תָּאנָא: וּמְיַישֵּׁן וְהוֹלֵךְ עַד הַחַג.
שנינו בברייתא: ואם מכר לו יין ישן, עליו לספק יין שימשיך להתיישן, כלומר, שישמור על איכותו, עד החג של סוכות.
מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵירוֹ, וְכֵן הַמְקַבֵּל מָקוֹם מֵחֲבֵירוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ וּבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ – בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: רֶפֶת בָּקָר הִיא זוֹ!
משנה: לגבי מי שמוכר מגרש קרקע לחברו, כשהקונה מתכוון לבנות על אותו מגרש בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו, וכן, לגבי קבלן שמקבל מגרש קרקע מאחר במסגרת התחייבות לבנות עבור הבעלים על אותה קרקע בית חתנות לבנו, או בית אלמנות לבתו, תנאי העסקה שנויים במחלוקת. המשנה מציגה את המחלוקת: במקרה האחרון, על הקבלן לבנות מבנה שגודלו לפחות ארבע אמות על שש אמות, וכן במקרה של המכירה, על המוכר לספק מגרש קרקע שיכול להכיל מבנה בגודל זה; זו דעת רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר: מבנה בגודל זה הוא רפת, ובית חתנות או בית אלמנות גדול מזה.
הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר – בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ.
מי שרוצה לבנות רפת בונה מבנה שגודלו לפחות ארבע אמות על שש אמות.
בַּיִת קָטָן – שֵׁשׁ עַל שְׁמוֹנֶה, גָּדוֹל – שְׁמוֹנֶה עַל עֶשֶׂר, טְרַקְלִין – עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר. רוּמוֹ כַּחֲצִי אׇרְכּוֹ וְכַחֲצִי רׇחְבּוֹ. רְאָיָה לַדָּבָר – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּבִנְיַן הַהֵיכָל.
המשנה מגדירה את המידות המקובלות למבנים שונים נוספים. בית קטן הוא בן שש על שמונה אמות. בית גדול הוא בן שמונה על עשר אמות. טרקלין [teraklin] הוא בן עשר על עשר אמות. הגובה המקובל לכל אחד מן המבנים הללו הוא כשיעור הסכום של חצי אורכו וחצי רוחבו. יש ראיה לדבר; רבן שמעון בן גמליאל אומר: המידות הן כמו בניין המקדש; רוחבו היה ארבעים אמה ואורכו עשרים אמה וגובהו שלושים אמה, שהוא הסכום של חצי הרוחב וחצי האורך.
גְּמָ׳ לְמָה לִי לְמִיתְנָא ״בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ, וּבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ״? לִיתְנֵי ״בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ, וּבֵית אַלְמְנוּת לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ״! מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן, דְּלָא דַּרְכָּא דְחַתְנָא לְמֵידַר בֵּי חֲמוּהּ –
גמרא:מדוע אני צריך שהמשנה תלמד דווקא: בית חתנות לבנו, ו: בית אלמנות לבתו? במקום זאת, שתלמד: בית חתנות לבנו או לבתו, ובית אלמנות לבנו או לבתו. הגמרא משיבה: היא מלמדת אותנו דבר אגב אורחא, שאין זו דרך ראויה להתנהגות שחתן יגור בבית חמיו. לכן, אביו של החתן הוא שבדרך כלל מספק בית חתנות לזוג, והכלה תחזור לגור סמוך לבית הוריה רק אם תתאלמן או תתגרש.
כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְּכַף מֹאזְנַיִם, וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסּוּבִּין; וְקַל מִסּוּבִּין – חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמִיו; וְקַל מֵחָתָן – אוֹרֵחַ מַכְנִיס אוֹרֵחַ; וְקַל מֵאוֹרֵחַ – מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע – שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה״.
התמיכה לכך היא כפי שנכתב בספר בן סירא: שקלתי הכול בכף מאזניים ולא מצאתי דבר פחות ערך מן הסובין; ופחות מן הסובין הוא חתן הדר בבית חמיו; ופחות מחתן הוא אורח שמכניס אורח; ופחות מאורח הוא מי שמשיב על דבר בטרם ישמע. כפי שנאמר: "משיב דבר בטרם ישמע, איוולת היא לו וכלימה" (משלי יח:יג).
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: רֶפֶת בָּקָר הִיא זוֹ! הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כּוּ׳. רֶפֶת בָּקָר מַאן קָתָנֵי לַהּ? אִיכָּא דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קָתָנֵי לַהּ, וְאִיכָּא דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא קָתָנֵי לַהּ.
§ המשנה מלמדת: רבי ישמעאל אומר: מבנה בגודל הזה הוא רפת בקר. ולאחר מכן המשנה ממשיכה: מי שרוצה לבנות רפת בקר בונה מבנה שגודלו לפחות ארבע אמות על שש אמות. הגמרא שואלת: מי שונה את הסעיף הבא הזה על רפת בקר? יש חכם שאומר כי רבי ישמעאל שונה אותו והוא הרחבה של דבריו. ויש חכם שאומר כי רבי עקיבא שונה אותו בתגובה לדבריו של רבי ישמעאל.
אִיכָּא דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא קָתָנֵי לַהּ – וְהָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁרֶפֶת בָּקָר הִיא, פְּעָמִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ כְּרֶפֶת בָּקָר. וְאִיכָּא דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קָתָנֵי לַהּ – וְהָכִי קָאָמַר: שֶׁהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר, עוֹשֶׂה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ.
הגמרא מפרטת: יש חכם שאומר כי רבי עקיבא מלמד זאת, וזה מה שרבי עקיבא אומר: אף על פי שמבנה זה הוא באותן מידות כמו רפת בקר, אף על פי כן, מאחר שיש פעמים שאדם בונה את ביתו קטן כרפת בקר, קבלן מילא את שליחותו אם בנה בית במידות כאלה. ויש חכם שאומר כי רבי ישמעאל מלמד זאת, וזה מה שרבי ישמעאל אומר לרבי עקיבא: המידות שציינת אינן המידות הנכונות לבית כלולות או לבית אלמנות, שכן מי שרוצה לבנות רפת בקר בונה מבנה של ארבע אמות על שש אמות. בית למגורי אדם ודאי גדול מזה.
טְרַקְלִין עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר. מַאי טְרַקְלִין? קוּבְּתָא בֵּי וַורְדֵי.
§ המשנה מלמדת: אולם משתה הוא עשר על עשר אמות. הגמרא מבהירה: מהו אולם משתה? סוכת ורדים.
תָּאנֵי: וְקַנְתֵּיר – שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. מַאי קַנְתֵּיר? תַּרְבֵּץ אַפַּדְנֵי.
שנינו בברייתא: המידה המקובלת של קנתיר היא שתים עשרה על שתים עשרה אמות. הגמרא מבהירה: מהו קנתיר? זוהי חצר נוי של אחוזה.
רוּמוֹ כַּחֲצִי אׇרְכּוֹ וְכַחֲצִי רׇחְבּוֹ, רְאָיָה לַדָּבָר – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּבִנְיַן הַהֵיכָל. ״רְאָיָה לַדָּבָר״ מַאן קָתָנֵי לַהּ? אִיכָּא דְּאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָתָנֵי לַהּ – וְהָכִי קָאָמַר: רְאָיָה לַדָּבָר מִנַּיִן? אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: הַכֹּל כְּבִנְיַן הֵיכָל.
המשנה מלמדת: הגובה הסטנדרטי לכל אחד מן המבנים הללו הוא שווה לסכום של חצי אורכו וחצי רוחבו. יש ראיה לדבר; רבן שמעון בן גמליאל אומר: המידות הן כמו בניין המקדש. הגמרא שואלת: מי שונה את הלשון: ראיה לדבר? יש חכם שאומר כי רבן שמעון בן גמליאל שונה אותה, וזה מה שהוא אומר: מנין ניתן להביא ראיה לדבר? המשנה לאחר מכן מצטטת כי רבן שמעון בן גמליאל אמר שהכול הוא כמו בניין המקדש.
וְאִיכָּא דְּאָמַר תַּנָּא קַמָּא קָתָנֵי לַהּ – וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַתְמוֹהֵי קָא מַתְמַהּ, וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ [לְתַנָּא קַמָּא]: רְאָיָה מִנַּיִן – מִבִּנְיַן הֵיכָל?! אַטּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא כְּבִנְיַן הֵיכָל עָבְדִי?
ויש חכם שאומר כי התנא הראשון מלמד זאת, ו, מתוך הבנה שהראיה שהתנא ביקש להביא הייתה מדוגמת המשכן, רבן שמעון בן גמליאל התפרץ והביע תמיהה על הרעיון. וזה מה שרבן שמעון בן גמליאל אומר לתנא הראשון: מנין אתה מביא ראיה? האם אתה מביא אותה מבניין המשכן? וכי נאמר שכל אדם בונה את בנייניו כבניין המשכן? למה שיעשו כן?
תַּנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: רוּמוֹ – כְּקוֹרוֹתָיו. וְלֵימָא: רוּמוֹ כְּרׇחְבּוֹ! אִיבָּעֵית אֵימָא: בֵּיתָא מֵעִילַּאי רָוַוח, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא בֵּי כַוֵּוי.
שנינו בברייתא: אחרים אומרים: הגובה הרגיל של כל אחד מן המבנים הללו שווה לאורך הקורות הרוחביות שלו. הגמרא מציעה: ונאמר בפשטות יותר שגובהו שווה לרוחבו. הגמרא משיבה: אם תרצה, אמור שניסוח ההלכה בדרך זו נחוץ, מפני שהחלל שבתוך בית מתרחב למעלה, שכן הכתלים נעשים דקים יותר כלפי מעלה והקורות הרוחביות למעשה ארוכות יותר מרוחב רצפת הבניין. ואם תרצה, אמור במקום זאת שניסוחו בדרך זו נחוץ מפני שיש שקעים בכותל שאליהם מכניסים את הקורות הרוחביות. לפיכך הקורות הרוחביות ארוכות יותר מן החלל שבתוך הבית.
רַבִּי חֲנִינָא נְפַק לְקִרְיָיתָא, רְמוֹ לֵיהּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי – כְּתִיב: ״וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה׳ – שִׁשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ, וְעֶשְׂרִים רׇחְבּוֹ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ״; וּכְתִיב: ״וְלִפְנֵי הַדְּבִיר – עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ, וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב, וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ״! אֲמַר לְהוּ: כִּי קָא חָשֵׁיב – מִשְּׂפַת כְּרוּבִים וּלְמַעְלָה.
§ אגב בניית המשכן, הגמרא מספרת את המעשה הבא: רבי חנינא פעם יצא לכפרים ללמד שם תורה, והעלה סתירה בין שני פסוקים המפרטים את מידות המקדש: כך כתוב: "והבית אשר בנה המלך שלמה לה', ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו" (מלכים א ו:ב). אבל גם כתוב: "ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו" (מלכים א ו:כ). הפסוק הראשון קובע שגובהו היה שלושים אמה, ואילו הפסוק השני קובע שגובהו היה רק עשרים אמה. הוא אמר לבני הכפרים שהסיבה להבדל היא שכאשר הפסוק האחרון חישב את הגובה, הוא עשה זאת משפתם העליונה של הכרובים ולמעלה, שכן הכרובים עצמם עמדו בגובה עשר אמות.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן?
הגמרא שואלת: מהו הפסוק מלמד אותנו בכך שהוא מתחשב רק בשטח שמעל הכרובים?
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria