כְּסִיתָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: עֲרוֹנִים, עַרְמוֹנִים, אַלְמוּגִּים. עֲרוֹנִים – עָרֵי, עַרְמוֹנִים – דּוּלְבֵי, אַלְמוּגִּים – כְּסִיתָא.
מתייחס לעצי אלמוג [קסיתא]. ישנם האומרים ששלושת האחרים הם כדלקמן: ארונים, ערמונים ואלמוגים. ארונים מתייחס לעצי דפנה [ארי], ערמונים לעצי דולב [דולבאי], ואלמוגים לעצי אלמוג [קסיתא].
מַתְנִי׳ הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע – שֶׁלּוֹ; וּמִן הַשׇּׁרָשִׁים – שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. וְאִם מֵתוּ – אֵין לוֹ קַרְקַע.
משנה: לגבי מי שקונה שני אילנות בשדה של חברו, זה לא קנה שום קרקע, אלא את האילנות בלבד. רבי מאיר אומר: הוא קנה את הקרקע שתחתיהם. המשנה קובעת הלכה בהתאם לדעת התנא הראשון: אם האילנות גדלו, בעל השדה אינו רשאי לקצוץ את ענפיהם, אף על פי שצלם מזיק לשדהו. ומה שיוצא מן הגזע שלו, כלומר, שייך לבעל האילן, אבל מה שיוצא מן השורשים שייך לבעל הקרקע. ואם האילנות מתו, אין לבעליהם זכות בקרקע שבה עמדו האילנות.
קָנָה שְׁלֹשָׁה – קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשׇּׁרָשִׁין – שֶׁלּוֹ. וְאִם מֵתוּ – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע.
אם אדם קנה שלושה אילנות, הרי הוא קנה גם את הקרקע עמהם. אם גדלו, בעל השדה רשאי לקצוץ את ענפיהם, שכן מכר חלקת קרקע מסוימת יחד עם האילנות, ולא את כל שדהו. ומה שיוצא מן הגזע ומן השורשים הוא שלו, כלומר, הוא שייך לבעל האילנות. ואם האילנות מתו, לבעל האילנות עדיין יש חזקה על הקרקע, שכן היא נמכרה יחד עם האילנות.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.
גמרא:למדנו במשנה במקום אחר (ביכורים א:ו): לגבי מי שקונה שני אילנות בתוך שדה של חברו, מביא את הביכורים אך אינו קורא את פסוקי ההודיה לה' המופיעים בתורה (דברים כו:א–יא), שכן הקרקע אינה שייכת לו ולכן אינו יכול לומר: "הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר אתה ה', נתת לי" (דברים כו:י). רבי מאיר אומר: מביא את הביכורים וגם קורא את הפרשה.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק. מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי מִשְׁנָה יַתִּירָא – מִכְּדֵי תְּנָא לֵיהּ דְּיֵשׁ לוֹ קַרְקַע, פְּשִׁיטָא דְּמֵבִיא וְקוֹרֵא.
רב יהודה אומר ששמואל אומר: רבי מאיר היה מחייב אפילו מי שקונה פירות מן השוק להביא ביכורים, ולא רק מי שגידל את הפירות על עץ שלו. מניין הוא למד הלכה זו? מן העובדה שהתנא מלמד משנה שלכאורה היא מיותרת. מאחר שרבי מאיר כבר לימד במשנה כאן שלבעלים של שני אילנות יש בעלות על הקרקע, האם אין זה מובן מאליו שהוא מביא ביכורים וקורא את הפרשה? מה מוסיף דברו במשנה בביכורים?
אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק.
אלא, למד מן המשנה בביכורים שרבי מאיר היה מחייב אפילו מי שקונה פירות מן השוק להביא ביכורים לבית המקדש. רבי מאיר אומר שאפילו אם ההלכה היא כדעת חכמים, שמי שקונה שני אילנות אינו קונה את הקרקע שביניהם, עדיין עליו להביא את הביכורים ולקרוא את פרשת ההודיה.
וְהָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ״! הָהוּא לְמַעוֹטֵי חוּצָה לָאָרֶץ.
הגמרא שואלת: אבל האם לא כתוב: "אשר תביא מארצך" (דברים כו:ב)? פסוק זה מציין שהפרי חייב להיות מתוצרת ארצך, ולא מארץ השייכת לאחר. הגמרא משיבה: אותו פסוק בא למעט ארץ שהיא מחוץ לארץ ישראל, שאינה ארצו של העם היהודי. הוא אינו ממעט ארץ שאינה שייכת לאותו יחיד מסוים.
וְהָא כְּתִיב: אַדְמָתְךָ! לְמַעוֹטֵי אַדְמַת גּוֹי. וְהָכְתִיב: ״אֲשֶׁר נָתַתָּה לִי״! דִּיהַבְתְּ לִי זוּזֵי וּזְבַנִי בְּהוּ.
הגמרא שואלת: והרי כתוב: "מֵרֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא" (שמות כג:יט)? הגמרא משיבה: פסוק זה בא למעט פירות שקנה יהודי, שגדלו על קרקע של גוי בארץ ישראל. הגמרא שואלת: והרי כתוב: "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה, ה׳, נָתַתָּה לִּי" (דברים כו:י)? אם קנה את הפירות, הרי הקרקע שעליה גדלו לא ניתנה לו מאת ה'. הגמרא משיבה שהביטוי "אשר נתת לי" יכול להתפרש ככך שנתת לי ממון, ובאותו ממון קניתי את הפירות הללו.
מֵתִיב רַבָּה: הַקּוֹנֶה אִילָן אֶחָד בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, לְפִי שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. תְּיוּבְתָּא.
רבא מקשה על דעתו של שמואל מתוך ברייתא: הקונה אילן אחד בתוך שדהו של חברו מביא ביכורים אך אינו קורא את הפרשה, שכן לא קנה שום קרקע; זהו דבריו של רבי מאיר. זוהי תיובתא מכרעת על דעתו של שמואל, שכן אמר שלדעת רבי מאיר אפילו מי שרק קונה פירות חייב להביא ביכורים לבית המקדש.
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר:
אגב הדיון בחובה להביא ביכורים של מי שקונה אילן בשדה של אחר, רבי שמעון בן אליקים אמר לרבי אלעזר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria