אֲמַר לֵיהּ: ״אֶיסְתְּרֵיהּ אֲנָא וְאֶבְנְיֵיהּ״. אֲמַר: ״לֵית לִי דּוּכְתָּא לְמֵידַר בַּהּ״. אֲמַר לֵיהּ: ״אֲנָא אוֹגַר לָךְ דּוּכְתָּא״. אֲמַר לֵיהּ: ״לָא טָרַחְנָא״. ״לָא קָא מִתְּדַר לִי״. ״שׁוּף אַכְּרֵיסָךְ וְעוּל, וָשׁוּף אַכְּרֵיסָךְ וּפוֹק״.
בעל הקומה התחתונה אמר לו: אפרק את המבנה ואבנה אותו מחדש. בעל הקומה העליונה אמר: אבל אז אני לא יהיה לי מקום לגור בו בזמן שאתה משפץ. בעל הקומה התחתונה אמר לו: אשכור לך מקום לגור בו למשך הזמן. בעל הקומה העליונה אמר לו: איני רוצה להיטרד במעבר. בעל הקומה התחתונה אמר לו: אבל איני יכול לגור בדירתי במצב הזה, שכן הקירות שקעו באדמה. בעל הקומה העליונה אמר לו: זו לא הבעיה שלי. זחל על בטנך כדי להיכנס, וזחל על בטנך כדי לצאת.
אָמַר רַב חָמָא: בְּדִינָא קָא מְעַכֵּב. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא מָטוּ כְּשׁוּרֵי לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, אֲבָל מָטוּ כְּשׁוּרֵי לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, מָצֵי אָמַר לֵיהּ: לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה רְשׁוּתָא דִידִי הוּא, וְלָא מְשַׁעְבַּד לָךְ.
רב חמא אמר: על פי דין, בעל העלייה יכול לעכב את שכנו מלמטה מלבנות מחדש. הגמרא מעירה: ודבר זה אמור רק כאשר הקורות התומכות בעלייה לא ירדו למטה מעשרה טפחים מן הקרקע. אבל אם אותן קורות ירדו למטה מעשרה טפחים מן הקרקע, בעל הבית התחתון יכול לומר לבעל העלייה: מתחת לעשרה טפחים הוא תחומי ותחומי אינו משועבד לך כדי לתמוך בדירתך.
וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא אַתְנוֹ גַּבֵּי הֲדָדֵי, אֲבָל אַתְנוֹ גַּבֵּי הֲדָדֵי – סָתְרִי וּבָנוּ.
הגמרא מוסיפה ומעירה: והצהרה זו, שבעל העלייה יכול למנוע משכנו שבקומה התחתונה מלבנות מחדש, חלה רק כאשר לא התנו זה עם זה שאם הבית ישקע הם יבנו את הבית מחדש. אבל אם עשו ביניהם תנאי כזה, עליהם לפרק את הבית ולבנותו מחדש.
וְכִי אַתְנוֹ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי – עַד כַּמָּה? אָמְרוּ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַבָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּמָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן, דְּאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: רוּמוֹ – כַּחֲצִי אׇרְכּוֹ וְכַחֲצִי רׇחְבּוֹ. אֲמַר לְהוּ רַבָּה, לָאו אָמֵינָא לְכוּ: לָא תִּיתְלוֹ בֵּיהּ בּוּקֵי סְרִיקֵי בְּרַב נַחְמָן?! הָכִי אָמַר רַב נַחְמָן: כִּי דְּדָיְירִי אִינָשֵׁי. וְכַמָּה? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כִּי הֵיכִי דְּעָיְילִי אִיסּוּרְיָתָא דְמָחוֹזָא, וְהָדַר.
הגמרא שואלת: ואם עשו תנאי כזה זה עם זה, עד היכן צריכה תקרת הקומה התחתונה לשקוע לפני שיקיימו את התנאי? אמרו חכמים לפני רבה בשם מר זוטרא, בנו של רב נחמן, שאמר בשם רב נחמן: כמו ששנינו במשנה (צח ע"ב): אם אדם מקבל על עצמו לבנות בית לאדם אחר, בלי לפרט את מידותיו, גובהו צריך להיות כשיעור הסכום של חצי אורכו וחצי רוחבו. אמר להם רבה: וכי לא אמרתי לכם שלא לתלות כדים ריקים ברב נחמן, כלומר, שלא לייחס לו דעות שטותיות? אלא, כך אמר רב נחמן: כפי שבני אדם רגילים לדור, ולא יותר. וכמה מקום הוא זה? אמר רב הונא, בנו של רב יהושע: תקרת הקומה התחתונה צריכה להיות גבוהה דיה כדי שאפשר יהיה להכניס אגודות של קנים מן הסוג שעושים במחוזא ולהיות מסוגל להסתובב.
הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה בָּנֵי אֲשִׁיתָא אֲחוֹרֵי כַּוֵּוי דְּחַבְרֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: קָא מַאַפְלַתְּ עֲלַי. אֲמַר לֵיהּ: סָכַרְנָא לָךְ הָכָא, וְעָבֵידְנָא לָךְ כַּוֵּוי לְעֵיל מֵאֲשִׁיתַאי. אֲמַר לֵיהּ: קָא מַרַעְתְּ לֵיהּ לַאֲשִׁיתַאי. אֲמַר לֵיהּ: סָתַרְנָא לָךְ לַאֲשִׁיתָךְ עַד דּוּכְתָּא דְכַוֵּוי, וּבָנֵינָא לַהּ, וְעָבֵידְנָא לָךְ כַּוֵּוי בְּבִנְיָנָא – לְעֵיל מֵאֲשִׁיתַאי. אֲמַר לֵיהּ: אֲשִׁיתָא מִתַּתָּאָה עַתִּיקָא, וּמִלְּעֵיל חַדְתָּא – לָא קָיְימָא.
עוד מסופר כי אדם אחד בנה קיר מחוץ לחלונות של שכנו. השכן אמר לו: אתה חוסם את האור בקירך ומחשיך את ביתי. מי שבנה את הקיר אמר לו: אני אאטום את חלונותיך כאן ואעשה לך חלונות חדשים בקירך מעל הקיר שאני בונה. השכן אמר לו: בכך תזיק לקירי. מי שבנה את הקיר אמר לו: אני אהרוס את קירך עד לגובה החלונות ואבנה אותו מחדש, ואז אעשה לך חלונות בחלק החדש של הבניין מעל קירי. השכן אמר לו: קיר שהוא ישן למטה וחדש למעלה לא יחזיק מעמד.
אֲמַר לֵיהּ: סָתַרְנָא לַהּ עַד לְאַרְעָא, וּבָנֵינָא לַהּ, וְעָבֵידְנָא לָךְ כַּוֵּוי בְּגַוַּהּ. אֲמַר לֵיהּ: חֲדָא אֲשִׁיתָא חַדְתָּא בְּכוּלֵּיהּ בֵּיתָא עַתִּיקָא, לָא קָיְימָא. אָמַר לֵיהּ: סָתַרְנָא לַהּ לְכוּלֵּיהּ בֵּיתָא, וּבָנֵינָא לָךְ כַּוֵּוי בְּבִנְיָנָא. אֲמַר לֵיהּ: לֵית לִי דּוּכְתָּא לְמֵידַר בַּהּ. אֲמַר לֵיהּ: אָגַירְנָא לָךְ דּוּכְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: לָא טָרַחְנָא. אָמַר רַב חָמָא: בְּדִין קָא מְעַכֵּב.
מי שבנה את הכותל אמר לו: אני אהרוס את הכותל עד הקרקע ואבנה אותו מחדש לגמרי, ואחר כך אעשה לך בו חלונות מעל כותלי. השכן אמר לו: כותל חדש אחד בבית ישן לא יחזיק מעמד. מי שבנה את הכותל אמר לו: אני אהרוס את כל ביתך ואשים חלונות בבניין החדש שאקים במקומו. השכן אמר לו: אבל בינתיים לא יהיה לי מקום לגור בו. מי שבנה את הכותל אמר לו: אשכור לך מקום לגור בו. השכן אמר לו: איני רוצה להיטרד במעבר. רב חמא אמר: על פי הדין, השכן יכול לעכב אותו מלבנות את הכותל.
הַיְינוּ הָךְ – וְהָא תּוּ לְמָה לִי? הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּאַף עַל גַּב דְּלָא מִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא תִּיבְנָא וּבֵי צִיבֵי בְּעָלְמָא.
הגמרא שואלת: מקרה זה הוא זהה למקרה ההוא; מקרה זה דומה מאוד למקרה הקודם של בעל העלייה שיכול למנוע מבעל הקומה התחתונה מלבנות מחדש. למה לי צריך את המקרה הנוסף הזה? הגמרא משיבה: זה מלמד אותנו שאפילו אם הוא משתמש בבית רק לצורך אחסון תבן ועצים, הוא עדיין יכול לטעון שחסימת האור גורמת לו נזק ויכול למנוע מן השכן להקים את הקיר.
הָנְהוּ בֵּי תְרֵי אַחֵי דְּפָלְגִי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי; חַד מַטְיֵיהּ אִסְפְּלִידָא, וְחַד מַטְיֵיהּ תַּרְבִּיצָא. אֲזַל הָהוּא דְּמַטְיֵיהּ תַּרְבִּיצָא, וְקָא בָנֵי אֲשִׁיתָא אַפּוּמָּא דְאִסְפְּלִידָא. אֲמַר לֵיהּ: קָא מַאַפְלַתְּ עֲלַי. אֲמַר לֵיהּ: בְּדִידִי קָא בָנֵינָא. אָמַר רַב חָמָא: בְּדִין קָאָמַר לֵיהּ.
הגמרא מוסיפה ומספרת: היו שני אחים שחילקו ביניהם את נכסי אביהם. אחד קיבל אולם [אספלידא] בחלקו ואחד קיבל גן. מי שקיבל את הגן הלך ובנה קיר מול פתחו של האולם. אחיו אמר לו: אתה חוסם את האור בקירך ומחשיך את ביתי. מי שקיבל את הגן אמר לו: אני בונה בתוך רכושי. רב חמא אמר: כדין אמר לו כך, שכן מותר לו לבנות שם.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, מַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא: שְׁנֵי אַחִין שֶׁחָלְקוּ, אֶחָד מֵהֶן נָטַל שְׂדֵה כֶרֶם וְאֶחָד מֵהֶן נָטַל שְׂדֵה לָבָן – יֵשׁ לוֹ לְבַעַל הַכֶּרֶם אַרְבַּע אַמּוֹת בִּשְׂדֵה לָבָן, שֶׁעַל מְנָת כֵּן חָלְקוּ?
רבינא אמר לרב אשי: במה מקרה זה שונה ממה שנשנה בברייתא: אם שני אחים חילקו ביניהם את נכסי אביהם, אחד מהם נטל כרם והאחר נטל שדה תבואה, לבעל הכרם יש זכות לשטח של ארבע אמות בשדה התבואה לצורך עבודת הכרם, שכן על תנאי זה חילקו את הנחלה. מדוע במקרה זה אין לבעל האולם זכות להשתמש באור הנכנס מן הגינה?
אֲמַר לֵיהּ: הָתָם דְּעַלּוּ לַהֲדָדֵי. אֲבָל הָכָא – מַאי, דְּלָא עַלּוּ לַהֲדָדֵי? וְכִי בְּשׁוּפְטָנֵי עָסְקִינַן – דְּהַאי שָׁקֵיל אִסְפְּלִידָא וְהַאי שָׁקֵיל תַּרְבִּיצָא, וְלָא עַלּוּ לַהֲדָדֵי?! אֲמַר לֵיהּ: נְהִי דְּעַלּוּ לַהֲדָדֵי דְּמֵי לִיבְנֵי, כְּשׁוּרֵי וְהוּדְרֵי; דְּמֵי אַוֵּירָא לָא עַלּוּ לַהֲדָדֵי.
רב אשי אמר לו: שם, הטעם הוא שעשו שומה זה עם זה בנוגע לשווי השדות, וקבעו פיצוי אם אחד קיבל יותר מן האחר, והביאו בחשבון גם את שטח העבודה. רבינא שאל: אבל מה עשו כאן? האם לא עשו שומה זה עם זה? וכי עוסקים אנו בטיפשים, שזה נטל את האולם היקר וזה האחר נטל את הגן שערכו פחות בהרבה מבלי לעשות שומה זה עם זה? רב אשי אמר לו: אף על פי ששמו זה עם זה את שווי הלבנים, הקורות והקרשים, לא שמו זה עם זה את שווי חלל האוויר. לגבי זאת, כל אחד שמר על מלוא הזכויות בחלל האוויר השייך לו.
וְלֵימָא לֵיהּ: מֵעִיקָּרָא אִסְפְּלִידָא פְּלַגְתְּ לִי, הַשְׁתָּא מְשַׁוֵּית לִי אִידְּרוֹנָא! אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: שְׁמָא בְּעָלְמָא פְּלַג לֵיהּ.
הגמרא אומרת: ויאמר מי שקיבל את האולם לאחר: בתחילה נתת לי אולם מואר היטב; עכשיו אתה הופך אותו לחדר קטן וחשוך [אידרונא]. רב שימי בר אשי אמר: הוא נתן לו רק מקום שנקרא אולם בשמו, כלומר, מקום שנקרא אולם אף על פי שכבר אינו משמש כך.
מִי לָא תַּנְיָא, הָאוֹמֵר: ״בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לֶתֶךְ – הִגִּיעוֹ, שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמָא; וְהוּא דְּמִיתְקְרֵי ״בֵּית כּוֹר״. ״פַּרְדֵּס אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ רִמּוֹנִים – הִגִּיעוֹ, שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמָא; וְהוּא דְּמִיתְקְרֵי ״פַּרְדֵּס״. ״כֶּרֶם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְּפָנִים – הִגִּיעוֹ, שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמָא; וְהוּא דְּמִיתְקְרֵי ״כַּרְמָא״?!
רב אשי ממשיך: האם לא שנינו בברייתא: במקרה של מי שאומר לחברו: אני מוכר לך בית כור עפר, הרי זה שלו אפילו אם אינו אלא לתך, כלומר חצי כור, והמכר אינו בטל, מפני שלא מכר לו אלא מקום שנקרא בית כור בשם. הגמרא מעירה: ודין זה חל רק כל עוד הקרקע שהוא מוכר לו נקראת בפועל בית כור. וכן, אם אמר לו: אני מוכר לך פרדס, הרי זה שלו אפילו אם חסרים בו רימונים, מפני שלא מכר לו אלא מקום שנקרא פרדס בשם. הגמרא מעירה: ודין זה חל רק כל עוד הקרקע שהוא מוכר נקראת בפועל פרדס. וכן, אם אמר לו: אני מוכר לך כרם, הרי זה שלו אפילו אם חסרות בו גפנים, מפני שלא מכר לו אלא מקום שנקרא כרם בשם. הגמרא מעירה: ודין זה חל רק כל עוד הקרקע שהוא מוכר נקראת בפועל כרם.
מִי דָּמֵי?! הָתָם, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ מוֹכֵר לְלוֹקֵחַ: שְׁמָא זַבֵּינִי לָךְ; הָכָא, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: אַדַּעְתָּא דְּהָכִי פְּלַגִי – דְּדָאֵירְנָא בֵּיהּ כִּי הֵיכִי דְּדָרוּ אֲבָהָתַן.
הגמרא דוחה טענה זו: האם המקרים הללו דומים? שם, המוכר יכול לומר לקונה: מכרתי לך רק מקום שנקרא כך בשמו; כאן, מי שקיבל את האולם יכול לומר לאחיו: לקחתי חלק זה כחלקי, על תנאי שאדור שם כפי שאבותינו דרו שם, ושלא תשנה זאת על ידי חסימת האור הנכנס דרך החלונות.
אֲמַרוּ לֵיהּ
בנוגע לפסיקתו של רב חמא שמותר לאח שקיבל את הגן לבנות קיר לפני האולם, אמרו לו,