מָנֶה?! מָאתָן וְאַרְבְּעִין הָווּ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ מָנֶה שֶׁל קֹדֶשׁ – כָּפוּל הָיָה; וּשְׁמַע מִינַּהּ מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת – וְאֵין מוֹסִיפִין יוֹתֵר מִשְּׁתוּת; וּשְׁמַע מִינַּהּ שְׁתוּתָא – מִלְּבַר.
זה בעייתי: כיצד מנה אחת יכולה להיות בת שישים שקלים? מאחר שכל שקל מקראי שווה לארבעה דינרים, אם מנה שווה לשישים שקלים, הרי מנההיא מאתיים וארבעים דינרים. אבל מנה שווה למעשה לעשרים וחמישה שקלים, שהם מאה דינרים. אלא, אפשר ללמוד מן הפסוק שלושה דברים: למד ממנו שהמנה הקדושה הוכפלה, כך שהייתה שווה לחמישים דינרים, ולא לעשרים וחמישה. וכן עוד, מאחר שיחזקאל אמר שהמנה תהיה שישים דינרים, ולא חמישים, למד ממנו שציבור רשאי להגדיל מידות, אך אינם רשאים להגדיל אותן ביותר משישית. ולמד ממנו שהשישית מחושבת מבחוץ, כלומר, היא שישית מן הסכום הסופי, שהיא חמישית מן הסכום הקודם.
רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל תַּקֵּין כְּיָילָא בַּר תְּלָתָא קְפִיזֵי. אֲמַרוּ לֵיהּ, וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת יוֹתֵר מִשְּׁתוּת! אֲמַר לְהוּ: אֲנָא כְּיָילָא חַדְתָּא תַּקֵּינִי. שַׁדְּרֵיהּ לְפוּמְבְּדִיתָא – וְלָא קַבְּלוּהּ, שַׁדְּרֵיהּ לְפַאפּוּנְיָא – וְקַבְּלוּהּ; וְקָרוּ לֵיהּ: ״רוּז פָּפָּא״.
הגמרא מספרת: רב פפא בר שמואל תיקן מידה חדשה של שלוש קפיזא, השווה לשלושה לוג. החכמים אמרו לו: והרי שמואל אומר שאין להגדיל את המידות ביותר משישית? אתה הוספת שליש, שכן כבר קיימת מידה של חצי קב, שהיא שווה לשני לוג. רב פפא בר שמואל אמר להם: תיקנתי מידה חדשה. הוא שלח את המידה לפומבדיתא, ולא קיבלו אותה; שלח אותה לעיר פפוניא, וקיבלו אותה וקראו לה המידה של פפא.
(סִימָן: אוֹצְרֵי פֵירוֹת, אֵין אוֹצְרִין, וְאֵין מוֹצִיאִין, וְאֵין מִשְׂתַּכְּרִין פַּעֲמַיִם בְּבֵיצִים, מַתְרִיעִין, וְלֹא מוֹצִיאִין.)
§ הגמרא מספקת סימן לדיונים הבאים: אוגרי תבואה; אין אוגרין; ואין מוציאין; ואין משתכרין רווח; כפליים ממכירת ביצים; מתריעין; ואין יוצאין.
תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹצְרֵי פֵירוֹת, וּמַלְוֵי בְּרִבִּית, וּמַקְטִינֵי אֵיפָה, וּמַפְקִיעֵי שְׁעָרִים – עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר, לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל, וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה״. וּכְתִיב: ״נִשְׁבַּע ה׳ בִּגְאוֹן יַעֲקֹב, אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם״.
החכמים לימדו: אוגרי תבואה, המעלים מחירים על ידי יצירת מחסור בסחורות זמינות, ומלווים בריבית, ואלה המוכרים שמפחיתים בכזב את מידותיהם, ואלה המעלים את מחירי השוק על ידי מכירה ביותר מן המחיר המקובל, עליהם הכתוב אומר: "השואפים אביון ולשבית עניי ארץ, לאמר: מתי יעבור החדש ונשבירה שבר? והשבת ונפתחה בר? להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה" (עמוס ח:ד–ה). ונאמר: "נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם" (עמוס ח:ז).
אוֹצְרֵי פֵירוֹת – כְּגוֹן מַאן? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן שַׁבְּתַי אַצָּר פֵּירוֹת.
הגמרא שואלת: אוגרי תבואה, כגון מי? רבי יוחנן אמר: כגון שבתאי, אוגר התבואה, שהיה קונה ואוגר כמויות גדולות של תבואה ולאחר מכן מוכר אותה במחיר גבוה.
אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל מְזַבֵּין לְהוּ לְפֵירֵי בְּתַרְעָא חָרְפָא, כְּתַרְעָא חָרְפָא. שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ, מַשְׁהֵי לְפֵירֵי, וּמְזַבֵּין לְהוּ בְּתַרְעָא אַפְלָא – כְּתַרְעָא חָרְפָא. שְׁלַחוּ מִתָּם: טָבָא דְּאַבָּא מִדִּבְרָא. מַאי טַעְמָא? תַּרְעָא דְּרָוַוח – רָוַוח.
הגמרא מספרת: אביו של שמואל היה מוכר תבואה בזמן מחיר השוק המוקדם, כאשר התבואה זולה, לפי המחיר של השוק המוקדם. בנו שמואל נהג אחרת, והיה שומר את התבואה ומוכר אותה בזמן מחיר השוק המאוחר, כאשר התבואה יקרה, לפי המחיר של השוק המוקדם. שלחו הודעה משם, מארץ ישראל: המנהג של האב טוב יותר מזה של הבן. מה הטעם לכך? מחיר שוק שהוקל ומתחיל נמוך יישאר מוקל, עם עלייה מועטה בלבד במהלך השנה. לכן, מי שמעמיד תבואה לרשות הציבור בתחילת העונה, כמו אביו של שמואל, מסייע לאנשים במשך כל השנה. לעומת זאת, מחיר שוק שמתחיל גבוה, מפני שאנשים אינם מביאים את תבואתם לשוק, אינו יורד בקלות.
אָמַר רַב: עוֹשֶׂה אָדָם אֶת קַבּוֹ אוֹצָר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵין אוֹצְרִין פֵּירוֹת – דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן: יֵינוֹת, שְׁמָנִין וּסְלָתוֹת. אֲבָל תְּבָלִין, כַּמּוֹן וּפִלְפְּלִין – מוּתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּלוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק, אֲבָל בְּמַכְנִיס מִשֶּׁלּוֹ – מוּתָּר.
רב אומר: אדם רשאי להפוך את שלו קב למחסן, כלומר, הוא רשאי לאגור את תבואת שדהו שלו ולמכור אותה רק בשלב מאוחר יותר, מבלי להפר את איסור אגירת התבואה. כך גם שנינו בברייתא: אין אוגרים תבואה של דברים שיש בהם יסוד של מזון בסיסי, כגון יינות, שמנים וקמחים, אבל במקרה של תבלינים, כגון כמון ופלפל, מותר. באיזה מקרה נאמרה אמירה זו? היא לגבי מי שקונה את התבואה ההיא מן השוק כדי למכור אותה מאוחר יותר; אבל לגבי מי שמכניס תבואה משדהו שלו, מותר הדבר לכל סוג של תבואה.
וּמוּתָּר לָאָדָם לֶאֱצוֹר פֵּירוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים – עֶרֶב שְׁבִיעִית, וּשְׁבִיעִית, וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
הברייתא ממשיכה: ומותר לאדם לאגור תבואה בארץ ישראל במשך שלוש שנים אלו: השנה שלפני שנת השמיטה, שנת השמיטה, והשנה שלאחר שנת השמיטה, מפני שהארץ שובתת בשנה השביעית, שנת השמיטה, ותבואת השנה השישית צריכה להספיק לכל אורך שלוש השנים הללו, עד סמוך לסוף השנה השמינית.
וּבִשְׁנֵי בַצּוֹרֶת – אֲפִילּוּ קַב חָרוּבִין לֹא יֶאֱצוֹר, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיס מְאֵרָה בַּשְּׁעָרִים. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְפוּגָא שַׁמָּעֵיהּ: פּוּק אֱצַר לִי פֵּירֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים – עֶרֶב שְׁבִיעִית, וּשְׁבִיעִית, וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
ובשנות בצורת אין לאגור אפילו קב אחד של חרובים, מפני שבכך הוא מביא קללה על מחירי השוק, שכן הכול חוששים מלמכור, ואפילו תנודה קטנה בהיצע עלולה לגרום לעלייה משמעותית במחירים. רבי יוסי ברבי חנינא, שהיה גר בארץ ישראל, אמר לעבדו פוגא: לך ואגור לי תבואה לשלוש שנים: השנה שלפני שנת השמיטה, שנת השמיטה, והשנה שלאחר שנת השמיטה.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מוֹצִיאִין פֵּירוֹת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן: יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מַתִּיר בַּיַּיִן, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט אֶת הַתִּיפְלָה. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ, כָּךְ אֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְסוּרְיָא. וְרַבִּי מַתִּיר
§ החכמים לימדו: אין מוציאים פירות מארץ ישראל אם הם דברים שיש בהם יסוד של מזון בסיסי, כגון יינות, שמנים וקמחים, מפני שהדבר גורם להם להתייקר בארץ ישראל. רבי יהודה בן בתירא מתיר ייצוא במקרה של יין, מפני שדבר זה ממעט פריצות בארץ ישראל. וכשם שאין מוציאים סוגי פירות אלה מארץ ישראל לחוץ לארץ ישראל, כך גם אין מוציאים אותם מארץ ישראל לסוריה, שכן סוריה אינה נחשבת כחלק מארץ ישראל בהקשר זה. ורבי יהודה הנשיא מתיר את ייצוא הפירות
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria