וּבִשְׁטָר.
ובאמצעות שטר מכר.
אוֹתִיּוֹת מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ? חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: סְפִינָה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה, וְאוֹתִיּוֹת בִּמְסִירָה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: סְפִינָה וְאוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְשִׁיכָה וּבִשְׁטָר.
הגמרא מבהירה את הברייתא: שטרות בשטרי חוב, מי הזכיר משהו על הם? מדוע שרבי נתן ידבר על שטרי חוב, שלא נידונו על ידי התנא הראשון? הגמרא משיבה: הברייתאחסרה, וזה מה שהיא מלמדת: ספינה נקנית במשיכה, ושטרות, כלומר, תוכנו של שטר חוב, נקנים על ידי עצם המסירה של המסמך, ולא באמצעות משיכה. רבי נתן אומר: ספינה ושטרות נקנים במשיכה וגם באמצעות שטר מכר.
שְׁטָר לִסְפִינָה לְמָה לִי? מִטַּלְטְלֵי הִיא! אֶלָּא לָאו הָכִי קָתָנֵי: סְפִינָה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה, וְאוֹתִיּוֹת בִּמְסִירָה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: סְפִינָה בִּמְשִׁיכָה, וְאוֹתִיּוֹת בִּשְׁטָר?
הגמרא שואלת: למה אני צריך שטר מכר לספינה? ספינה היא מיטלטלין, שנקנים לא באמצעות מסירת שטר מכר, אלא באמצעות מעשי קניין אחרים. אלא, האין זה נכון לומר שזה מה שהברייתאמלמדת: ספינה נקנית במשיכה, ושטרות חוב במסירה. רבי נתן אומר: ספינה נקנית במשיכה, ושטרות, כלומר תוכנו של שטר חוב, נקנים או במשיכה או באמצעות שטר מכר.
סְפִינָה בִּמְשִׁיכָה – הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אֶלָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ? לָא; דְּכוּלֵּי עָלְמָא – אִי כְּרַב, אִי כִּשְׁמוּאֵל, וּבִסְפִינָה כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי;
הגמרא שואלת: אם רבי נתן סבור כי ספינה נקנית במשיכה, הרי שיטתו היא לכאורה זהה לשיטתו של התנא הראשון. אלא, ההבדל המעשי בין שתי הדעות הוא במחלוקת של רב ושמואל. לפי דעת תנא אחד, הקונה חייב להזיז את כל הספינה ממקומה הנוכחי, ואילו התנא האחר סבור שיש להזיז את הספינה רק במידה מזערית. הגמרא דוחה הצעה זו: לא, הכול, רבי נתן והתנא הראשון, סבורים או בהתאם לדעתו של רב, או בהתאם לדעתו של שמואל. ובנוגע לספינה, הכול מסכימים שהיא נקנית במשיכה.
כִּי פְּלִיגִי – בְּאוֹתִיּוֹת, וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ רַבִּי נָתָן לְתַנָּא קַמָּא: בִּסְפִינָה – וַדַּאי מוֹדֵינָא לָךְ; בְּאוֹתִיּוֹת – אִי אִיכָּא שְׁטָר, אִין; אִי לָא, לָא.
כאשר הם חלוקים, הרי זה בנוגע לקניית אותיות, כלומר, תוכנו של שטר חוב. וזהו מה שרבי נתן אומר לתנא הראשון: לגבי ספינה, בוודאי אני מודה לך שהיא נקנית במשיכה. אבל בנוגע לאותיות, בעוד שאתה סבור שמסירה מספיקה כדי לקנותן, אני סבור שאם בנוסף יש שטר מכר, כן, הקניין תקף, אבל אם לא, מעשה המסירה אינו מועיל.
וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי – דְּתַנְיָא: אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּתַב וְלֹא מָסַר, בֵּין מָסַר וְלָא כָּתַב – לֹא קָנָה, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וְיִמְסוֹר.
וְלְפִי פֵּרוּשׁ זֶה, הַתַּנָּא הָרִאשׁוֹן וְרַבִּי נָתָן חוֹלְקִים לְגַבֵּי הַמַּחֲלוֹקֶת שֶׁבֵּין תַּנָּאִים אֵלּוּ. כְּפִי שֶׁנִּשְׁנָה בְּבָּרַיְיתָא: אוֹתִיּוֹת, כְּלוֹמַר, תּוֹכֶן שֶׁל שְׁטַר חוֹב, נִקְנוֹת עַל יְדֵי הַעֲבָרַת הַמִּסְמָךְ בִּלְבַד; זֶהוּ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין שֶׁכָּתַב שְׁטַר מְכִירָה וְלֹא הֶעֱבִיר אֶת שְׁטַר הַחוֹב לַלּוֹקֵחַ, וּבֵין שֶׁהֶעֱבִיר אֶת שְׁטַר הַחוֹב וְלֹא כָּתַב שְׁטַר מְכִירָה, הַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַשְּׁטָרוֹת עַד שֶׁ הַמּוֹכֵר גַּם יִכְתֹּב שְׁטַר מְכִירָה וְיַעֲבִיר אֶת שְׁטַר הַחוֹב.
בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא – כְּרַבִּי? סְפִינָה נָמֵי תִּיקְּנֵי בִּמְסִירָה! דְּתַנְיָא: סְפִינָה נִקְנֵית בִּמְסִירָה, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָנָה
הגמרא שואלת: בהתאם לאיזו דעה פירשת את דעת התנא הראשון של אותה ברייתא? אם היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא, אז שתיקנה ספינה גם במסירה, ולא רק במשיכה, כפי שנאמר בברייתא הבאה. שכן שנינו בברייתא: ספינה נקנית במסירה; זהו דבריו של רבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: הקונה אינו קונה אותה