלא בידיעתו חייב לשלם לו שכר דירה? הגמרא דוחה זאת: לא, אין להביא ראיה ממקרה זה, משום שהיה זה מצב ייחודי. שבאותו מקרה קרמנאים, שבטים נוודיים, היו גרים בתחילה על הקרקע, והיו משלמים ליתומים סכום קטן עבור השימוש בקרקע, וכאשר האיש הזה בנה את ארמונו הוא סילק את הקרמנאים משם. רב נחמן אמר לאיש שבנה את הארמון: לך ופייס את היתומים בנוגע להכנסתם שאבדה, אך הוא לא שעה לפסק הדין. לפיכך, רב נחמן החרים את ארמונו ממנו.
כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית וְכוּ׳. אָמַר רַב: וּבְמַחְזֶרֶת. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מַחְזֶרֶת נָמֵי פָּטוּר.
§ המשנה מלמדת: באילו נסיבות בעל הבהמה משלם על ההנאה שבהמתו הפיקה? אם הבהמה אכלה תוצרת ברשות הרבים באזור שלפני החנויות, בעל הבהמה משלם על המזון שממנו נהנתה. אם הבהמה אכלה ממזון שהונח בצד רשות הרבים, שאינו דרך הרבים, בעל הבהמה משלם על מה שהזיקה, שכן המעמד המשפטי של אותו אזור הוא כמעמד רכושו של הניזק. רב אמר: כשהמשנה אומרת שבעל הבהמה משלם על מה שהזיקה, מדובר במקרה שבו הבהמה מסיטה את ראשה כדי להגיע אל המזון, אך הבהמה עצמה עומדת כולה בתוך רשות הרבים ואוכלת בעודה עומדת שם. ושמואל אמר: אפילו אם היא עומדת ברשות הרבים ומסיטה את ראשה כדי לאכול ממזון שהונח בצד רשות הרבים, בעליה פטור גם כן, שכן הבהמה עצמה נמצאת ברשות הרבים.
וְלִשְׁמוּאֵל – הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דִּמְחַיֵּיב? כְּגוֹן דִּשְׁבַקְתַּהּ לִרְחָבָה, וַאֲזַלָה וְקָמָה בְּצִידֵּי רְחָבָה.
הגמרא שואלת: אבל לפי דעתו של שמואל, כיצד ניתן למצוא מקרה שבו הבעלים חייב לשלם על כל הנזק שנגרם כאשר בהמתו אכלה ממזון שהונח בצד רשות הרבים, כפי שמצוין במשנה? הגמרא משיבה: לדוגמה, כאשר בהמה יוצאת מרשות הרבים והולכת ועומדת בצד של רשות הרבים, ואוכלת את המזון המאוחסן שם. במקרה כזה בעליה בוודאי משלם על מה שהזיקה, שכן אזור זה דומה לרכושו של הניזק.
וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּאַפֵּי נַפְשָׁהּ: מַחְזֶרֶת – רַב אָמַר: חַיֶּיבֶת, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: פְּטוּרָה. וְלִשְׁמוּאֵל, ״מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה״ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דִּמְחַיְּיבָא? כְּגוֹן דִּשְׁבַקָה לִרְחָבָה, וַאֲזַלָה וְקָמָה בְּצִידֵּי רְחָבָה.
ויש מי ששונה הלכה זו כמחלוקת בפני עצמה ולא כהסבר למשנה: אם בהמה עומדת ברשות הרבים ומפנה את ראשה לאכול ממזון המונח בצד הרחבה הציבורית, רב אומר: בעליה חייב, ושמואל אומר: בעליה פטור. שאלו חכמים: אבל לפי דעתו של שמואל, לגבי מה שנאמר במשנה, שבעליה משלם על מה שהזיקה, כיצד אפשר למצוא מקרה שבו בעליה יהיה חייב? הגמרא משיבה: למשל, כאשר בהמה יוצאת מן הרחבה הציבורית והולכת ועומדת בצד הרחבה הציבורית, ואוכלת את המזון המאוחסן שם.
מֵתִיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִפֶּתַח הַחֲנוּת – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ – פְּשִׁיטָא בְּמַחְזֶרֶת; וְקָאָמַר (מָר) ״מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית״, מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית – אִין, מַה שֶּׁהִזִּיקָה – לָא!
רב נחמן בר יצחק מקשה על הסבר זה לדעתו של רב: המשנה אומרת שאם הבהמה אכלה פירות מפתח החנות, בעליה משלם עבור ההנאה שהבהמה הפיקה, שכן דינו של פתח חנות הוא כדין רשות הרבים. כיצד ניתן למצוא נסיבות אלה? ברור שהדיון במקרה זה עוסק בבהמה שמסיטה את ראשה מרשות הרבים אל פתח החנות, והחכם אומר שבעל הבהמה משלם עבור ההנאה שהבהמה הפיקה. ברור אפוא שעבור ההנאה שהבהמה הפיקה, כן, זה מה שהבעלים משלם, אך הוא אינו משלם עבור מה שהיא הזיקה.
הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: דְּקַיְימָא בְּקֶרֶן זָוִית.
רב נחמן בר יצחק העלה קושיה, והוא יישב אותה בכך שהסביר שהמקרה במשנה הוא מקרה שבו חנות נמצאת בקרן זווית והיא ממוקמת באופן שחלק מן התבואה שבה יהיה במסלולו של בעל החיים כשהוא פונה את הקרן, ולכן בעל החיים לא יצטרך להסב את ראשו מן הרשות הרבים כדי לאכול את התבואה.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: מַחְזֶרֶת – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיֶּיבֶת. כִּי פְּלִיגִי, בְּמַקְצֶה מָקוֹם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
יש מי שאומרים הסבר אחר למחלוקת בין רב ושמואל. במקרה שבו היא מפנה את ראשה כדי לאכול מצדי רשות הרבים, הכול מסכימים שבעליה חייב לשלם את מלוא הנזק. כאשר הם נחלקים הרי זה במקרה שבו אדם מקצה מקום מנכסיו, מאחר שאין לו בו שימוש, והוא מוסיף מקום זה לרשות הרבים בכך שהוא משאיר אותו נגיש לשימוש הציבור, והנזק אירע באותו שטח. המחלוקת היא אם השטח מוגדר כרכוש פרטי או כרשות הרבים.
וְהָכִי אִתְּמַר, אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַחְזֶרֶת, אֲבָל מַקְצֶה מָקוֹם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים – פְּטוּרָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מַקְצֶה מָקוֹם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיֶּיבֶת.
וזהו מה שנאמר, כלומר זו הייתה מחלוקתם: רב אומר שבמשנה שנו שחייבים רק במקרה שבו בהמתו מפנה את ראשה לצדי רשות הרבים, שכן אזור זה נחשב לרשות היחיד, אבל אם הקצה אדם מקום מרשותו והוסיף אותו לרשות הרבים והנזק אירע שם, הבעלים פטור, שכן אותו אזור נחשב כחלק מרשות הרבים. ושמואל אומר: אפילו אם הקצה מקום מרשותו והוסיף אותו לרשות הרבים, בעל הבהמה חייב שכן הנזק אירע באזור שמעמדו ההלכתי הוא רשות היחיד.
לֵימָא בְּבוֹר בִּרְשׁוּתוֹ קָמִפַּלְגִי – רַב דְּאָמַר פָּטוּר, קָסָבַר: בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ – חַיָּיב.
הגמרא מציעה: האם נאמר שהם חלוקים לגבי השאלה של נזק המסווג כבור שאדם חפר בתוך הרשות שלו ולאחר מכן הפקיר את המקום? רב, שאומר שבעל הבהמה פטור על אכילת התבואה שהונחה בשטח שהבעלים הוסיף לרשות הרבים, סובר שאם אדם חופר בור או יוצר מכשול היכול לגרום נזק בתוך הרכוש שלו ולאחר מכן מפקיר את רכושו, הוא חייב על כל נזק שנגרם על ידי הבור, שכן כעת, משהוא נמצא ברשות הרבים, האחריות עליו. באופן דומה, התבואה נחשבת כאילו היא נמצאת ברשות הרבים, ובעל הבהמה פטור.
וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר חַיָּיב, קָסָבַר: בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ – פָּטוּר?
ושמואל, האומר שבעל בהמה חייב על אכילת התבואה שהונחה בשטח שהבעלים הוסיף לרשות הרבים, סבור שאם אדם חופר בור בתוך רשותו שלו ולאחר מכן מפקיר את רשותו, הוא פטור, שכן חפר את הבור כשהרשות הייתה שלו. בדומה לכך, התבואה נחשבת כאילו היא נמצאת ברשות הניזק, ובעל הבהמה חייב.
אָמַר לְךָ רַב, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ:
הגמרא דוחה זאת: רב יכול היה לומר לך: למעשה, אומר לך
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria