מִ״וְּהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע״, וְעַד ״לְעׇבְדָם״; וְקִלְּלָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם – מִ״וְּהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע״ עַד ״וְאֵין קֹנֶה״.
מן האות ו׳ הפותחת את הפסוק: "והיה, אם שמוע תשמע" (דברים כ״ח:א׳), עד: "לעבדם" (דברים כ״ח:י״ד), המסתיים באות ם. והוא קילל אותם בעשרים ושתיים אותיות, מן האות ו׳ הפותחת את הפסוק: "והיה, אם לא תשמע בקול ה׳" (דברים כ״ח:ט״ו), עד: "ואין קונה" (דברים כ״ח:ס״ח). פסוק זה מסתיים באות ה, הבאה מיד לפני ו באלף־בית. התחלה ב־ו וסיום ב־ה כוללים את עשרים ושתיים אותיות האלף־בית.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בְּגַסָּה כּוּ׳. (סִימָן: אֵין מְעַיְּינִין, וְאֵין גּוֹדְשִׁין, בַּאֲגַרְדְּמִין, וּבְלִיטְרָא, שְׁלֹשָׁה, וָעֶשֶׂר, נֶפֶשׁ, מִשְׁקָלוֹת, מִמֶּחָק, עָבֶה, לֹא תַעֲשׂוּ, לֹא יַעֲשֶׂה.)
§ המשנה מלמדת כי במקום שנהגו למדוד ב כלי מידה גדול אחד, אין מודדים בכמה כלי מידה קטנים. במקום שהמנהג הוא ליישר את ראש כלי המידה כדי להסיר חומרים הערומים מעל שפתותיו, אין לגדוש אותו; ובמקום שנהגו לגדוש אותו, אין ליישר אותו. הגמרא מביאה סימן להלכות הבאות: אין מכוונים את המאזניים בדיוק; ואין גודשים אותו; עם מפקחי השוק [באגרדמין]; ועם ליטרא; שלוש; ועשר; נקודת משען; משקולות; מיישר עבה; אין אתה רשאי לעשות; אין עושים.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין מוֹחֲקִין בִּמְקוֹם שֶׁגּוֹדְשִׁין, וְאֵין גּוֹדְשִׁין בִּמְקוֹם שֶׁמּוֹחֲקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵיפָה שְׁלֵמָה״.
החכמים לימדו: מנין נלמד שאין ליישר כלי מידה במקום שבו נוהגים לגדוש אותו, ושאין לגדוש אותו במקום שבו נוהגים ליישר אותו? הפסוק אומר: "אבן שלמה" (דברים כה, טו), ומכאן שיש להשתמש בכלי המידה הנחשב שלם באותו מקום, שכן כך מובטח שלא תהיה הונאה או תחבולה.
וּמִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר: הֲרֵינִי מוֹחֵק בִּמְקוֹם שֶׁגּוֹדְשִׁין – וְלִפְחוֹת לוֹ מִן הַדָּמִים, וַהֲרֵינִי גּוֹדֵשׁ בִּמְקוֹם שֶׁמּוֹחֲקִין – וּלְהוֹסִיף לוֹ עַל הַדָּמִים; שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ״.
ומנין הוא נלמד שאם המוכר אמר במקום שבו עורמים: הריני מיישר ומוכן בתמורה להפחית את המחיר עבורך, או אמר, במקום שבו מיישרים: הריני עורם ומוכן להעלות את המחיר עבורך, שבית הדין אינו שומע לו? הכתוב אומר: "אבן שלמה וצדק יהיה לך" (דברים כ״ה:ט״ו). הוספת המונח "צדק", מעבר לדרישה שהמשקל יהיה "שלם", מלמדת שאדם חייב להחזיק את מידותיו באופן צודק, כלומר, כפי שנוהגים אנשי אותו מקום.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין מְעַיְּינִין בִּמְקוֹם שֶׁמַּכְרִיעִין, וְאֵין מַכְרִיעִין בִּמְקוֹם שֶׁמְּעַיְּינִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶבֶן שְׁלֵמָה״.
החכמים לימדו: מניין נלמד שאין מאזנים משקל כך שיהיה מדויק [מעיינין] במקום שבו נוהגים להניח למאזניים לנטות טפח לטובת הקונה, ושאין מניחים למאזניים לנטות טפח במקום שבו נוהגים לשקול בדיוק? הכתוב אומר: "אבן שלמה" (דברים כה, טו), ללמד שהמשקל צריך להיחשב שלם באותו מקום.
וּמִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר: הֲרֵינִי מְעַיֵּין בִּמְקוֹם שֶׁמַּכְרִיעִין – וְלִפְחוֹת לוֹ מִן הַדָּמִים, וַהֲרֵינִי מַכְרִיעַ בִּמְקוֹם שֶׁמְּעַיְּינִין – וּלְהוֹסִיף לוֹ עַל הַדָּמִים; שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק״.
ומניין הוא נלמד שאם מוכר אמר, במקום שבו נהוג להטות את המאזניים להכריע טפח: הריני שוקל בדקדוק ומוכן להפחית מן המחיר עבור הקונה; או, במקום שבו נהוג לשקול בדקדוק: הריני מטה את המאזניים להכריע טפח ומוכן להוסיף על המחיר עבור הקונה, שאין בית הדין שומע לו? הכתוב אומר: "אבן שלמה וצדק" (דברים כה, טו), ללמד שדרך הצדק היא לשקול בהתאם למנהג אותו מקום.
אָמַר רַב יְהוּדָה מִסּוּרָא: ״לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ״ – מָה טַעַם? מִשּׁוּם ״אֵיפָה וְאֵיפָה״.
רב יהודה מסורא אומר פירוש דרשני לביטוי: "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה" (דברים כ״ה:י״ד): "לא יהיה לך בביתך" משמע שתהפוך לעני, שאין לו דבר בביתו. מה הטעם לכך? זה בשל העובדה שהשתמשת במידות שונות, קנית בכלי גדול ומכרת בכלי קטן.
״לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ״ – מָה טַעַם? מִשּׁוּם ״אֶבֶן וָאָבֶן״. אֲבָל ״אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ״.
הביטוי: “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, גדולה וקטנה” (דברים כ״ה:י״ג), מתפרש באופן דומה: “לא יהיה לך בכיסך,” כלומר, תהפוך לעני, שאין לו דבר בכיסו. מה הטעם לכך? זה בגלל שהשתמשת במשקולות שונות. אבל אם יש ברשותך רק “אבן שלמה וצדק,” אז “יהיה לך” עושר. וכן, אם יש ברשותך רק “איפה שלמה וצדק,” אז “יהיה לך” עושר.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״(לֹא) יִהְיֶה לְךָ״ – מְלַמֵּד שֶׁמַּעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין לַמִּדּוֹת, וְאֵין מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין לַשְּׁעָרִים. דְּבֵי נְשִׂיאָה אוֹקִימוּ אֲגַרְדְּמִין בֵּין לַמִּדּוֹת בֵּין לַשְּׁעָרִים, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְקַרְנָא: פּוֹק תְּנִי לְהוּ: מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין לַמִּדּוֹת, וְאֵין מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין לַשְּׁעָרִים.
§ החכמים לימדו שהביטוי: "לא יהיה לך," מלמד שבית הדין ממנה מפקחי שווקים כדי לפקח על הדיוק של מידות. הגמרא מסיקה: אבל בית הדין אינו ממנה מפקחי שווקים לפיקוח על מחירים. הגמרא מספרת: ביתו של הנשיא מינה מפקחי שווקים לפיקוח על הן מידות והן מחירים. שמואל אמר לתלמידו, החכם קרנא: צא ולמד אותם שממנים מפקחי שווקים לפיקוח על מידות אך אין ממנים מפקחי שווקים על מחירים.
נְפַק דְּרַשׁ לְהוּ: מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין בֵּין לַמִּדּוֹת בֵּין לַשְּׁעָרִים. אֲמַר לֵיהּ: מָה שְׁמָךְ? קַרְנָא. תִּיפּוֹק לֵיהּ קַרְנָא בְּעֵינֵיהּ. נְפַקָא לֵיהּ קַרְנָא בְּעֵינֵיהּ. וְאִיהוּ כְּמַאן סָבַר? כִּי הָא דְּאָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין בֵּין לַמִּדּוֹת בֵּין לַשְּׁעָרִים, מִפְּנֵי הָרַמָּאִין.
קרנא יצא ולימד אותם שממנים מפקחים על השווקים לצורך פיקוח על הן המידות והן המחירים. שמואל, כששמע מה עשה, אמר לו: מה שמך? השיב: קרנא. אמר שמואל: שתצא קרן [karna] בעינו. קרן, כלומר, גידול של בשר, יצאה בעינו. הגמרא שואלת: ועל פי דעתו של מי סבר קרנא, שבגללה התעלם מדברי רבו? הוא סבר בהתאם למה שאומר רמי בר חמא שאמר רבי יצחק: ממנים מפקחים על השווקים לצורך פיקוח על הן המידות והן המחירים, מפני הרמאים, כדי למנוע מאנשים להשתמש במידות קטנות יותר או למכור במחיר מופרז תוך טענה כוזבת שהם מוכרים סחורה מאיכות מעולה.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִיטְרָא – שׁוֹקֵל לוֹ לִיטְרָא. חֲצִי לִיטְרָא – שׁוֹקֵל לוֹ חֲצִי לִיטְרָא. רְבִיעַ לִיטְרָא – שׁוֹקֵל לוֹ רְבִיעַ לִיטְרָא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דִּמְתַקְּנִינַן מַתְקָלֵי עַד הָכִי.
הגמרא דנה בכמה הלכות הקשורות למקרים שבמשנה. חכמים לימדו: אם הקונה ביקש מן המוכר ליטרא של פריט מסוים, הוא שוקל לו באמצעות משקולת של ליטרא. אם ביקש חצי ליטרא, הוא שוקל לו באמצעות משקולת של חצי ליטרא. אם הוא רוצה רבע של ליטרא, הוא שוקל לו באמצעות משקולת של רבע ליטרא. הגמרא שואלת: וכי אין זה מובן מאליו? מה מלמדת אותנו ברייתא זו? הגמרא מסבירה: היא מלמדת שקובעים משקולות עד לשיעור זה, רבע ליטרא, אך לא פחות. אם קונה מבקש מן המוכר לשקול לו כמות קטנה יותר, אין נענים לבקשתו.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה רִבְעֵי לִיטְרָא, לֹא יֹאמַר לוֹ: שְׁקוֹל לִי שְׁלֹשָׁה רִבְעֵי לִיטְרָא אַחַת אַחַת. אֶלָּא שׁוֹקֵל לִיטְרָא, וּמַנִּיחַ רְבִיעַ לִיטְרָא עִם הַבָּשָׂר.
יתר על כן, החכמים לימדו: אם הקונה ביקש ממנו שלושה רבעים של ליטרא, ואין משקולת השווה לכמות זו, הקונה אינו רשאי לומר לו: שקול לי שלוש יחידות באמצעות משקולת של רבע ליטרא, אחת אחת, כך שהמוכר יניח למאזניים לנטות טפח בכל פעם שהוא מודד כל משקולת של רבע ליטרא. אלא הוא שוקל את הסחורה בבת אחת, כאשר הוא מניח ליטרא על כף אחת של המאזניים, ומניח על הכף השנייה של המאזניים משקולת של רבע ליטרא יחד עם הבשר הנמכר.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֶשֶׂר לִיטְרִין, לֹא יֹאמַר לוֹ: שְׁקוֹל לִי אַחַת אַחַת וְהַכְרִיעָהּ; אֶלָּא שׁוֹקֵל לוֹ כּוּלָּן בְּבַת אַחַת, וְנוֹתֵן הֶכְרֵעַ אֶחָד לְכוּלָּן.
החכמים אף הם לימדו: במקרה שבו הקונה ביקש מן המוכר עשר ליטרות של סחורה, הקונה אינו רשאי לומר לו: שקול לי כל ליטרהאחת אחת, והנח למאזניים לנטות בכל פעם, שכן בכל פעם שהמוכר עושה זאת הקונה מקבל יותר ממה ששילם עבורו. אלא, הוא שוקל את כל הסחורה בבת אחת ומניח למאזניים לנטות פעם אחת עבור כל הסחורה.
תָּנוּ רַבָּנַן: נֶפֶשׁ מֹאזְנַיִם – תְּלוּיָה בָּאֲוִיר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְקָנֶה וּמִתְנָא שֶׁלָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. וְשֶׁל צַמָּרִים וְשֶׁל זַגָּגִין – תְּלוּיָה בָּאֲוִיר שְׁנֵי טְפָחִים, וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁנֵי טְפָחִים, וְקָנֶה וּמִתְנָא שֶׁלָּהּ תִּשְׁעָה טְפָחִים.
§ החכמים לימדו: את נקודת המשען של מאזניים יש לתלות באוויר כך שהנקודה שהקנה עובר בה תהיה במרחק של שלושה טפחים מן התקרה, ושתי כפות המאזניים צריכות להיות שלושה טפחים מעל הקרקע. והקנה של המאזניים והחבל, שממנו תלויה כל כף, צריכים להיות באורך של שנים עשר טפחים. ונקודת המשען של מאזניים של אורגי צמר ויוצרי זכוכית צריכה להיות תלויה באוויר במרחק של שני טפחים מן התקרה, ושתי כפות המאזניים צריכות להיות שני טפחים מעל הקרקע. והקנה והחבל שלה צריכים להיות באורך של תשעה טפחים.
וְשֶׁל חֶנְווֹנִי וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – תְּלוּיָה בָּאֲוִיר טֶפַח, וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וְקָנֶה וּמִתְנָא שֶׁלָּהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְשֶׁל טוּרְטָנִי – תְּלוּיָה בָּאֲוִיר שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְקָנֶה וּמִתְנָא שֶׁלָּהּ אֵינִי יוֹדֵעַ.
וגם נקודת המשען של מאזניים של חנווני ושל בעל בית חייבת להיות תלויה באוויר במרחק של טפח אחד מן התקרה, וגם כפות המאזניים חייבות להיות טפח אחד מעל הקרקע. והמוט והחבל שלהן חייבים להיות באורך שישה טפחים. וגם נקודות המשען של מאזניים קטנים [turtanei] המשמשים לשקילת זהב וכסף חייבות להיות תלויות באוויר במרחק של שלוש אצבעות מן התקרה, וגם כפות המאזניים חייבות להיות שלוש אצבעות מעל הקרקע. התנא ממשיך: אבל לגבי המוט והחבל שלהן, איני יודע מהו אורכם הנדרש.
וְאֶלָּא הָךְ קַמַּיְיתָא – דְּמַאי?
מאחר שתפקודו של כל סוג של מאזני כף מוזכר, למעט הסוג הראשון, הגמרא שואלת: וזה מאזני הכף הגדולים, שמוזכרים תחילה, לשם מה הם משמשים?
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria